1. בינואר 2007 יצאה הנבחרת הצעירה לאכנאס, פרבר בלרנקה, כדי לערוך שם משחק אימון מול קפריסין הצעירה כהכנה לאליפות אירופה שנועדה לאותו קיץ בהולנד. אחרי 20 דקות פנה השופט הקפריסאי למאמן גיא לוי וביקש ממנו להחליף מיידית את איתי שכטר, בטרם ישאיר את הנבחרת הישראלית בעשרה שחקנים. שכטר הספיק בתוך רבע שעה לצלול פעמיים ברחבה הקפריסאית מבלי שרגל קפריסאית תהיה בסביבה. שכטר היה בן פחות מ-20, אבל אי אפשר היה לפספס את הכישרון. שייטת 13 הייתה צריכה ללהק אותו כבר בשלב הקד"צ, אולם גיא לוי החליף אותו וגם ליורו לא לקח אותו, אבל זה מסיבות אחרות.
מאז עברו יותר מ-11 שנה, ולא רק בקפריסין מכירים את הכישרון, בישראל מעבירים על זה כבר דאחקות. חוץ מאלי חכמון אף אחד לא אוכל כבר את הנפילה הזו כאילו מישהו ירה בו מאחור. שכטר, כמו שאומרים, הצגה. שחקן מצוין אבל צוללן ענק. וחכמון? שופט מאוד רגוע, אבל כזה שהיד שלו קלה על ההדק, אוטו פריד של המאה ה-21: שורק פנדלים כאילו כלום. היה מכמיר לב לראות את אריק סאבו הולך ליציע הצפוני ומבקש רחמים מהקהל התובעני שידע להעריך את הסבל שהסלובקי עבר, למרות שבעט פנדל באמת טוב, אבל הצדק – כן הצדק – לא נתן לו להיכנס.
2. הסיפור של הפלייאוף העליון העונה היה ידוע מראש. מכבי נתניה ובני יהודה. מעולם לא היו בפלייאוף העליון שתי קבוצות כל כך טובות שאין להן סיכוי בכלל לזכות באליפות או להגיע לאירופה. הן משחקות בשביל הכיף, ובהחלט כיף להן. במחזור שעבר נתניה דחפה רביעייה למכבי ת"א ובני יהודה שלישיה להפועל חיפה. אתמול נתניה גמרה להפועל חיפה חלום על תואר אחד ובני יהודה משכה את בית"ר עוד קצת כלפי מטה. בלי בונקר, בלי לעצבן, עם הרבה כדורגל, לא מעט צעירים, והרבה כבוד. הקבוצה שתצליח להוציא משתי הקבוצות האלה תשע נקודות ומעלה, תהיה אלופה – ולא משנה איפה היא התחילה את הפלייאוף הזה.
והכי חשוב, שתי הקבוצות האלה מחזירות את הכבוד לכדורגל הישראלי, ששנים אחורה היה ידוע בביטויים כמו "משחקים משפחתיים", "מי שרוצה גם לוקח", "בטן רכה" ועוד שלל של גועל נפש. העונה הזו, בלי מכבי חיפה בפלייאוף והפועל ת"א בליגה, נתנה אוויר לקבוצות ראויות לבוא ולפזר את מרכולתן. גם אם קריית שמונה או סכנין או מכבי פ"ת היו שם, היינו רואים מחזות דומים, אבל טוב שהן לא שם. מה שקיבלנו זה בהחלט תעודת כבוד ואחלה של פלייאוף.
בני יהודה. משחקת עם הרבה כבוד (דני מרון)
3. מוחמד סרסור בן ה-19 רשם בשבת 11 דקות ראשונות במדי מכבי פ"ת, למרות שהוא שחקן נוער לכל דבר; מולו עלה מהספסל בפעם הראשונה רותם חטואל, חריג נוער יליד 98', שקיבל סוף סוף אשראי בקרית שמונה; אוסמה חלאילה בן ה-20, שכבר שיחק העונה במדי בני סכנין, קיבל לראשונה את האשראי מידיו של טל בנין, בהרכב הראשון וסיים 90 דקות. זו התנהלות טבעית של קבוצות שהבטיחו את מקומן בליגה, או לפחות כאלה שיכולות להרשות לעצמן להתחיל לטפטף שחקני נוער לסגל, לבדוק את יכולתם, לתת להם להשתפשף, גם כדי לצלוח את שלב המבדקים של תחילת העונה. זה שלך, תשתמש בזה.
רגע, את מי לא הזכרתי? עכו, אשקלון, אשדוד ובמידה פסיכולוגית גם רעננה, לא יכולות להרשות זאת לעצמן. מי חסרה? אה, מכבי חיפה. שם עוד לא נחתו מהטיסה למאדים. הקבוצה בפלייאוף התחתון, גמרה את העונה בכל המובנים, יכולה להתחיל לשחרר זרים ולשלוח למערכה שחקנים צעירים כדי לבדוק אותם. וכלום. שם עדיין חושבים שסדרה של כמה ניצחונות תציל להם את העונה. ממש לא. מכבי חיפה תתקשה להתחיל לשקם את עצמה אם תתעקש להנציח את המצב המביך שלה. והיא כמובן הפסידה את המשחק, אבל זה לא מפתיע איש.
4. דגו מנצח, הפועל כפ"ס מפסידה. בשבחי הקארמה.
דגו. בשבחי הקארמה (לירון מולדובן)
מה דעתך על הכתבה?