במחזור שלא היו בו מאבקים ישירים בין קבוצות הפלייאוף העליון, המשחק המרכזי היה משחק שהכדורגל מהווה בו רק חלק מההצגה. בית"ר ירושלים אירחה בטדי את בני סכנין, שהגיעה לאצטדיון שהיא הכי אוהבת לשחק בו (58.33% הצלחה, 11 אחוזים יותר מכל אצטדיון אחר) עם מאמן חדש ואנרגיות מחודשות. למאמן לוקח זמן להשפיע על קבוצה, אבל טל בנין שינה כמה דברים קטנים שניכרו היטב על כר הדשא, ודאי בפתיחת המשחק.
בנין הראה בדקות הראשונות מערך של שלושה בלמים אבל מיד שינה ל 4:4:2 נסוג, כשהוא מוותר על הבלמים של בית"ר כשזו מניעה את הכדור. בנוסף, בנין ערך מספר שינויים פרסונליים כשהוריד את סגס תאמבי לעמדת הבלם במקום סארי פלאח, ונתן אמון בחלק הקדמי בישראל זגורי ופיראס מוגרבי כשחקני כנף, כשעידן שמש ואמיר חלאיילה (שחזר לקבוצה בהשאלה מהפועל באר שבע לאחר סאגה ארוכה מולה כשהיה שחקן נוער) בחוד.
בית"ר מצידה חזרה לשלישיה הקדמית החזקה שלה עם אנתוני וארן כחלוץ, חן עזרא בכנף ואיתי שכטר, שהתחיל את התנועות שלו בצד ימין. בקישור, פול אדגר המשיך לקבל קרדיט במרכז השדה ואנטואן קונטה חזר לעמדת המגן. פתיחת המשחק הייתה חלומית מבחינת בנין וסכנין. שער אחרי כדור קרן עקב שמירה עצלה של אדגר ועוד שער אחרי איבוד רשלני של מרסל הייסטר העלו אותה ליתרון כפול שהימם את טדי. סכנין לא השכילה להאט את המשחק והעובדה שהתפתח משחק מעברים שירתה את המקומיים שרגילים לבלגן והפכו את המשחק בפתיחת המחצית השנייה.
הכאוס משרת את הקבוצה. בן זקן ושכטר (דני מרון)
אחרי המהפך סכנין איבדה גם את מוגרבי והתפרקה לחלוטין. המאמן קיבל סוג של הצגת המציאות. הסגל של סכנין לא איכותי מספיק לפלייאוף עליון וודאי לא מתאים למערך התקפי וכל כך דליל בקישור. המטרות הראשוניות של בנין הן לייצב את הקבוצה בכדי לא להיקלע לקרבות תחתית, והדרך לכך היא קודם כל דרך ייצוב מרכז ההגנה ויצירת מרכז שדה חזק ומעובה.
אבל הסיפור הגדול של המשחק הזה הוא הכאוס המוחלט בספסל של בית"ר. התמונות של שכטר רץ באמוק לכיוון הספסל, אחרי הפציעה של ז'אורזיניו, וצורח על בניון לקום להתחמם כשבני בן זקן עומד מנגד הן הזויות בכל קנה מידה. לא ברור מי מחליט מה בבית"ר, אבל מה שהכי מדהים, זה שההחלטות הללו משרתות את הקבוצה. אדגר, שלא ברור מדוע הוא ממשיך לקבל קרדיט בהרכב, הוחלף בדקה ה-31 על ידי אופיר קריאף, שהגיע רק השבוע אחרי שיובש בעירוני קריית שמונה, ואותו קריאף הבקיע שער קבוצתי מרהיב שהחזיר את בית"ר למשחק.
לפחות כרגע נראה שהקבוצה מהבירה ניזונה מהבלגן והיא מבקיעה במגוון דרכים שמקשה על היריבות להגן מולה. מצד שני, יהיה לה קשה מול קבוצות מאומנות מסודרות שלא מאפשרות כאוס במגרש, כמו שראינו מול מכבי תל אביב בטדי ואצל עירוני קריית שמונה. דבר אחד בטוח, כל משחק של בית"ר הוא סיפור שאנחנו יודעים איך הוא מתחיל, אנחנו יודעים שיהיה מעניין, אבל אין לנו מושג לאן העלילה תוביל אותנו.
חייב לייצב את ההגנה. בנין (דני מרון)
שתי היריבות של בן זקן לצמרת נמצאות במגמות הפוכות. באלופה מבאר שבע, ברק בכר ממשיך לנסות הרכבים (לראשונה קיבלנו הרכב נטול זרים) ולהחליף שיטות, ועדיין, כל שער מרגיש כמו יציאת מצרים. הדרומיים מתקשה להגיע למצבים למרות שליטה בכדור ברוב שלבי המשחק. היא לא מצליחה למצוא את השחקן שיפרק את ההגנה ביכולת אישית (מלבד טוני וואקמה שלא שומר על עקביות) וגם שחקני הקישור שלה לא מספקים מספרים.
זו הסיבה שב"ש רוצה לצרף את חנן ממן, שיוסיף לה אלמנטים שהיא לא מקבלת מהקשרים העונה, בעיטות מרחוק וסיומת ברחבה. דן איינבינדר אומנם מצטרף לרחבה אבל לא איכותי ליד השער ומהראן ראדי סובל מירידה גדולה ולא מדייק בבעיטות כמו בעבר. האלופה מצליחה לגרד ניצחונות, אבל כל עוד בכר לא יריץ הרכב קבוע וימצא את סגנון המשחק שמתאים לסגל הנוכחי שלו, לב"ש יהיה קשה לשמור על התואר.
הפתרון של האלופה. ממן (אודי צטיאט)
מי שכן מצאה את הרוטציה והמערך המתאימים לסגל שלה, היא מוליכת הטבלה החדשה, מכבי תל אביב. מחמאות גדולות מגיעות לג'ורדי קרויף שהצליח תוך כדי תנועה למצוא את המערך והשחקנים שממקסמים את היכולות של הקבוצה. בתחילת העונה מכבי שיחקה ב -4:3:3 כששחקני הכנף שיחקו עם רגל הפוכה. מכבי נראתה מוגבלת התקפית, חסרת רעיונות וללא משחק אגפים שהוא סופר משמעותי בשיטה הזו. גם מבחינה הגנתית מצאה עצמה מכבי חשופה בגלל הקישור הלא מאוזן והאגפים הפרוצים.
החזרה של אלי דסה ואייל גולסה בשילוב עם המעבר למערך לא סימטרי של 3:5:2 הבליט את כל האיכויות של הסגל של ג'ורדי. שלישיית הבלמים יחד עם דור פרץ מונעת ממכבי להיות חשופה למעברים, ההצבה של שירן ייני החכם בצד שבו מיכה משחק נותנת חיפוי באגף ומאפשרת את החופש למיכה לייצר יתרונות במרכז השדה. והעובדה שמשחקים עם שני חלוצים יחד עם ההצטרפויות של ברק יצחקי/אבי ריקן, מספקות נוכחות ברחבה. נכון לעכשיו הצהובים עם מאזן מושלם בסיבוב השני ונראים כמו הקבוצה טובה והמאורגנת בשלישיית הצמרת. אבל בעונה כל כך מפתיעה ומלאת תהפוכות, נראה שהמגמות עדיין יכולות להשתנות.
כרגע, מאמן את הקבוצה המאיימת ביותר בליגה. ג'ורדי (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?