אני הייתי במגרש כשחקן פעיל, ניהלתי משאים ומתנים היות ואף אחד לא תמך בי עוד בהיותי ילד. הייתי מאמן ולא הגעתי רחוק משום שלא נתנו לי הערכה ולו מינימלית למשל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים או במבשרת ציון. כבוגר וינגייט משנת 1992 היו יכולות להיות לי שנים של ניסיון באימון, יכולתי לכבוש את הפסגה בטח עם ההבנה והידע שלי. לעולם לא נדע, אבל לדעתי יכולתי להיות מאמן נבחרת ישראל לפחות מבחינת פז"מ.
אף אחד לא ניסה להבין איזה מסרים אני מנסה להעביר על מנת לשנות את הכדורגל. 30 שנה עברו מאז הפרישה שלי מהמשחק והיכולת ירדה ולא עלתה. המבנה לא נכון. העליתי מספר פעמים רעיונות בפני נציגויות כאלה ואחרות ואפילו טענו שאני מצמרר אותם עם ההסברים. דיברתי על מחלקות נוער. משם הכל מתחיל לטוב ולרע וכרגע אנחנו במצב רע.
אז אני צועק. ואמרתי ואני חוזר ואומר שהכדורגלן הישראלי לא פחות טוב מהאירופי. אמרתי שאין שום הצדקה שיהיו בישראל יותר מ-300 מועדונים גרועים. אין שום הצדקה שכל מועדון יחזיק מאות אם לא אלפי ילדים במועדון. אין שום הצדקה שהורים ישלמו אלפי שקלים אם לא עשרות אלפי שקלים בשנה. אין שום הצדקה שהורים ישלמו למועדון כדי שהילד ילמד כדורגל ויספרו להם שמכינים את הילד לצבא. אין שום הצדקה שהורה יחשוב שהילד מקבל חינוך משמעת וערכים במועדונים.
בוזגלו, קיבל ערכים בבית (אודי ציטיאט)
הורים משלמים הרבה כסף על מנת שילדיהם ילמדו כדורגל ולא רק כדי שיהיו במסגרת. עם כל הכבוד לכדורגל, זו לא ה-מסגרת הכי נורמלית לקבל בה ערכים. יש הרבה מאוד מקומות טובים יותר בלשון המעטה ששם אפשר לקבל ערכים טובים יותר לחיים ואת זה אומר אדם שכל חייו נמצא במסגרת של הכדורגל. אתם מבינים כמה זה עקום? אם המועדון לא נותן ארגז כלים, מדוע שחקנים מתבקשים לשלם סכומי עתק כדי לעבור מקבוצה לקבוצה בניגוד לחוק? ואם המועדון רואה בעצמו סמכות חינוכית, למה הוא לא לוקח אחריות בהנפקת תעודות כמו בבית ספר? אם מדובר במסגרת חינוכית, אנא הנפיקו תעודות על מנת שההורים יידעו מה לשפר ומה לשמר.
מהרגע הראשון קיימת התנגשות בין המועדון ולשחקן והוריו. ובואו נתעכב רגע על המאמן. אין שום הצדקה שמאמן ילמד את הילדים שלנו כדורגל כשהוא עצמו נכשל. כן, בוודאות אני יכול להגיד שיש חבר מביא חבר, שמור לי ואשמור לך, לא מעט קומבינות, עסקנות קטנה וזולה. אין מעקב מקצועי אמיתי אחרי ילד, מספיק שהפרצוף שלך לא מוצא חן בעיני המאמן ואתה מחוסל.
חשוב שבמחלקת נוער יהיה יותר מאדם אחד בר סמכא שיחליט אם שחקן מתאים או לא מתאים. אני ממליץ לקחת חמישה אנשי מקצוע מתוך המחלקה ולא רק מאמן שעל פיו יישק דבר ולהפוך אותם לוועדה ממליצה. מאמן אחד לא יכול לקבל החלטה כל כך גורלית לגבי להעיף או לקדם, זו צריכה להיות עבודה משותפת של מספר אנשי מקצוע שיסמנו את הילד ויוכלו לקדם אותו או להוציא אותו.
ההורים משקיעים, המועדון יגזור את הקופון? מנור סולומון הוא דומגה לכישרון (דני מרון)
המאבק הזה נמשך גם בשלבים מאוחרים יותר. הרי ההשקעה הכי גדולה היא של ההורים, שבכסף שלהם מחזיקים גם את הקבוצה הבוגרת. בשבוע שעבר דיברנו על המעבר הקשה של הילד לבוגרים. בנקודת הזמן הזו, הילד המוכשר והפחות מוכשר הוא צמית. עכשיו, גם אם אתה מוכר את הילד, למה ההורים לא שותפים? למה השחקן לא יכול ליהנות מהדיבידנדים? למה המועדון לוקח הכל כאילו הילד אוויר? פשוט גונבים לך את המוניטין שלך במועדונים.
וזה ממשיך גם בבוגרים. "סופרגול" נותנים סכום מסוים לכל מועדון עבור זה שהוא יחלק לשחקנים. בפועל כמעט אף שחקן לא מקבל כלום. אז רגע, עושים קלף לשחקן כדי שהמועדון ירוויח? מה הסיבה שהשחקנים לא מקבלים את הכסף? אני יודע שגם מגבילים את השחקנים בפרסום דברים שיכניסו להם. בזמנו, נלחמתי בבאר שבע לגבי החולצות של מאור ואני מאוד מקווה ורוצה שכל שחקן יידע שזו זכותו להגיד לא למרות החוזה. יש שחקנים בעולם שאת הרווחים העצומים הם גורפים מסביב לכדורגל ואצלנו זה מובן מאליו שאם השחקן מקבל שכר, הוא שייך למועדון.
זו טעות בחשיבה! הורים, אתם צריכים להתעורר. זאת זכות כלכלית. שחקן כדורגל בונה את המוניטין שלו לאורך שנים, משקיע מתאמץ ואם הוא מוכשר למה שלא ייהנה מהשם שלו כמו מסי, רונאלדו, ניימאר ועוד רבים וטובים אחרים. אז אני אמשיך לצעוק עד שיפסיקו להתעסק כאן בבעלים, סוכנים ותקשורת ויתחילו לחשוב על הצד המקצועי. על המאמן, על השחקן, ההורים והקהל. אני אמשיך לצעוק עד שיפסיקו לדרוש מצוינות ובמקביל לדכא את השחקן ולהילחם בו מילדות עד כוכבות, עד שייפסק ניגוד האינטרסים של ההתאחדות, המנהלת ובתי הדין, עד שיקום ארגון הורים חזק ונקי.
הוא לא נהנה מהמותג של עצמו? ניימאר (AFP)
מה דעתך על הכתבה?