אחרי כמה שנים של היעדרות מטעמים הומניטריים, ישוב הערב (שני, 21:00) עונש "קיום משחק ביתי ללא קהל" לליגת העל וימנע מהקהל של בית"ר ירושלים ובני יהודה לחזות במשחק הליגה המרתק.
איך קרה שעונש די לא פופולרי – אפילו על ידי בית הדין המשמעתי – חזר למרוץ? מתברר כי החלופה המתבקשת, הפעלת עונש התנאי להפחתת שתי נקודות ליגה, הייתה בעייתית לשני הצדדים. מצד אחד, בית"ר ירושלים מנהלת מלחמת חורמה כנגד מתפרעים, דבר שמחייב מידת הגינות כלשהי כשמטילים עליה עונש ומצד שני, סעיף 22 י"א1 לתקנון המשמעת במקרה של התפרעות אוהדים קיים מדרג: בהרשעה ראשונה – משחק בלי קהל או משחק רדיוס עם קהל וקנס של 10,000 שקל; בהרשעה שנייה: שני משחקים בלי קהל או שני משחקים ברדיוס עם קהל ו-20,000 אלף שקל ומההרשעה השלישית ואילך: הפחתת שתי נקודות ליגה וקנס של לפחות 30,000 שקל. כל העונשים בפועל. אין לבית הדין כמעט מה לעשות כשמגיעה לשולחן הדיין עבירה על התפרעות אוהדים. התקנון ברור.
עבירת התפרעות האוהדים במשחק מול בני סכנין ב-22 בינואר – העבירה שבגינה יראו הערב האוהדים את המשחק בטלוויזיה – הייתה העבירה החמישית של בית"ר ירושלים העונה, ועדיין לא הופעל נגדה עונש הפחתת הנקודות, למרות שהתיק כלל גם קריאות גזעניות. נדמה כי במקרה הזה בית"ר ירושלים קיבלה בסיפוק רב את עונש קיום משחק בית ללא קהל, סגירת היציע המזרחי לארבעה משחקים נוספים וקנס של 50 אלף שקלים כי מדובר בעונש יצירתי לחלוטין שאינו תואם את הקבוע בתקנון. במונחים של התקנון מדובר בעונש פשוט קל, בניגוד לרצונם של חלק מאוהדי בית"ר שהיו רוצים לראות את אלי טביב מחוץ למועדון וכל עונש כלכלי שיוטל עליו, לגרסתם, יזרז את רצונו לעזוב.
אז למה עונש של קיום משחק ללא קהל על פני עונש רדיוס? מתברר כי עונש כזה חוסך המון אבטחה ושיטור וגם דמי שימוש במגרש ולוגיסטיקה נוספת. במילים אחרות: אם טביב ושלוחיו היו צריכים לבחור בין עונש בלי קהל לבין עונש רדיוס עם קהל, הם היו מעדיפים את האופציה של הערב.
הדיסוננס הזה בין הניסיון של בית"ר לבלום את המתפרעים והמתסיסים לבין המסגרת התקנונית הצרה שבה פועל בית הדין היא תהיה בפני עצמה. מצד אחד, בימי גאידמק היו מועברים שמות וכתובות למשטרה ובימי אלון אפגין, אחראי מערך האבטחה לשעבר (היום בהפועל ב"ש – ר.ע), היו נשלפים תוך כדי משחק אוהדים שזוהו במצלמות האבטחה ומועברים למשטרה. מהצד השני, מנסה בית הדין ככל הניתן להימנע מהוצאת הרוח מהמפרשים של המלחמה באלימות, אבל לא יכול להסתפק מדי עבירה בעונשים מינוריים.
אוהדי בית"ר ירושלים (עדי אבישי)
לטענת גורמים במחלקה המשפטית בהתאחדות לכדורגל יש לעונשים האלה השפעה אפקטיבית, בוודאי עונש ללא קהל. משרד התובע הקודם של ההתאחדות לכדורגל, שלום אבן עזרא ז"ל, נהג לקיים מעקב אחרי פורומים האוהדים של הקבוצות הגדולות ושם התברר לפי הדיונים כי אוהדים לוקחים בחשבון את העונשים על תנאי ומתכננים את צעדיהם – מופע פירוטכניקה או התפרעות קבועה מראש – לתקופה שבה תקופת התנאי פגה, כדי לא לפגוע בעצמם.
בשנים האחרונות הגבירה אופ"א את השימוש בעונשים ללא קהל על אף ששם דיברו במשך שנים על מניעה בפגיעה במוצר הטלוויזיוני – משחקים ללא קהל מצטלמים רע – אבל ההסלמה בעבירות הגזענות חייבה מעבר לענישה קשה. מכבי ת"א והפועל ת"א שיחקו במשחקי חוץ ללא קהל, בית"ר ירושלים אירחה ללא קהל.
מדוע אם כן לא ממשיך בית הדין עם הקו של סגירת יציעים – היציע הצפוני בסמי עופר, היציע המזרחי בטדי, שערים 4-5 בבלומפילד הישן – כדי להימנע מענישה קולקטיבית של קהל טוב? מתברר כי זו ענישה לא אפקטיבית ובעלי קבוצות מאפשרים למנויים בשערים אלה להיכנס ביציעים אחרים, בגלל חשש לתביעה ייצוגית.
גיורא לנדאו. הדיינים מתלבטים (דני מרון)
ענישה קולקטיבית שבמרכזה ענישת קהל, כך מתברר, היא הרע במיעוטו. את תקנון המשמעת רשאית לשנות הנהלת ההתאחדות לכדורגל שכידוע מורכבת מנציגי קבוצות. למרות הבכייה של ראשי הקבוצות, הן אינן מנצלות את יושבם בהנהלה כדי לפעול לשינוי התקנון ולמציאת פתרונות יצירתיים אחרים. ההבנה היא כי היעדר ענישה בכלל יוריד לחלוטין את רצון הקבוצות להילחם באלימות – כי בלאו הכי לא נענשים – וכי הורדת נקודות תפגע אנושות בפייר פליי. גורם בהתאחדות אמר אתמול כי "הקבוצות יודעות שאין אלטרנטיבה, אבל הן יודעות לבלבל את המוח".
בשורה התחתונה: עונש של קיום משחק ללא קהל הוא עונש קל בעידן הטלוויזיוני. לפני 40 שנה זה היה עונש נוראי, כי לא היו שידורים ישירים. היום, בעידן שבו העצלנות הבסיסית מקרקעת את האהדה לכדורגל, משחק ללא קהל הוא לפעמים פרס. עונש של הפחתת נקודות יפגע במוצר אותו רוכש הקהל, ויגרום למלחמת חורמה פנימית וחסרת תקדים הן מצד ההנהלה והן מצד האוהדים השפויים להקיא חוליגנים מתוכו. אם הקהל לא מפנים את המסר והקבוצות מנסות לאחוז במקל משתי הקצוות – לבכות מצד אחד על הפגיעה הכלכלית ומהצד השני להקריב את הקהל ולא לכחד את עונשי הרדיוס מהתקנון – אולי עונשים שישנו טבלאות ויכתירו קבוצות הוגנות כאלופות, יגרמו לרעידת האדמה שאחריה דבר לא יהיה דומה.
מה דעתך על הכתבה?