חיכינו, ציפינו, קיווינו והנה היא פה. ליגת העל חזרה עם מחזור ראשון מרגש, מעניין וממש לא צפוי. שתי הקבוצות ששולטות בכדורגל הישראלי בחמש השנים האחרונות והפייבוריטיות לאליפות גם העונה פתחו את העונה בתזמון מאוד לא נח מבחינתן, בין שני משחקי פלייאוף לעלייה לשלבי הבתים במפעלים האירופיים וההשפעה הייתה גדולה.
האלופה הפועל באר שבע אירחה את העולה החדשה מנתניה. על הנייר, זה היה אמור להיות עוד משחק קליל באצטדיון הכי ביתי בליגה. אבל ברק בכר, בצדק מוחלט מבחינתו, שם את המשחק בתחתית סולם סדר העדיפויות שלו. ב"ש עלתה בהרכב טלאים ובשיטת משחק שהיא כמעט ולא השתמשה בה, בתקווה שכח האנרציה והאצטדיון יביאו לה את הנקודות. מהצד השני, הגיע קבוצה צעירה, נמרצת ובעיקר מאומנת, עם קהל נהדר שהיה חסר מאוד לליגה בעונה שעברה, שהסתכלה לב"ש בלבן של העיניים והייתה קרובה לניצחון גם כשנשארה בעשרה שחקנים בחצי השעה האחרונה.
נתניה נראתה נהדר. דראפיץ' בחר לפתוח ב 4:4:2 יהלום, שזה למעשה 4:4:1 וערן לוי חופשי. מי שנצצו מעל כולם היו עלי מוחמד (הטוב במגרש ללא ספק) ואביב אברהם. בשיטת המשחק הזו, הקשרים שבצידי היהלום, הם השחקנים הכי חשובים. הם אמורים לבצע את המעברים ולכסות את כל רוחב המגרש (יחד עם הקשר האחורי), מה שבדרך כלל עושים ארבעה שחקנים. היה תענוג לראות את אברהם – שחקן שגדל במחלקת הנוער של נתניה (שנתון 96), משחק עם הרבה ביטחון וחכמת משחק, כמעט ולא מאבד כדורים וגם מצטרף נהדר להתקפה.
דראפיץ' ובדרה. עושים עבודה מצויינת (דני מרון)
מכבי נתניה קיבלה הרבה מחמאות, ובצדק, אבל המבחנים הגדולים שלה יגיעו דווקא מול הקבוצות בסדר גודל שלה. יש הרבה סימני שאלה לגבי חוליית ההגנה שלה. טים הויבך, הבלם הגרמני, נראה קצת כבד ומסורבל, שני המגנים אוהבים לצאת קדימה אבל לוקים במסירה האחרונה, וביצעו כמה פעולות הגנה חסרות אחריות שעלו באדום, שער חובה ועוד אדום שהיה אמור להישלף אלמלא זיו אדלר היה רחום וחנון כלפי ויקי כחלון. ולמרות זאת, העובדה שנתניה קבוצה סופר מאומנת, בעלת איכויות נהדרות בחלק הקדמי ויש לה את ערן לוי (שבכל משחק יש לו כמה רגעי קסם ודראפיץ' את ברדה מצליחים להסתיר נהדר את חסרונותיו), גורמת לחשוב שנתניה לא תאבק בתחתית ותהיה אחת הקבוצות השמחות בליגה.
בניגוד לאלופה, סגניתה עלתה למשחק ביום ראשון מול ביתר ירושלים, עם הרכב יחסית בכיר, עם כמה שינויים שעל הנייר נראו מינוריים אבל בפועל הם היו משמעותיים. החוזק של מכבי, כפי שהסתמן במשחקים באירופה, היה במרכז השדה החזק בשילוב עם משמעת טקטית ומשחק מאוד שמרני ומבוקר, בעיקר במחציות הראשונות. גם מבחינה התקפית, מכבי שיחקה בצורה מאוד זהירה. לא היו כמעט חילופי מקום בהתקפה, הקשרים כמעט ולא עשו תנועות עומק מהקו השני ומספר העליות קדימה של המגנים היו ספורדיות.
ג'ורדי בנה על שחיקה פיזית וטקטית של היריב וגנבת שער במשחק מעבר או במצב נייח. האסטרטגיה הזו של ג'ורדי, שכל כך רחוקה מהכדורגל הטוטאלי שמזוהה עם אביו, עבדה יפה באירופה והביאה את מכבי פסע מעלייה לשלב הבתים. אבל, משום מה, דווקא מול בית"ר, ג'ורדי ויתר על שניים מהעקרונות שהחזיקו את מכבי העונה. עלה עם קישור רך ומפוזר, עם מיכה ופרץ לפני ייני, וניסה לרווח את המשחק ולתקוף עם הרבה שחקנים. מכבי נראתה מבולבלת ואבודה. לא הגיבה היטב לאיבודי הכדור, הייתה חשופה במרכז הקישור ובמרכז ההגנה והפסידה כמעט בכל קרבות המגע. שני השערים הראשונים הגיעו ממש מהמרכז, האזור שאמור להיות הכי צפוף וקשה לפעולה. אם נוסיף לזה את העובדה שמכבי חסרה שחקני עומק ושחקנים ששוברים הגנה באחד על אחד, נבין למה מכבי נראתה אנמית לחלוטין בהתקפה.
התפוח נפל רחוק מהעץ? קרויף על הקווים (דני מרון)
בית"ר מצידה נראתה משוחררת. ההסבה של קונטה לעמדת הבלם הוסיפה לה מהירות במרכז ההגנה ונתנה לה עוד שחקן שיוצא עם כדור ושובר קו קישור. שיטת המשחק הנסוגה עשתה רק טוב לקלטינס והבליטה את כל יתרונותיו – יותר עבודת הגנה ויכולת לחטוף כדורים ולצאת איתם מהר קדימה ופחות להניע כדור בצפיפות. מעל כולם היו שכטר ו-ורד הנהדרים, שחווים רנסנס בקריירה והופכים את ההתקפה של בית"ר לאחת משלוש הטובות בליגה. אם יגיע בלם איכותי שיחליף את רואדה, נראה שבית"ר השנה שוב תזנב בשתי הגדולות.
ואי אפשר לסכם את מחזור פתיחת העונה, בלי להגיד כמה מילים על מכבי חיפה. שוב היא פותחת עונה עם מהפך בסגל, עם תקציב שיא ועם תקוות גדולות, ושוב המציאות טופחת על פניה. חיפה פתחה עם שלושה בלמים, רוקאביציה כמגן כנף, אופיר מזרחי כקשר מרכזי, שון ויסמן כחלוץ וללא שום רעיון התקפי. אבוקסיס, כהרגלו, הכין את קבוצתו נפלא למשחק. הציב את ואלסקיס על אלברמן ונתן לבלמים להניע את עצמם לדעת. חיפה לא עשתה רוטציות בקישור, הבלמים שלה לא הצליחו לצאת קדימה עם הכדור או לחלופין לבטל שחקנים במסירות עומק (אחד הנתונים החשובים היום בסטטיסטיקת הכדורגל הוא PACKING – כמות שחקני היריב ששחקן מבטל במסירה) והיה ברור ששער, ואפילו הגעה למצב, יהיו משימה קשה עד בלתי אפשרית. בני יהודה, בחכמה ובסבלנות, חיכתה להזדמנות לתפוס את חיפה לא מוכנה במשחק מעבר, וברגע שאבוקסיס עשה, כהרגלו, את החילופים הנכונים בזמן הנכון – חיפה נענשה.
אף אחד לא ציפה, שאחרי המחזור הראשון, הפועל ב"ש, מכבי ת"א ומכבי חיפה יאספו ביחד נקודה אחת. אבל בעוד שאצל שתי הראשונות זה נראה מקרי, ויותר קשור לעובדה שהתזמון של המשחק היה מאוד לא נח מבחינתן, אצל מכבי חיפה זה נראה כהמשך המגמה מהשנים האחרונות. מה שבטוח, המשחקים של מכבי ת"א נגד ק"ש המסוכנת ושל חיפה מול ב"ש במחזור הבא, יהיו סופר מעניינים.
מה דעתך על הכתבה?