פגרות במהלך עונה הן זמן להתארגנות מחדש. הן גם זמן למנוחה, התאוששות, חשיבה ובעיקר הרבה זמן להתכונן ליריבה הבאה שלך, בכדי לחזור מהפגרה ולבנות מומנטום להמשך הדרך.
מכבי חיפה ומכבי נתניה יצאו לפגרה אחרי ניצחונות, אבל באווירה אחרת לגמרי. בעוד בנתניה יצאו במצב רוח מרומם ואף האריכו בפגרה את החוזים של המאמנים שלהם, בחיפה התחיל לעבוד מנהל מקצועי חדש ותחושת האי הוודאות סביב עתידו של המאמן רק התחזקה.
נתניה פתחה כרגיל ב 4:4:2 יהלום, עם לחץ גבוה והרבה דינמיות. מעבר ללחץ, לנתניה יש שני מהלכי התקפה שהיא רצה איתם בהצלחה גדולה מתחילת שנה. הראשון, פתיחה של עלי מוחמד ימינה לקו שלישי לצדם של הבלמים, תוך תנועה משולבת לכיוון קו האורך בימין של סבע, כחלון וקייטה ויצירת יתרון באגף הימני. השני, ירידה של לוי לאחור, לרוב בצד שמאל, תנועה מהירה לעומק של קייטה ואברהם, ושוב בריחה של סבע לקו האורך בימין בכדי לרווח את המשחק ולנצל את יכולת המסירה הנדירה של לוי. עוד מהלך קבוע של נתניה מתקיים במצבים נייחים בהגנה, כאשר עמוס או ההגנה משתלטת על הכדור, מיד מטיסים את הכדור קדימה לתנועה מהירה של אחד משחקני הקישור. את שלושת השילובים האלה נתניה עושה בתאום וברמת אימון מאוד גבוהה.
ערן לוי. יורד לעזור לקישור (דני מרון)
מכבי חיפה מצדה, פתחה ב 4:4:2 קווים, כשבמרכז הקישור שיחקו קוסטדינוב וקהת ו-ורמוט פתח לצדו של דמארי. השיטה הזו היא מאוד בעייתית מול שיטת היהלום של נתניה, שמרכזת שלושה או ארבעה שחקני קישור במרכז. אם ניקח בחשבון שגם לוי כל הזמן בורח לכיוון קו הקישור, נבין שקהת וקוסטדינוב התמודדו מול ארבעה וחמישה שחקנים. חיפה פשוט לא באה מוכנה למשחק. לוי לא קיבל לחץ כשהוא קיבל את הכדור והיה לו זמן בשפע, הוא ניהל את המשחק להנאתו ושלח כדורי אומן לכל עבר. סבע היה לבד לחלוטין באגף ימין והגיע שוב ושוב עם הפנים להגנה, ואלמלא הירידה בחדות שלו, נתניה הייתה יורדת למחצית ביתרון של שלושה שערים.
במחצית השנייה חיפה דחפה מעט קדימה את קווי הארבעה, ולוי התקשה במעט למצוא שטחים לנהל את המשחק. אם נוסיף לזה חוסר זהירות בהנעת הכדור ואיבודי כדור רבים ולא אופייניים של מוחמד וקייטה (אצל מוחמד כנראה מדובר בשילוב של עייפות ופציעה שסחב לפני הפגרה), פלוס חילוף נכון של ורמוט, שמבחינה הגנתית היווה בעיה, נקבל את הסיבות שחיפה חזרה למשחק. בשיטה של נתניה, כשהיא פרוסה רחב להנעת כדור, כל איבוד חושף את הבלמים למאבקים ישירים עם החלוצים, וכשזה קורה הם בבעיה.
גאורגי קוסטדינוב. רדף אחר ארבעה שחקנים (דני מרון)
חיפה בהחלט עבדה בפגרה. קווי הארבע היו מתואמים, המגנים היו קרובים לבלמים והקבוצה נראתה מסודרת הגנתית. היא רק לא עשתה התאמות ליריבה. היא הייתה חשופה במרכז, לא התכוננה למהלכי ההתקפה של נתניה ולא לחצה את השחקנים המרכזיים שלה. אם חיפה תמשיך כך, היא תהיה בבעיה. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות כל כך פאסיבית גם מול קבוצה טובה כמו נתניה. הנתונים מספרים על הדומיננטיות של נתניה שהחזיקה יותר בכדור (56%), איימה 27 פעמים על השער לעומת 11 בלבד של חיפה והיו לה יותר קרנות. אם הירוקים רוצים לחזור להיות קבוצה מובילה, הם חייבים לשנות גישה, להתכונן יותר ליריבות, לעבוד על מהלכי התקפה משלה ולא להיות ניזונה רק מטעויות של יריבתה.
נתניה, מצידה, יכולה להצטער על חוסר ניצול הדומיננטיות במחצית הראשונה, ועל זה שנגררה במחצית השנייה למשחק מעברים שלא משרת קבוצה מאומנת כמוה. במידה והיא תלמד מהטעויות האלו, הקבוצה תמשיך לבלות בחלק העליון של הטבלה עד לסיום העונה.
גיא לוזון. לא היה מוכן לנתניה ויכול לבוא בטענות רק לעצמו (דני מרון)
המשחק המרכזי של המחזור הפגיש את האלופה מבאר שבע, שחזרה מאוכזבת משוויץ אחרי ההדחה מהליגה האירופית, מול הקבוצה הכי לא צפויה והכי אטרקטיבית בליגה – ביתר ירושלים.
שני המאמנים הכינו הפתעות אחד לשני בפתיחת המשחק. בן זקן, פתח ב-4:4:1:1 עם קונטה כמגן ימני וקלטינס כקשר ימני וכל זה בכדי להתמודד עם וואקמה, ובכר מצדו התחיל עם הניגרי דווקא בימין כשמליקסון פתח בשמאל. ואכן, בדקות הראשונות זה עבד נהדר לבכר, כשמליקסון הצטרף לוואקמה בימין ועשה חיים קשים להייסטר. כשוואקמה חזר שמאלה אחרי 12 דקות, האלופה כבר שלטה לגמרי במשחק ואלמלא יכולת נהדרת של קליימן, הייתה עולה ליתרון מוקדם.
דוד קלטינס. לא הצליח לעצור את וואקמה (דני מרון)
ההזזה של קלטינס ימינה פגעה קשות ביכולת של בית"ר להניע כדור ולהחזיק את המשחק. פול אדגר מאוד בעייתי עם הכדור, אם נוסיף לכך את התפקוד של וארן (שנכנס בדקה ה 24 במקום עזרא שנפצע) ככנף שמאלי, תפקיד לא שלו, נבין למה לקבוצה מהבירה לא היה סיכוי לצאת להתקפות מסודרות והיא הסתפקה אך ורק בניסיונות למתפרצות. נתוני החזקת הכדור במחצית הראשונה היו נדירים לקבוצה אורחת בטדי – 72%, גם טבלת האיומים למסגרת 0:7 לטובת באר שבע, הראתה שבית"ר ירדה בנס למחצית עם 0:0.
את המחצית השנייה בית"ר פתחה בצורה קצת יותר אקטיבית ובבעיטה הראשונה שלה למסגרת, עלתה ליתרון. הרבה מחמאות לבן זקן על המהלך המתוכנן בכדור הנייח (ידע שבאר שבע עומדת עם אזורית עמוקה והלך בחוכמה על הזזה לבעיטה), להייסטר על הטכניקה הנפלאה בבעיטה. מצד שני, לגורש יש חלק גדול בשער. השער העיר את באר שבע ו-וואקמה ניצל את האיבוד הראשון של אדגר במסירה לקורהוט להבקיע שער מרהיב.
ברק בכר. היה מוכן להפתעה של בן זקן (דני מרון)
אדגר שוב איבד כדור קריטי שגרם להרחקה של סירושטיין, והפך לחלוטין את המשחק תוך דקה. בן זקן הגיב מהר כשהכניס את סאבו במקום אדגר והוריד את קלטינס לעמדת המגן. וואקמה המשיך בשלו ובישל בצורה מבריקה את השני למליקסון. באר שבע עשתה במגרש כרצונה, אבל לא הצליחה להרוג את המשחק עם שער שלישי. כמות איומים חריגה למסגרת (16) לא הספיקה, ואם נוסיף לזה החמצת ענק של שהר מול שער חשוף ואולי עייפות מסוימת בעשר הדקות האחרונות, נבין למה בית"ר הגיעה לדקה ה-92 כשהמשחק עדיין חי. כדורגל זה הספורט היחיד, שאתה יכול לעשות הכל הפוך ולצאת בסוף חוגג, וזה מה שקרה בטדי. אריק סאבו עם שער יפהפה לא עשה צדק, אבל עשה דרמה גדולה ומנע מבאר שבע ניצחון מוצדק וחזרה למקום הראשון. אם נלך לפי היכולת, זה יקרה בקרוב, אולי כבר בשבוע הבא.
מה דעתך על הכתבה?