אחרי מחזור הגביע, שהביא איתו הרבה הפתעות והראה כמה הפערים בין הקבוצות בליגות השונות קטנים ביום נתון, קיבלנו מחזור אמצע שבוע שרק חידד את המגמות שראינו עד עכשיו בליגת העל שלנו.
האלופה הפועל באר שבע, ששוב גירדה ניצחון בדקה ה-92 באשקלון, והתקשתה מאוד בגביע מול אחי נצרת, פגשה את בני יהודה, שאמנם איבדה את הגביע, אבל חווה עונה נהדרת בליגה ועושה חיים קשים לכל קבוצה שאותה היא פוגשת.
יוסי אבוקסיס, בדומה לימיו בסכנין, המשיך לעלות עם שלושה בלמים כשהוא משחק בחוץ מול קבוצות הצמרת, אבל הפעם הוא הפתיע במבנה הקישור. אבוקסיס עלה עם שלישיית קישור (לרוב הוא עולה ב- 5:4:1), כשיונתן כהן המצוין תופקד כקשר מרכזי, ואלמוג בוזגלו שיחק כחלוץ לצידו של ואלסקיס. המערך הזה בלם לחלוטין את מרכז השדה של ב"ש ואפשר לבני יהודה לצאת למעברים דרך שני שחקני מטרה וקשר איכותי שמצטרף מאחור (יונתן כהן גמע 11.9 ק"מ במשחק הזה בזכות העבודה ההגנתית הנהדרת בתוספת ליציאה למעברים).
ב"ש המשיכה עם מתן אוחיון כבלם במקום אלחמיד המאכזב והציבה את מלמד בכנף. אלחמיד, אלו, איינבינדר ופקהארט נותרו על הספסל כשקוואנקה כמובן לא בסגל. גם מלמד הוחלף במחצית ע"י אוחנה. מה שמעיד על הנפילה הגדולה של ב"ש ברכש העונה (מלבד אורן ביטון שממשיך להתקדם ולהיראות טוב).
ברק בכר. צריך להפסיק להסתמך על מזל (דני מרון)
ב"ש כצפוי שלטה בכדור, אבל לא הצליחה להגיע למצבים. זה היה עוד משחק שהוכיח עד כמה התלות ההתקפית בוואקמה אבסולוטית. וואקמה, שעלה למשחק אחרי שבוע אימונים חלקי, נסגר נהדר ע"י קנדיל (הטוב בשדה יחד עם חבשי וכהן), מיהר להיכנס למרכז הצפוף ממילא ובכך מנע מעצמו בידודים. ובלי וואקמה חד וטוב, לב"ש פשוט אין מה להציע בהתקפה. בכר ניסה במחצית השנייה ללכת על כל הקופה כשהכניס את אוחנה ופקהארט והשאיר את אוגו לבד במרכז השדה. זה כמעט עלה לו ביוקר בצד השני, מה שגרם לו לעשות פניית פרסה, להכניס את איינבינדר ולמעשה להרים ידיים ולגמור את המשחק בתיקו.
ב"ש אמנם עדיין במקום הראשון, אבל היא נראית עייפה וחסרת רעיונות בחלק הקדמי. שמונה מהנקודות שהשיגה העונה הגיעו בזכות שערים בדקות הסיום. נתון זה נובע בעיקר מכוח ההרתעה שב"ש יצרה בשנתיים האחרונות וגם מקצת מזל. אבל לא לעולם חוסן, ב"ש תתקשה לקחת אליפות שלישית ברציפות כשהיא לא משיגה ניצחונות קלים וכשאין לה עוד כלי התקפי משמעותי שיוריד במעט את התלות בוואקמה.
בלקמן וקיארטנסון. נמצאה הנוסחה (ערן לוף)
סגנית האלופה, מכבי ת"א, אירחה את מכבי נתניה במגרש הביתי המשותף שלהן, אחרי ששתי הקבוצות לא הרשימו בגביע, אבל העפילו לשמינית הגמר.
נתניה, שממשיכה להיראות טוב למרות הפציעה של עלי מוחמד, הגיעה למשחק אחרי שגנבה נקודה מרעננה, אבל עם זיכרונות טובים מהפעם האחרונה שאירחה קבוצת צמרת, אז היא השיגה ניצחון ביתי מרשים על הפועל ב"ש. מכבי ת"א מצידה מגיעה למשחק עם הרבה ביטחון, אחרי ארבעה ניצחונות רצופים, שהגיעו אחרי ניצחון בגמר גביע הטוטו אותה ב"ש.
נראה שג'ורדי, אחרי הרבה ניסיונות וטעיות, מצא סוף סוף את המערך והשחקנים שמשרתים את הקבוצה שלו בצורה טובה ומייצרים איזון מקסימלי, לפחות בשלב הזה, בין הגנה להתקפה. מכבי ת"א המשיכה עם שלושת הבלמים, מיכה כמגן חופשי משמאל, ריקן וגולסה כקשרים מרכזיים מאחורי בלקמן וקיארטנסון.
אוראל גרינפלד. שיבש את התוכניות של נתניה (ערן לוף)
נתניה המשיכה במערך הקבוע שלה מתחילת העונה, 4:4:2 יהלום לוחץ ואגרסיבי, מערך שמתאים מצוין להתמודדות עם המערך של מכבי ת"א כי הוא יוצר לה יתרונות המרכז ולא חושף אותה הגנתית באגפים. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. אחרי 13 דקות, אוראל גרינפלד וצוות השיפוט שלו, בהחלטת שיפוט אומללה, שינו לחלוטין את המשחק. כדור עומק נהדר של גולסה לקיארטנסון השאיר את האיסלנדי לפני קובי מור. הרגל של קיארטנסון שפשפה את הרגל של מור מחוץ לרחבה, מה שגרם לחלוץ לזרוק את עצמו לתוך הרחבה כשהתנועה של קיארטנסון עם הכדור הייתה בכלל לכיוון קו האורך השמאלי ולא לכיוון דני עמוס. גרינפלד לא רק פסק פנדל, אלא גם החליט להרחיק את קובי מור ושינה לחלוטין את המשחק.
בדקות הראשונות אחרי ההרחקה והחמצת הפנדל, נתניה הייתה מבולגנת הגנתית, דראפיץ' הציב בתחילה את גלזר כבלם, תירם כמגן ימני, גולדנברג עבר שמאלה כשלוי נשאר חלוץ לצד קייטה. לאחר שהבין שזה פרוץ מדי, נתניה עברה ל 4:4:1, כשגלזר הפך למגן (הוחלף במחצית ע"י מגן טבעי, כחלון), תירם חזר למרכז ההגנה, כשלוי יורד לאגף שמאל, וסבע כחלוץ יחיד. לוי שיחק ממש נמוך בכדי לעצור את דסה וזה גרם לו להיות חסר משמעות בצד ההתקפי. במחצית השנייה דראפיץ' עשה עוד שני שינויים חכמים שעזרו לנתניה להתגונן מחד ואפילו ללחוץ ולהעז מאידך. אברהם עבר לאגף של דסה כדי להקל על לוי ולשחרר אותו התקפית (אגף שמאל של מכבי ת"א כמעט ולא קיים התקפית בגלל התנועה פנימה של מיכה), קוגבניה נכנס למרכז וסבע תופקד כחלוץ.
מכבי ת"א שיחקה בצורה לא חכמה, לא סבלנית ולכן לא ניצלה את היתרון המספרי. היא מיהרה לשחק קדימה ולא הזיזה את נתניה כדי למצוא את האזורים הפנויים ליד הקשרים ובאגפים. הכניסות של מיכה למרכז, שעוזרות מאוד בהנעת כדור נגד קבוצות עם מרכז שדה דליל, הקלו למעשה על ההתגוננות של נתניה ואפשרו לה לרכז יותר שחקנים באגף הימני ולמנוע מדסה ובלקמן מצבים של 1 על 1.
נתניה החזיקה מעמד 75 דקות ואז דווקא במצב של משחק עומד, כדור נפלא של גולסה ליצחקי וטעות קשה של כחלון שהתרכז במיכה ולא צידד לכיוון הבלמים כדי לסגור את יצחקי, העלו את מכבי ת"א ליתרון ושברו את רוחם של הנתנייתים. הצמד של קיארטנסון בסיום רק היה בונוס מבורך לצהובים כחולים וגם הדגיש את החשיבות העצומה של דסה, המבשל של השער השני, לקאמבק הנהדר של מכבי למאבק האליפות.
שחקני מכבי חיפה. אסור להסתננור (ערן לוף)
וכמה מילים על מכבי חיפה. חיפה ניצחה בגדול את רעננה, יריבה לא פשוטה שהגיעה בכושר טוב למשחק. אבל צריך לזכור, גם בסיבוב הקודם חיפה הביסה את רעננה (המשחק ההוא ב 16.9.17, היה האחרון שבו חיפה כבשה יותר משער, נתון מדהים) וזה לא עזר לה לייצר מומנטום. הסיכויים של מכבי חיפה להגיע לפלייאוף העליון עדיין קלושים ואסור לה להסתנוור מניצחון שלפחות כרגע נראה מקרי ורחוק מלהראות על שינוי מגמה. חיפה צריכה להמשיך לרוץ עם המערך והשחקנים שמו אלאך מאמין בהם לטווח הארוך, כי כרגע זו המטרה היחידה של מכבי חיפה – להכין כבר מעכשיו את הבסיס לעונה הבאה.
אז צמרת ליגת העל צפופה מאי פעם. רק שתי נקודות מפרידות בין הרביעית לראשונה אחרי 17 מחזורים. זה הפער הקטן אי פעם אחרי כמות כזו של מחזורים (בעונות 92/3 ו 2003/4 היה פער שלשלוש3 נקודות). במחזור הקרוב נפגשות השלישית מול הראשונה בקרב ראש בראש בטרנר למשחק מומנטום קריטי לשתי הקבוצות. יהיה מעניין.
מה דעתך על הכתבה?