הפועל באר שבע מרגישה את התואר השלישי ברציפות. לא היה באזז לפני המפגש מול מכבי תל אביב המוכה, אבל כן הייתה הרגשה מיוחדת אחריו. זה היה ניצחון של רוח, של נשמה, של הקרבה ופחות של יכולת ומעל הכל, זה היה ניצחון, של הכנה מדוקדקת, של הברקות קטנות ששוות ניצחון הירואי.
כל אחד מאלה ששיחקו אמש באדום הקיזו דם על המגרש, במיוחד במחצית השנייה. אפשר לפרגן לברק בכר על ההימור על ניב זריהן במחזור הקודם ועל ההחלטה לפתוח עם מיכאל אוחנה במשחק אמש וכמובן על החילופים המדויקים בעשרה שחקנים. אבל דווקא נקודה טקטית אחרת צדה את עיניי.
כמה מילים נכתבו על ההבדלים בין היכולת ההתקפית לזו ההגנתית של אורן ביטון. אתמול, כשמכבי ת"א ויתרה על מערך שלושת הבלמים והעניקה לדור מיכה לשחק היכן שיבחר, בכר היה מוכן לזה. הוא הניח שאם ינעל את מיכה, ינטרל את מכבי ת"א. מיכה, שאוהב מאוד את הגיחות לאגף ימין, פגש את אורן ביטון במופע הגנתי מרשים.
דור מיכה נסגר אתמול. אורן ביטון היה מעל כולם במופע הגנתי מרשים (דני מרון)
ביטון התרוצץ אחרי מיכה עד מרכז המגרש ולא הרפה עד שלא הגיעו חבריו לקישור להחליפו בלחץ על הקפטן הצהוב. העמידה של ביטון מבחינת ה"פלייסינג" שלו הייתה מושלמת, וזו תוצאה של עבודה קשה והסברים בלתי פוסקים בדרך לשיפור משחק ההגנה שלו. בסוף, הלחץ על מיכה הביא גם לחטיפה של אוחנה ומשם לשער הניצחון. הכנה טקטית מושלמת, ניטרול מנהל המשחק של היריב, והפרס בדמות אותה חטיפה, ככה לוקחים אליפות.
בכר בא להוריד קצב, לא לתת למשחק לצאת משליטה ולא לתת ליריבה להשתולל כמו במשחק בשבוע שעבר או במפגש הקודם בין הקבוצות. תכנית המשחק עבדה מבחינתו בצורה מושלמת וגם כשהשתבשה עם האדום, הוא ידע להשתלט על המצב בצורה נהדרת.
כתבתי כאן ערב הפליאוף שמעל הכל הניסיון ישפיע על גורל האליפות. מי שסומנה על ידי כיריבה האיכותית יותר, בית"ר ירושלים, לומדת שלייצר פיק גבוה משחק אחרי משחק זו משימה קשה מאוד. פער של שש נקודות זה רגע מכונן בפלייאוף, האלופה תתקשה לאבד את הפער הזה, בית"ר ירושלים נראית כמי שאיבדה שלשום את הרוח במפרשים, מכבי ת"א מחוץ לתמונה, הדרך לאליפות שלישית סלולה.
הדרך לאליפות השלישית ברציפות סלולה (דני מרון)
ועוד מילה על אוחנה, נראה שהסאגה בינו לבין המועדון הגיעה לסיומה, התנצלות פומבית לא נשמעה, אבל הפשרת היחסים היא כנראה תוצאה של הסכמות או הבנות בין השחקן למועדון. בפועל, בכר אמר השבוע כי הוא חייב להיות נאמן למקצועיות שלו ולכן אוחנה חייב לפתוח. בלי התנצלויות, בלי סולחות אוחנה פתח בהרכב וסייע להשגת הניצחון. הפלייאוף הוא לא זמן למשחקי כבוד מול שחקנים. ב"ש התנהגה באותה צורה בסוגיית מאור בוזגלו אשתקד. בית"ר ירושלים משחקת עם איתי שכטר וזו התוצאה.
למכבי ת"א סגל לא פחות טוב משל ב"ש, לבית"ר פחות עומק בספסל, אבל האלופה מקדימה את יריבותיה בפער עצום בעמדת המאמן. פצועים, מורחקים מושעים , מה זה משנה, הכל מתבטל. הוא מצליח להגיב באמנות לכל דבר. אחרי עונה קשה, גם מבחינתו, בכר ידע להביא את עצמו בשיא הכושר לרגעי ההכרעה בדיוק כמו שידע לעשות את זה עם השחקנים שלו. מדהים.
מה דעתך על הכתבה?