המקרה המוזר של דור מיכה: מחיר הסגידה לשחקני רכש

בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 2:1
איך הפכה מכבי ת"א לקבוצה אובססיבית גם אחרי שאיבדה כישרון כמו דאבור, כיצד נדבקו בתופעה שאר הגדולות ולמה אף גורם בכדורגל הישראלי לא שם לב לדיכוי הצעירים. הנקודות של ענבל מנור על שחקן שרוצה להגשים חלום והמכבי חיפיזציה של ג'ורדי
1. פברואר 2014. מונס דאבור ניצל סעיף שחרור בחוזהו ועזב את מכבי תל אביב לגראסהופרס. את אותה עונה, תחת פאולו סוזה, החלוץ החל בסוף ספטמבר. עד אז לא שותף כלל, ככל הנראה בגלל מחלוקת על הארכת חוזה. בכלל, דאבור פתח רק ב-22 מ-40 משחקי הליגה בהם שותף בעונה וחצי בעידן ג'ורדי קרויף - מספר זהה לכמות המשחקים בהם פתח בעונת 2011/12, לפני הגעת קרויף. במילים אחרות, רק כשהכל קרס, כשאין ברירה אחרת או צורך בתחרותיות, צעירים במכבי ת"א קיבלו הזדמנות אמיתית לאורך זמן.

מוטי איוניר היה זה שהקפיץ את דאבור לקבוצה הבוגרת בקיץ 2011. כמה חודשים מוקדם יותר, הוא עשה את אותו דבר עם צעירים נוספים שהבולט ביניהם היה דור מיכה. השבוע, כמעט ארבע שנים אחרי עזיבת דאבור, נחשף בספורט1 שגם מיכה קרוב למעבר לשווייץ. העובדה שיהפוך לשחקן חופשי בקיץ תאפשר לו לחתום כבר בינואר. כעת, מכבי ת"א, תחת הלחץ הציבורי שיצר הפרסום, נאלצת להגביר קצב בניסיונות להשאיר את השחקן שלא תמיד ידעה להתייחס אליו כמו שצריך.


מיכה הוא שחקן נדיר במציאות של הכדורגל הישראלי. את הצ'אנס מאיוניר הוא קיבל בגארבג' טיים חודש לפני יום הולדתו ה-19, אבל בניגוד לאחרים, הוא שמר על מקומו לאורך זמן. מיכה הצליח לייצר יציבות, להרוויח את דקות המשחק ולשמור על המספרים תחת שמונה מאמנים שונים בעידן קרויף. בליגת העל, הוא פתח ב-73 אחוזים מהמשחקים בהם שותף מאז הגעת ההולנדי למועדון. זה בהחלט לא נתון שיש להקל בו ראש, בטח לאור הנסיבות.

מיכה היה צריך להוכיח את עצמו מחדש בכל עונה. בכל קיץ הגיעו שמות מפוצצים על העמדה שלו. בן חיים, ורמוט, בניון, סקאריונה, אצילי, בלקמן, עטר וזו רק רשימה חלקית. מכבי ת"א של קרויף, גם כשהמנהל הספורטיבי זז לעמדת המאמן, תמיד הוקירה, סגדה ויצאה לחיפושים אחרי שחקני רכש, במיוחד שחקני התקפה. בכל מסיבת עיתונאים נשאל ההולנדי על חלון ההעברות הקרוב ועל שמות כאלה ואחרים. אף אחד לא שואל אותו על חומר מקומי.



ג'ורדי קרויף. סוגד לשחקני רכש (אריאל שלום)

מיכה עמד בלב סיטואציה מוזרה. מצד אחד, בסופו של דבר הוא שיחק די בקביעות אצל כל המאמנים, הוא בנה לעצמו מעמד וגם סיפק את הסחורה. הוא קיבע את עצמו כאחד המוסרים הטובים שיש לכדורגל הישראלי, סיים עונה אחרי עונה בדאבל פיגרס בישולים, ועדיין הרגיש שלא מספיק סופרים אותו. לפני כמה חודשים, כשהצהובים רצו לעקוץ את הנבחרת, הם שלחו את מיכה למסע"ת. "אני כבר שנים נותן הופעות טובות במכבי ואין לי אפילו הופעה אחת בנבחרת, הפסקתי לצפות", אמר.

ואולי חוסר היחס מהנבחרת נולד מכך שבמכבי ראו בו "ילד מוכשר", ותו לא. אהבו אותו, חיבקו אותו, נתנו לו, אבל עד גבול מסוים. לא בנו סביבו ולא אפשרו לו להוביל. הכוכבים האמיתיים תמיד היו שחקני הרכש וכאמור, עד עצם היום הזה ממשיכים בקבוצה לחפש שחקנים מוכחים על העמדה שלו. על פי גורמים יודעי דבר, גם המו"מ להארכת חוזה התנהל בעצלתיים עד חשיפת המגעים עם יאנג בויז. לשחקן ומקורביו יש טענות על ההתנהלות של הנהלת הצהובים. "הילד" קיבל יחס של ילד גם בהצעה הכספית שקיבל.

2. הסגידה לרכש היא זו שבין היתר הבריחה את דאבור ממכבי ת"א ואולי תשלח גם מיכה לגולה. הסגידה לרכש היא תופעה מדאיגה שנולדה כתוצאה מאפקט ג'ורדי קרויף. ההולנדי הגיע, הסתער על השוק, פיתה ליגיונרים לחזור ויצר מציאות מעניינת - מעין מירוץ חימוש בלתי פוסק. הפועל באר שבע ומכבי חיפה רצו בעקבותיו והמשכורות עלו. הגדולות החלו להחתים בשביל להחתים ובמקביל, שחקנים ישראלים החלו לוותר מראש על יציאה לאירופה כי הכסף שמשלמים כאן לא פחות טוב.


דאבור. ברח בגלל הסגידה לרכש (AFP)

השנים האחרונות קברו את טרנד הליגיונרים. מכרו לנו כאן סיפורים שקריים שאין הבדל בין צמרת ליגת העל לבלגיה, אוסטריה ושווייץ, וחוץ מזה, כך או כך הנבחרת לא מפיקה מזה תועלת אז בשביל מה לצאת - כדי לשבת על הספסל? למעשה, עברנו מקיצון אחד לשני. מהערצת עיוורת של ליגיונרים לאפאטיות מוחלטת כלפיהם לפחות עד שהם חוזרים מהגולה לאחת הגדולות. בעינינו, ליגיונר חוזר שווה יותר מליגיונר. ופתאום, העובדה שכישרון כמו מיכה בשיא פריחתו ובגיל 25 רוצה לצאת לאירופה נתפסת כאן כתמוהה. 

הבעיה היא שהגדולות כאן, פשוטו כמשמעו, לא שמות על צעירים כי הן נמצאות באובססיה תמידית להתחזק אחת על חשבון השנייה. בעצם, בואו נדייק. הן לא שמות על גידול צעירים. לא אכפת להן לקנות צעיר, נניח ממ.ס אשדוד, ולבשל אותו לאט (מאוד לאט) על אש קטנה כ"עתודה". דיברנו על זה בעבר כאן במדור. מכבי ת"א ומכבי חיפה מחזיקות מאגר עצום של מושאלים ולא מפיקות מהם שום תועלת מקצועית. ב"ש רק קונה את העתודה שלה. בית"ר ירושלים עם קבוצת הנוער המקרטעת שלה מעדיפה גם היא מציאות בחינם.

לכן, פריצה של שחקנים כמו מיכה הפכה נדירה. אם אתה כישרון בן 18-20, אתה צריך להראות תוך משחקים בודדים שאתה מסוגל להתמודד כדי לתפוס מקום. וחוץ מזה, רצוי שלא תהיה שחקן של אחת הגדולות כי שם הסיכוי כמעט לא קיים. אין לך מקום בסגל עצום של כוכבים. קחו את מכבי חיפה לדוגמה. רוב מאס, בניסיון פאתטי להראות שינוי ולהתחנף לקהל, העלה במשחק האחרון את מוחמד עוואד ויונתן לוי בהרכב. במילים אחרות, צעירים בגדולות - כשאין ברירה, כשאין מה להפסיד, במשבר, בגארבג' טיים, בעונה פיננסית, אבל אף פעם לא מתוך מדיניות.   


קרויף. מקבל שכר כדי להצעיד את מכבי ת"א קדימה (דני מרון)

3. זו הירושה של ג'ורדי "המהפכן". אל תטעו, אי אפשר לבוא אליו בטענות וזו ממש לא כוונת הטקסט. הוא מקבל שכר כדי להצעיד קדימה את מכבי ת"א ולא כדי לדאוג לבעיות של הכדורגל הישראלי. הוא הוביל מגמה, שאף אחד מהעסקנים שמנהלים את ההתאחדות והמנהלת לא שם לב אליה. בעוד חודש תוגרל ישראל לליגת האומות, הטורניר ממנו קל יותר להעפיל ליורו 2020. מאמן לא מונה, הוועדה שאמורה לבחור אותו לא מונתה, אבל העיקר שלפני הזימון הראשון יהיה מי שיכתוב שלא גדלים כאן שחקנים ואין מספיק כישרונות.

יש כישרונות, אין קבוצות שמוצאות להם מקום. יש שחקנים, אבל מדכאים אותם בגיל צעיר ושורפים אותם מוקדם. יש צעירים, אבל אין מנגנון שנועד לדאוג להם כמו למשל החובה למינימום שחקני בית בסגל שיש בפרמיירליג או למשל החובה לשתף שחקן או שניים עד גיל 21 בהרכב במשחקי ליגה. כלומר, אי אפשר לצפות מהקבוצות לדאוג לאינטרס הקולקטיבי של הכדורגל הישראלי. הקבוצות הן אינטרסנטיות, הן דואגות לתוצאות של עצמן וזה בסדר. רק שהגוף שכן אחראי על קידום הכדורגל הישראלי לא עושה כלום. אולי בגלל שברובו הוא מורכב מאותם אנשי קבוצות.

המצב אפילו יותר גרוע. הרי דאבור קורע היום רשתות באוסטריה ויש לו שבע הופעות בנבחרת בלבד. למיכה אין אפילו אחת. כי הרוח הנושבת מהקבוצות מגיעה עד הנבחרת ומשפיעה על קבלת ההחלטות שם. הכל שרירותי, הכל ברגע האחרון, הכל מבוסס על דור ספציפי שרץ ורץ ורץ ולא מגיע לשום מקום. הכל קפריזי. אתה טוב כמו התוצאה האחרונה שלך ואחרי כל משחק, אתה נשאל שאלות של סיכום עונה. אפשר לקרוא לזה מכבי חיפיזציה של הכדורגל.

4. הנה גם ג'ורדי קרויף מגלה מדי שבוע כמה שונים חייו בתור מאמן בליגת העל משהיו כשהוכתר כאן כמהפכן הכי גדול שנחת בליגה שלנו, בואך משיח בן יוהאן. שני ניצחונות תוך ארבעה ימים, כולל נוקאאוט טקטי על המאסטרו בני בן זקן (הדרג הנמוך בתיאטרון הבובות של אלי טביב) הפכו את מכבי תל אביב משק חבטות למועמדת לגיטימית. ללא קשר לתוצאה הסופית של העונה, קרויף כבר מזמן נדבק בישראליות ובקפריזיות ויחד עם זאת, הוא עדיין נמצא חמש רמות מעל הבינוניות הרקובה כאן.


בני בן זקן. ספג נוק אאוט מג'ורדי קרויף (דני מרון)

ביום שאחרי קרויף - מתי שזה לא יהיה - יצטרך לקום המהפכן שימצא דרך להפוך את המציאות שבנה ההולנדי. כלומר, לבנות מנגנון מלאכותי שידאג לכישרון המקומי הצעיר בדומה למה שקורה בכדורסל, גם במחיר של כפיית החלטות על הקבוצות. שחקן כמו דור מיכה לא צריך להתבייש שהוא רוצה לצאת לאירופה ולהגשים חלום. אבל יותר מכך, לא יכול להיות שאחד כמוהו יקבל כאן את כקרדיט וכמעמד רק אחרי שייצא ויהפוך לסחורה חמה עבור שלוש האובססיביות לרכש שממשיכות לרדוף אחרי "שובר השוויון" הבא וחיות למען מטרה אחת - לדפוק אחת את השנייה בלי להתייחס לשחקנים עצמם. 
תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
  • קריסטל פאלאס
    0
    ליברפול
    2
    Live
  • הפועל חיפה
    1
    מכבי חיפה
    1
    Live
  • אטאלנטה
    4
    פרוזינונה
    0
    Live
  • ולנסיה
    1
    אתלטיקו מדריד
    1
    Live
  • אתלטיק בילבאו
    2
    לגאנס
    1
    Live
הירשם לניוזלטר עם ההעדפות שלך הרשמה
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ