קחו לכם רגע ותחשבו על ג'ורדי קרויף. נסו לשים בצד את הייחוס המשפחתי, הטורים החביבים לטלחרף, החיבוקים עם ערן זהבי, הצילומים לצד ראשי ברצלונה על רקע הקאמפ נואו ותחשבו באמת על ג'ורדי קרויף. עכשיו כשחשבתם, בואו נתחיל. העובדות הן ברורות – המנהל מקצועי/מאמן של מכבי תל אביב הוא הדמות המעניינת ביותר בכדורגל הישראלי, אם תרצו אפילו בספורט הישראלי.
אבל בדיוק כמו בזוגיות, המושג 'מעניין' יכול להחזיק לתקופה קצרה. מעבר לזה אנחנו בונים על יציבות גם על חשבון ריגושים רגעיים. שלא תבינו אותי לא נכון, ג'ורדי הצליח לרגש גם את כותב שורות אלה – אבל כשגיל 30 מתקרב אליי בצעדיי ענק, אני מבקש בקשה אחת קטנה לקראת השנה החדשה: ג'ורדי, בוא ניפרד והאמת – שלא באמת חייבים לעשות את זה יפה, רק מוכרחים לעשות את זה כמה שיותר מהר. הרי קרויף, כיאה לקרויף, הוא רהוט וחסר פחד, נבון ומלא כריזמה, מפתיע ובעל תובנות מרתקות על העם היושב בציון ועדיין – הפרידה בלתי נמנעת.
קשה לחשוב על מהפך גדול יותר במכבי תל אביב מאשר עזיבתו של ההולנדי את קריית שלום. הרי אם המכירה של EZ7 סומנה כסערה, פרידה מג'ורדי היא בגדר רעידת אדמה היסטורית. אז איך נפרדים מדמות כמו ג'ורדי קרויף? איך באמת מתקדמים הלאה? איך מאמינים שהעתיד מסוגל להיות ורוד? האמת, שזה לא כל כך קשה.
קרויף. קשה לחשוב על מהפך גדול יותר מעזיבה שלו (מאור אלקסלסי)
השנים האחרונות מוכיחות כי הפרידה הכרחית, יותר מזה, היא פשוט בלתי נמנעת ואפילו נחוצה כדי להבטיח שמיץ' גולדהאר ימשיך לשמור על עניין רציף עם הצעצוע הצהוב שלו. זה לא אובדן האליפות הכפול להפועל באר שבע, לא הבחירה בזרים ותתפלאו זה גם לא קשור למלחמה הבלתי פוסקת בתקשורת. מועדון הכדורגל הגדול ביותר בישראל הפך בשנים האחרונות לבן ערובה בידיים של אדם, שאם נהיה עדינים, לא באמת רוצה להיות פה וכאן טמונה הבעיה העיקרית.
השאיפה הגדולה ביותר לשנה החדשה היא שמכבי תל אביב כמועדון בעיקר צריך להתבגר. הגיע הזמן להפסיק להכתיר לו אלילים ולמצוא את הכוחות להתקדם הלאה, ככוח מאוחד. גיורא שפיגל, אבי נמני, ערן זהבי וג'ורדי – כולם הפכו בשלב מסוים לבעלי כוח בלתי נגמר על חשבון המועדון.
הם התחילו באותה צורה – צנועים ורעבים עד שהתחושות הללו התחלפו בעקרונות אחרים. כעת הגיע הזמן לשינוי, בעיקר כי למכבי תל אביב מגיע יותר, לקהל האוהדים שלה מגיע יותר וגם לכותבי הטורים האלה של פתיחת השנה החדשה מגיע יותר. כי אחרי חמש שנים בתור מנהל מקצועי ועם ההילה של אבא יוהאן עליו השלום, הקבוצה של ג'ורדי, בשילוב עם הכיסים העמוקים של מיץ', הייתה צריכה לייצר פער בלתי נתפס על הכדורגל הישראלי. היא הייתה צריכה לטרוף את ליגת העל, להפוך למועמדת לגיטימית בשלב הפלייאוף של הליגה האירופית ולגרום ליריבות שלה בישראל להשתולל ללא הפסקה רק כדי לצמק את הפער ממנה. ככל שהזמן עובר כך מתבררת העובדה שלמועדון לא באמת הייתה תוכנית מגרה לתסריט בו זהבי יעזוב, וכך ליגיונרים העדיפו הצעות אחרות וזרים פשוט ויתרו על התענוג לנחות בבן גוריון. מכבי ת"א נראית יותר ויותר כברירת מחדל.
קרויף מול השחקנים. חלקם סוגדים לו, אך עדיף בלעדיו (מכבי ת"א)
המתכון לתסריט מכביסיטי כל כך לא מופרך, אך הוא דורש עבודה, נחישות, מחויבות ויותר מכל דורסנות. ג'ורדי אכן נחוש, אבל רעב, מחויבות ודורסנות לא נמצאות בארסנל שלו, תשאלו את קברניטי הפועל תל אביב, שנהנו לחיות על חשבון הפנטזיות האישיות שלו. הסיבות לבעיה לא נעוצות ברכישות של שחקנים כמו גילי ורמוט, עדן בן בסט ודומיהם – אלא השתלטות על כל משאבי הטבע הכישרוניים הצעירים. הקמת מערך סקאוטינג דומיננטי ולא רק הסתמכות רק על הקשרים הבינאישיים של המנהל המקצועי.
השנים עברו, נער הייתי וגם בגרתי, ואני עדיין זוכר את היום בו ג'ורדי מונה למנהל המקצועי. זה היה יום אופטימי עבור אוהד כדורגל פסימי, שהאמין כי הקבוצה שלו מסוגלת לממש את הפוטנציאל הגלום בה ולהתעלות מעבר לממדי הכדורגל הישראלי. בפועל, היא מימשה בעיקר את האגו של האיש החזק במערכת והפכה אותו לראש ממשלת הכדורגל, ואתם יודעים כמה חוששים כאן להחליף ראש ממשלה.
השנים עברו וג'ורדי המשיך לקבל החלטות מקצועיות, מסיבות לא מקצועיות (ע"ע ברק יצחקי) והותיר ליריבה מהנגב את האפשרות לייצר פער משלה, שלעיתים נראה כבלתי מחיק. כמו תמיד, יש חשש משינוי. האפשרות שהמצב יכול להיות גרוע יותר, אבל החשש הזה הוא זה שמותיר את הפוטנציאל בגדר פוטנציאל ואם יש משהו שמשחקי הליגה של ג'ורדי המאמן הוכיחו, זה שהירידה לקווים היא ממש לא החלטה שהוא לקח. הקיץ האחרון הוכיח, אחרי חמש שנים של הסתמכות בלעדית על המנהל המקצועי, שמכבי תל אביב החליטה להמר בענק. היא הציבה את האיש החזק במערכת בתפקיד עם הכי פחות יציבות במערכת וגם רשימת המושאלים שהגיעה היא בגדר מאמץ משולב לייצר תוצאות כאן ועכשיו. הסיכון בהימורים מהסוג הזה, הוא לאבד את כל הקופה כבר בהתחלה.
שש שנים בגן עדן. ישראל מושלמת עבור ההולנדי, אך עזיבה תעשה לו טוב (אינסטגרם)
אחרי כמעט שש שנים זה כבר ברור שמכבי תל אביב היא גן עדן עבור ג'ורדי. הוא האיש החזק במועדון, חלק נרחב מהשחקנים והאוהדים סוגדים לו והאפשרות לעבוד כמו שהוא רואה לנכון – מתאימה לו, גם אם זה מגיע על חשבון תוצאות והישגים. השנה החדשה טומנת בחובה הזדמנות לשינוי והוא מתחיל בעזיבה של ג'ורדי, שתעשה טוב לו באופן מקצועי ובעיקר למועדון. בלעדיו, מכבי תל אביב תוכל להשתחרר מהצל שחג מעליה בשנים האחרונות ואולי לייצר משהו אחר, ברומא ניסו את זה ללא פרנצ'סקו טוטי ורכזו את הכוח אצל מנהל מקצועי מוכשר. בין אם מדובר במנהל מקצועי חדש או מאמן דומיננטי שיהיה גם מסוגל לקדם שחקנים בצורה אישית (דור מיכה!) וקבוצתית, כל אחת מהאפשרויות תוכל לייצר הרבה יותר מהקיים. עם ברכת שנה טובה, הגיע הזמן דווקא להיפרד. כי באמת הגזמת. אז נסכם בצורה פשוטה: "זה כן אתה ובעיקר – זה אנחנו". שנה טובה.
מה דעתך על הכתבה?