לשמחתי, לאורך כל השנים למאור ולאחים שלו לא היו "מקורבים". תמיד הבעתי את מה שרציתי בקולי שלי בלי להסתתר. אחד הדברים הכי מכעיסים בכדורגל הישראלי הוא שלא מבינים שמותר לשחקן להיפגע ומותר לשחקן להביע את דעתו בצורה כזאת או אחרת. הבעיה בארץ שהשחקן הוא באמת דבר מאוד זניח. אף אחד לא מתייחס לשחקן שהוא בסופו של דבר בן אדם עם נפש, עצב שמחה. אם לא מתייחסים לשחקן, כמובן שלא מתייחסים גם למשפחתו.
מטבע הדברים, כשלאורך זמן שחקן מרגיש ירידה ביכולת או פגיעה או משהו שלא מתחבר מקצועית או נפשית, הוא נפגע. קשה לזהות את זה מבעוד מועד, אבל כשמועדונים מזהים מצב כזה, הם צריכים לקחת את השחקן לשיחה, לנסות להבין מה עובר עליו. נסו לשמוע איתו על מנת שתאתרו את הבעיה ותפתרו אותה. בארץ, השחקן כל הזמן לבד וחייב להתמודד עם הביקורות ויש הרבה, היות ומדובר במדינה בה כל אדם שני הוא כתב ברשתות החברתיות.
הפגיעה בשחקן או במשפחתו היא כל כך גדולה ואין עם מי לדבר כי כולם עסוקים. מאמן אחראי לא על אחד, אלא על קבוצה שלמה של מינימום 25 שחקנים ולכן ההתייחסות לבודד היא מינימלית. יש שחקנים שזקוקים לטפיחה על השכם או מילת עידוד. דווקא במצבים שהם זזו הצדה לשולי המגרש, שם המקום לעודד אותם ולחזק אותם. אצלנו זה לא קיים. הבעיה היא שלא מדכאים רק את השחקן, אלא גם את המשפחה.
יעקב בוזגלו. למאור אף פעם לא היו "מקורבים" (ערן לוף)
כשמגיע שחקן עם הרבה מאוד ציפיות, כהבטחה גדולה, אבל יש משהו שמפריע לו והוא לא יכול להתמודד עם זה לבד. מי ישים לב לזה ראשון? מי יכול לתת מענה? המשפחה הקרובה. אפשר להבין משפחה שדואגת לילד ומנסה לעזור, וכך גם במקרה של מיכאל אוחנה. גם אם מישהו בסביבתו אמר את מה שפורסם, צריך לחבק את אוחנה כי אין לנו הרבה "שחקנים מיותרים" בישראל. הבעיה היא שתופעת ההשתקה והדיכוי מתחילה בנוער וממשיכה בבוגרים. זה מצער ביותר.
אין הרבה שוני בין מה שקרה עם אוחנה למה שקרה למאור באר שבע בעונה שעברה. גם כשמאור הביע את דעתו ואת רחשי ליבו, מיד התנפלו עליו כולם והוא הוענש כי הוא העלה פוסט בו אמר 'נפגעתי'. במה חטא? למה אסור לשחקן להיפגע? אני, על מילה שהוצאתי נגד אחד הכתבים, חטפתי תביעה כספית ואני צריך להגן על עצמי בבית המשפט. כלומר, לעיתונאי מותר להיפגע ולהגיב, אבל לשחקן אסור לדבר ולעשות כלום? אני לא מצליח להבין: למה אסור לבן אדם להגיד שהוא פגוע?
אני יכול להבין את אוחנה ויודע מאיפה זה בא. מה לעשות שכולם מפחדים מכולם. אסור לשכוח שמדובר בעתיד שלו ובקריירה שלו. שחקן שיודע שהוא יכול להיפגע, מטבע הדברים חייב לשמור על עצמו. זאת הסיבה שבלא מעט מקרים שחקנים, גם אם הם מרגישים פגועים או שמישהו דיבר בשמם, פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם. לא בגלל שדברים יצאו החוצה, אלא כי הם יודעים שאף אחד לא יטפל בדברים לעומק. אף אחד לא יבדוק מה הסיבה ומה התחושות ולמה זה קרה. כולם ממשיכים קדימה.
מאור בוזגלו. מזכיר את מה שקרה לו בהפועל באר שבע (ערן לוף)
יש פה אי צדק. אנחנו נתקלים בזה כל יום ויודעים שלמועדון מותר לדבר בשם מקורבים או בכירים או כל סיסמא אחרת. אף פעם לא ראיתי שבדקו, חקרו ורצו לדעת מי המקורב או מי הבכיר שאמר מה שאמר בעילום שם. אני קורא לו פחדן. על אחת כמה וכמה שמדובר בשחקן. כששחקן מדבר בעילום שם כי הוא מפחד או שמדברים בשמו "מקורבים", קמה צעקה. תבינו, לשחקן, בניגוד לעסקן, יש הרבה מה להפסיד. זאת הקריירה שלו. בשביל הקריירה הוא עבד בחינם מאז שהוא ילד בן 5 עד גיל 23-24 שבארץ מתחילים להרוויח כסף והוא חרד לעתיד שלו. לפעמים, אין לו דרך אחרת לפרוק.
מה ההבדל בין "גורם בכיר במועדון" ל"מקורב לשחקן"? רק לאחד יש לגיטימיציה להסתתר. יש פה בעיה. ההנחה הראשונית היא שבכל מקרה המועדון צודק. כך היה גם במקרה שלי. לא משנה מה אגיד וכמה אתמרמר וכמה אהיה מקופח או מסכן. משנה רק דבר אחד – המועדון. תמיד יאמינו לכל מילה שלו ולכן האחריות על המועדון לקחת את השחקן, לחבק אותו ולנסות להבין מה עובר עליו. האבסורד הזועק לשמיים הוא שהמועדון מקבל לגיטמיציה מהקהל בכל מקרה ולכן ההורים מפחדים לדבר. ההכרעה ידועה. סיטואציה קלאסית של מיעוט מול רבים. אי אפשר להתמודד עם זה אם אתה לא מוכן מנטאלית.
אותם פחדנים בכירים שמדברים בשם המועדון או בשם לא יודע מי, עושים את זה רק מחשש שהשחקן ידע מי האדם הספציפי שאמר עליו את מה שאמר. תהיה גבר, אתה אומר משהו? תעמוד מאחוריו. בניגוד לכולם, אני אף פעם לא נתתי לדברים לעבור לידי. תמיד אמרתי אותם בשמי ובצורה הכי חדה שאפשר כי ככה צריך להתנהל. אני אגיד שוב ושוב, מותר לשחקן כדורגל להיפגע ולהביע את דעתו. תופעת ה"מקורבים" נולדה רק מאותו חשש אמיתי לסנקציה שתפגע בקריירה, מתוך הנורמה שמבחינת המועדון, לשחקן אסור להגיד "נפגעתי".
אוחנה. רק שיחה עם אלונה תעזור (עדי אבישי)
בעניין אוחנה, אני חושב שיש דברים בגו ואני ממליץ לאלונה ברקת לקחת את הילד לשיחה, לשמוע את מה שמפריע לו, להבין ממנו מה עובר עליו ולנסות לעזור לו לפתור את הבעיה. לא בעונשים ולא בהרחקות לא יגיע הפתרון. אוחנה שחקן מצוין שנמצא בתחילת דרכו. יש לו עוד כברת דרך ושחקנים כאלה צריך לחבק, כי אין לנו הרבה כישרוניים כמוהו.
מה דעתך על הכתבה?