ועכשיו? עכשיו זה סתם מביך. לא נעים להסתכל על זה. מכבי חיפה של גיא לוזון נראית כמו זקן סהרורי שמדבר לעצמו בפארק. אתה עובר לידו, חושב להציע עזרה, אבל יודע שאין יותר מדי לעשות חוץ מלהביע אמפתיה ולהמשיך ללכת. המנטרות שלו חוזרות על עצמן מדי שבוע. "מאכזב", "מתסכל", "צריכים לנצל מצבים", "השופטים נגדנו", "היינו דומיננטיים ושלטנו", "השחקנים עשו הכל".
הוא נאבק, מנופף עם הידיים בזמן משחקים, מתפתל מול שדר קווים מתחלף אחריהם. הוא מאמין בעצמו. כבר מזמן הבין שלפעמים עומדים מולו אוהדים במסווה של עיתונאים שפורקים עליו את התסכול שהם חשים אחרי תוצאה מאכזבת. לפעמים, הוא אפילו צודק בניתוח משחק או סיטואציה. למשל, כשאמר שאם מכבי חיפה הייתה מנצחת בדרבי אחרי תצוגה הגנתית היו ביקורות. אבל אז בא מאור בוזגלו כזה ומנפץ לו את הבועה בחמש מילים: "מכבי חיפה קבוצת מרכז טבלה".
לוזון לא מאמן רע, הוא פשוט לא מתאים לקבוצה כמו מכבי חיפה במצבה. למכבי חיפה אין סגל רע, יש לה מאמן שלא יודע להשתמש נכון בשחקנים, להתאים את עצמו אליהם והפאניקה שהוא משדר מונעת ממי מהם לייצר איזשהו מומנטום. לראייה, מ-26 משחקי הליגה שניהל, רק פעם אחת השיגו הירוקים שני ניצחונות רצופים. מכבי חיפה הייתה חייבת מזמן להחליף מאמן. אין סיטואציה שיותר זועקת לשמיים: "תחליפו את המאמן".
לא משפיע על שום דבר. לוזון (דני מרון)
אורי אוזן כתב השבוע על "כישלון של 100 אלף מילים". בואו ננסה לפשט את זה לקצת פחות. התוצאות איומות, השחקנים לא יודעים מה רוצים מהם, הקבוצה לא משחקת טוב להוציא פעולות אישיות וברוב הזמן נראית חסרת רעיונות, המנהל הטכני החדש כבר הביא איש מקצוע משלו, שחקני הרכש היקרים לא מצליחים לבוא לידי ביטוי, עיתונאי הבועה בועטים ונושכים והמאמן קורס. הציטוטים שלו הפכו לבדיחה, הקהל איבד בו אמון ורק הנהלת המועדון לא מגיבה.
איך שר יובל בנאי? "מרגיש כמו תאונה, אבל ממשיך להתנהג רגיל". כך נראית מכבי חיפה. מערכת שכל כך שקועה בכישלון שלה, שנראה שאיבדה אמון ביכולת שלה לקבל החלטות. לכן, זה כבר מעבר למקצועי. זה מעבר לדרבי, למשחק נגד אשקלון, בני יהודה או כל יריבה אחרת. זה סתם מביך ונמשך ונמרח.
אגב, כמה שורות לפני ב"להתראות נעורים, שלום אהבה", נזכר בנאי, אוהד מכבי תל אביב, שבפברואר 1994 "חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים, האויב כבר לא מפחיד הוא רק זקוק לרחמים". זו מכבי חיפה של לוזון. לא מפחידה וזקוקה לרחמים.
מרגיש כמו תאונה. לוזון (ערן לוף)
2. יום חמישי. קצת אחרי תשע בערב. צפירת הרגעה נשמעה עולה ויורדת ברחבי גוש דן, מלווה בקול עמום של אנחת רווחה: "פפפפ… זה היה קרוב". מכבי תל אביב ניצלה משיא שלילי היסטורי והבקיעה שער בליגה האירופית. בחסות אלוהי לוחות המשחקים, שסידר לוויאריאל משחק מול ברצלונה בעוד שלושה ימים, מכבי ת"א אפילו ניצחה את קבוצת המילואים המחוזקת של המועדון הספרדי. ערב המשחק, הבטיח מאמן ויאריאל חאבי קאייחה ש"לא נעשה צחוק מעצמנו". הוא קיים. כדי לעשות מעצמך צחוק, אתה צריך שיהיה לך אכפת.
אבל מה אכפת לנו אנחנו במדינת השיימינג והבדיעבד. השורה התחתונה היא שנציגתנו ניצחה בחוץ קבוצה מהליגה הספרדית ונמנעה ממבוכה. בעוד כמה שנים, בכלל נשכח מההרכב ומהקמפיין ומהסיטואציה שקדמה למשחק ונזכור רק את התוצאה ההירואית. כמו בית"ר נגד בנפיקה, כמו מכבי חיפה נגד יונייטד, כמו הפועל באר שבע נגד אינטר. אין כאן כוונה לזלזל. ניצחון הוא ניצחון וכל ניצחון חשוב. אבל, וזה למשל המשך ישיר למה שנכתב על מכבי חיפה בנקודה הקודמת, תוצאה נקודתית לא מתקנת עוול כללי.
הקמפיין של מכבי ת"א ושל הפועל ב"ש בשלב הבתים הוא כישלון. לא בגלל ארבע הנקודות שהשיגה כל אחת, כמות השערים או היריבות. קבוצות כמו מכבי ת"א וב"ש צריכות להיאבק על העפלה מכל בית נתון בליגה האירופית בכל שנה. זאת גם המטרה הכללית של הכדורגל הישראלי. אבל בעצם, בישראל אין דבר כזה אינטרס כללי של ענף. כל אחד והקבוצה שלו וכולם נגד הנבחרת. כרגע, מכבי ת"א שמחה משער וב"ש שמחה שזה נגמר. עקום ועצוב.
כישלון. בכר (מאיר אבן חיים)
לפני תחילת הקמפיין נכתב כאן במדור: הפועל ב"ש ומכבי ת"א הן קבוצות לגיטימיות במפעל המשני מבחינת סגל, תקציב, שמות, עומק וגם ניסיון. ההגרלות הסבירות שקיבלו מאפשרות להציב רף גבוה. הן בשלות למסע אירופי ארוך ויותר מזה, הכדורגל הישראלי החבול מההופעות העלובות של הנבחרת שלו צריך את זה. עוד לפני שמסתכלים באכזבה ובקנאה לעבר שלב הבתים בליגת האלופות על פערי הענק שבו, קבוצה צריכה להראות שהיא שווה טופ 16 בליגה האירופית.
עכשיו בואו נדבר עובדות: אסטנה, פרטיזן בלגרד, הכוכב האדום, סטיאווה ואוסטרסונד עלו לשלב הבא. כולן קבוצות מהסוג שכאן נוהגים לזלזל בו. להגיד שחייבים לעבור ואם לא עוברים "זה כישלון". זוכרים את מאריבור? ההגרלה הנוחה שחיכתה לבאר שבע בפלייאוף ליגת האלופות? היא לקחה שלוש נקודות מבית שכלל את ספרטק, סביליה וליברפול. וחוץ מזה, מתוך 48 הקבוצות ששיחקו בשלב הבתים בליגה האירופית העונה, רק שלוש השיגו פחות נקודות מב"ש ומכבי תל אביב.
זה כישלון? כן! זה כישלון ענק וזה גם שיעור שחשוב שהכדורגל הישראלי יזכור לקראת ליגת האומות בספטמבר 2018. הכדורגל במזרח אירופה מתקדם ואנחנו הולכים אחורה – תקועים בקלישאות של "העיקר ההעפלה לשלב הבתים" ו"קשה לשלב בין שתי מסגרות". ואגב, כן, אי אפשר לנתק לחלוטין קשר תוצאתי בין נבחרת לקבוצות המייצגות את אותה מדינה. לטוב ולרע.
כישלון, לא משנה השער. בלקמן (אתר רשמי)
ובכל זאת, יש הבדל משמעותי בין הכישלון של מכבי ת"א לכישלון של ב"ש. מכבי ת"א לא מספיק טובה העונה. היא הציגה את אותה רמת משחק בינונית בשתי המסגרות וסבלה בדיוק מאותן בעיות מקצועיות בפראג, באסטנה, בסמי עופר וברעננה. ב"ש לעומתה הציגה קמפיין חסר חשק. מדוכאת ושבורה מההדחה מול מאריבור, היא לא הצליחה "להוריד את עצמה" ולהביא אינטנסיביות למשחקים במפעל משני.
זו תופעה שמאפיינת קבוצות גדולות שרגילות למעמדים גדולים ופתאום מוצאות עצמן במה שבעיניהן נתפס כגביע הטוטו של היבשת. הבעיה היא שהפועל באר שבע היא לא ארסנל, מנצ'סטר יונייטד או אתלטיקו מדריד. אין לה מספיק ניסיון והיא בטח לא יכולה להרשות לעצמה להופיע למפעל כמו הליגה האירופית בזחיחות מרגיזה.
בעונה שעברה, ברק בכר שם ביודעין את אירופה בפרונט ולא אחת ביצע את הרוטציות שלו במשחקי המעבר בליגה. השנה, הוא התמקד בליגה כנראה כי ראה כמה עמוקה הייתה טראומת מאריבור. אבל גם הוא צריך להיות מודאג מההרגלים המגונים שהשחקנים שלו גיבשו לעצמם. בעונה שעברה הם נהנו מאותה זחיחות של אינטר או סאות'המפטון וניצלו אותה בלי חלילה להמעיט בהישג. השנה, מול יריבות לא סקסיות כמו לוגאנו, פלזן וסטיאווה, הם לא תמיד באו מספיק מוכנים, רוצים ואינטנסיביים.
בניגוד למכבי ת"א, ב"ש של הליגה היא קבוצה טובה יותר מב"ש של אירופה. אם תנצח בסכנין, ב"ש תסגור סיבוב של 30 נקודות ו-77 אחוזי הצלחה. רק ארבע פחות מהסיבוב הראשון המפלצתי של העונה שעברה. אם מכבי ת"א תנצח את מכבי פ"ת, תהיה לה נקודה אחת יותר לעומת הסיבוב הרע עם שוטה ארבלדזה אשתקד. ביחסי הכוחות כרגע, העובדה שהשתיים מתנקזות למסגרת משמעותית אחת (עד הגביע) תעשה כנראה יותר טוב לאלופה, אבל כל עוד הכישלון הזה יעבור ליד כולם, לא באמת נתקדם לשום מקום.
יותר טוב מאבלדזה? נו אז (אתר רשמי)
מה דעתך על הכתבה?