1. מכבי נתניה הזכירה לי בשבת אדם שהתעורר מתרדמת אחרי כמה שנים, ויצא לרחוב בלי הכנה מוקדמת. העולה החדשה שיחקה אתמול בטרנר כאילו מדובר בווסרמיל של תחילת המילניום, הפועל ב"ש אצל אלי זינו, והיא אצל דניאל יאמר. היא לא נתנה ריסקפט למקומיים, לא פחדה מהם, ועם עשרה שחקנים הייתה יכולה להנחיל להם הפסד ליגה ראשון במבצר האדום. היו רגעים שלא היה ברור מי זו שיכולה לשחק ב-12 בספטמבר בקאמפ נואו, לבין מי ששיחקה בעונה שעברה בנשר.
אין כל קשר להרכב החסר של ב"ש או להיעדרו של טוני וואקמה. אם לא דודו גורש וזיו אדלר, היא מפסידה אתמול – חד וחלק. נתניה נראית כרגע כמו הקבוצה הכי מאומנת בליגה, והיא הפגינה את זה מול הקבוצה הכי מאומנת שהיתה פה. כל מתפרצת הייתה מושלמת, כי מתפרצת זו אומנות: לצאת במהירות עם מינימום נגיעות ועם רמת קבלת החלטות עילאית, זו תוצאה של הרבה תרגול ובעיקר כושר גופני מצוין. נתניה צריכה רק לשמור על צניעות, על קור רוח, ולדעת שברגע שיתחילו לספור אותה, יתגוננו בפניה, ואז היא תצטרך יותר מאשר מהירות ותנועה.
הפועל ב"ש יכולה לסמן וי. היא צלחה משחק קשה בין שני המשחקים הכי חשובים בהיסטוריה שלה, מבלי ששילמה על כך ביוקר. אין שום דבר ממה שהיה אתמול שאפשר להשליך ליום שלישי. רק אולי דבר אחד: אין אליפות קלה.
נראים הכי מאומנים בליגה. אביב אברהם ועלי מוחמד חוגגים בטרנר (דני מרון)
2. נסו להיזכר מתי ראיתם שחקן בן 18 מכריע משחק במחזור ראשון? יוסי בניון נגד בני יהודה? חיים רביבו נגד צפרירים? מנור סולומון לא רק הכריע את המשחק אתמול באשדוד, הוא עשה את זה בשער מבריק, וכפה את תחילת המהפך במסירת עומק נפלאה ליובל אבידור בדרך לשוויון. סולומון יכול להגיע אפילו יותר רחוק מבניון ורביבו, כי הוא כבר עונה שנייה בליגה, וכי למרות שפיתחנו מערכת ציפיות ממנו, הוא לא נבהל ממנה ומגשים אותן, מהרגע הראשון של העונה.
מי שצפה אתמול במחצית השנייה ראה איך כל המשחק של מכבי פ"ת הלך לכיוון של סולומון באגף השמאלי. איך הוא ניסה שוב ושוב לקחת את המשחק על עצמו, במסירות לשטחים מתים שהראו על ראיית משחק יוצאת דופן – לא רק לבן 18, אלא לשחקן ישראלי בכלל. והוא גם עשה מבצע אישי יוצא מן הכלל שהסתיים בשער ניצחון.
אסור לקשור יותר מדי כתרים, כי אחרי הכל סולומון נולד בכפר סבא, לא בבואנוס איירס, אבל יש בהחלט מה לראות ויש בהחלט בסיס לדמיין. וכל זאת כשמדובר בשחקן שנולד ב-24 ביולי 1999 ורשום בקבוצת הנוער של מכבי פ"ת.
מנור סולומון. הילד יגיע רחוק (דני מרון)
3. היה די מדכא לפתוח את העונה במגרש הכי מיושן בליגה, לאור יום, כשהיציעים כמעט ריקים, להמשיך למשחק בנתניה בו שיחקו שתי הקבוצות עם הכי מעט צופים בליגה, ומשם לקפוץ למשחק בסמי עופר שבו הקהל של הפועל חיפה נראה כמו חלק מהכיסאות. איך אפשר לפתוח עונה עם שלושה משחקים שיחד לא גוררים יותר מהקהל שהגיע אתמול מנתניה לבאר שבע?
אז נכון שהזכיין חייב לשים את הקבוצות האטרקטיביות בפריים-טיים ולחלק אותן על פני שלושה ימים, וגם נכון שיהיו מחזורים של 60 ו-70 אלף צופים, בוודאי שכל ארבע הגדולות – וגם מכבי נתניה! – יהיו בעניינים. מצד שני, זה מה שעצוב בכדורגל שלנו: הולך ומידלדל מספר האוהדים השרופים וגדל מספר אוהדי ההצלחות. זו לא אלימות במגרשים, זו לא רמת המתקנים לעומת רמת השידורים, זו לא רמת הכדורגל, זה משהו הרבה יותר עמוק. הכדורגל הפך נחלתם של קבוצות בודדות. כל השאר הן לווייניות.
מה דעתך על הכתבה?