לא עמדו בקצב: ב"ש נגררה והתקשתה, בית"ר פשוט קרסה

 אחרי הניצחון הגדול בנתניה, האלופה הפועל באר שבע המשיכה ברצף משחקי החוץ שלה כשיצאה למושבה לפגוש את בני יהודה. נראה שאבוקסיס הצליח לפצח את המערך של ב"ש, הרי שגם בשלושת המפגשים הקודמים קבוצתו של בכר התקשתה להתמודד עם המערכים של מאמן הכתומים. במפגש הראשון במושבה ב"ש פתחה טוב, קיבלה במתנה שער עצמי והרחקת שחקן ועדיין התקשתה לפרוץ את ההגנה הכתומה. בשני המשחקים בטרנר ב"ש כבשה שער אחד (וגם הוא של אוגו במצב נייח), ובני יהודה לא הייתה רחוקה מלעקוץ אותה במחצית השנייה. וגם הפעם בני יהודה לקחה נקודות מהאלופה.

ב"ש, שהתקשתה מאוד בליגה מול קבוצות הפלייאוף העליון, שינתה טקטיקה וסיימה את הסיבוב הראשון בפלייאוף עם 86.66% הצלחה. בכר החליט לוותר על החזקת הכדור (רק במשחק נס טרנר מול הפועל חיפה היא החזיקה בכדור יותר מהיריבה, 60%). ב"ש הורידה את אחוז החזקת הכדור הממוצע שלה ב-10% ושיחקה הרבה יותר מהר קדימה. המשחק הפך למהיר יותר ונתן יותר שטחים לשחקני החלק הקדמי, שיפר את יחס ההמרה (כל שישה איומים ב"ש מבקיעה) ולא פגע בכמות מסירות המפתח, שנשארה זהה למרות ירידה של 27% בכמות המסירות הכללי.

לעומת זאת, אבוקסיס פתח במערך של 5:3:2, שעל הנייר היווה סיכון מסוים באגפים (בניגוד ל 5:4:1, שם אתה מוותר על שחקן במרכז לטובת צמדים באגפים), בעיקר אגף שמאל של התקפת ב"ש, שם קנדיל היה אמור להתמודד עם וואקמה ואורן ביטון. מי שהיו אמורים לעזור לו היו אשכנזי ומורי, אבל אם ב"ש הייתה מצליחה להניע את הכדור מהר, היה להם מאוד קשה לכסות את רוחב המגרש. ב"ש אכן התחילה את המשחק בקצב גבוה ומהלך שהתחיל בוואקמה הסתיים עם תנועה נהדרת של שהר ודחיקה של ממן בדרך ל-0:1. אז, במקום שב"ש תמשיך לשחק מהר קדימה, היא נגררה לסגנון שהקשה עליה במשחקים מול קבוצות הפלייאוף העליון והתחילה להניע כדור בצורה סתמית בשלישים הראשון והשני.

וואקמה. התקשה מול קנדיל וב"ש נגררה לסגנון שהקשה עליה (עדי אבישי)

כבר בדקה ה-14 סתיו פיניש זיהה הזדמנות לצאת ללחץ גבוה, ניצל סיבוב מרושל של אוגו לכיוון המרכז, חטף את הכדור וסיים בצורה מבריקה. ב"ש המשיכה בהנעת הסרק שלה, נעלמה בצפיפות במרכז ולא הצליחה לייצר מצבי שניים על אחד באגפים. וואקמה מיהר להיכנס לאמצע ותקע את המשחק, שהר נשאר בין הבלמים וכמעט לא נגע בכדור וראדי חלוד ושיחק בקצב נמוך. חסרונו של איינבינדר בלחץ ובהנעת הכדור הורגש היטב. ב"ש ניסתה לרווח יותר את המשחק בפתיחת המחצית השנייה, אבל וואקמה לא הצליח לגבור על קנדיל המצוין באחד על אחד.

קנדיל, בחכמה, נמנע ממאבקי גוף וכוח עם וואקמה וניצל את הזריזות שלו כדי לדחוף את הרגליים לכיוון הכדור, כשוואקמה מנסה לצאת למהלך אישי. כשבכר הבין שמוואקמה לא תבוא הישועה, הוא, כמו שאבוקסיס היטיב להגדיר, "התאבד על המשחק". שלח את זריהן ופקהארט למגרש ואיבד לגמרי את הצורה הקבוצתית. דווקא בני יהודה התקרבה להכריע את המשחק, אבל כשלה בפעולה האחרונה או הלפני אחרונה וסיימה עם נקודה והרבה מחמאות.

ב"ש שוב הראתה כמה קשה לה העונה מול הגנות נמוכות וצפופות. ממן אמנם הוסיף לה את האלמנט של התנועה מקו שני, דבר ששדרג את משחק ההתקפה שלה משמעותית מהרגע שהגיע, אבל כשוואקמה נסגר ומליקסון נתקע בצפיפות ויורד לאחור, לב"ש אין כמעט פתרונות. יהיה מעניין לראות בארבעת המשחקים שיסגרו את העונה, האם ב"ש תצליח לייצר משחק מעברים או לחילופין, לייצר עוד פתרונות במשחק העומד, מה שקשה מאוד לעשות בשלב הזה של העונה.

הצפיפות מול הפועל ב"ש שוב עשתה את שלה (דני מרון)

מי שיכולה הייתה לנצל זאת לקראת משחק העונה היא בית"ר ירושלים, שהגיעה למשחק שנעל את המחזור בנתניה כשהיא יודעת שהכל ברגליים שלה. בדומה לב"ש, שבמשך כל העונה התקשתה מול בני יהודה, גם המאצ'אפ בין ביתר למכבי נתניה היה בעייתי מבחינת הירושלמים. בית"ר התקשתה במפגשים הקודמים מול האינטנסיביות של נתניה במרכז השדה וגם מבחינה התקפית, מלבד 20 דקות במשחק בסיבוב הראשון, נתניה הצליחה לתת מענה לבלגאן של בית"ר במרכז ההתקפה.

נתניה הגיעה למשחק חבוטה משהו, אחרי התבוסה הקשה לב"ש, אבל גם עם תקווה בלב, שהחלום של אירופה עדיין חי וקיים אחרי התיקו בין הפועל חיפה למכבי ת"א. דראפיץ' וברדה עשו שני שינויים בהרכב, כשקובי מור, מגן שמאלי טבעי, החליף את גולדנברג ואברהם חזר להרכב במקום אולסק. מבחינה טקטית, נתניה הורידה את הלחץ מדרגה (ויתרה על כחילה וסירושטיין) כדי לתת לבית"ר לשלוט ולא להיגרר למשחק מעברים נגדה. עוד סיבה לירידת המדרגה – הבעייתיות של קו ההגנה הגבוה, כפי שנחשפה מול ב"ש. מבחינה התקפית, נתניה החליטה שקוגבניה ירווח את המשחק לכיוון קו שמאל כשהכדור אצלה ולוי יישאר במרכז וירד לאחור לנהל את המשחק.

שני המהלכים הללו הוכיחו את עצמם מעל ומעבר. בית"ר הגיעה רכה, נכנעה כמעט בכל הקרבות במרכז השדה ונתניה יצאה שוב ושוב למעברים, בעיקר מהאגף של קונטה, שחשב רק התקפה. גם העובדה שקליימן נעדר עקב צהובים (בזבוזי הזמן שלו והצהובים המיותרים עלו ביוקר), פגעה בבית"ר כאשר לסתיו שושן היה חלק גדול בשני השערים הראשונים. בית"ר ניסתה לעשות בלגאן במחצית השנייה, כשבן זקן הוסיף עוד חלוץ ודחף גם את עזרא למרכז בניסיון לחזור, אבל משחק ענק של דן גלזר (מתחילת הסיבוב השני הקשר האחורי הישראלי הטוב בליגה) וטים הויבך, וכושר אישי לא טוב של ורד, שכטר, וארן, וז'אורז'יניו גרם לבית"ר להראות אימפוטנטית לחלוטין. קבוצתו של בני בן זקן שוב הראתה שכשהיא מחזיקה יותר בכדור (59%) היא פחות אפקטיבית. עייפות החומר גם מורידה משמעותית את אחוזי ניצול המצבים של בית"ר (21 איומים, רק 9 למסגרת). גם המצבים הנייחים, שהצילו את בית"ר לא פעם, לא עבדו. לבית"ר היו שמונה קרנות לעומת שתיים ובסוף דווקא היא ספגה בקרן.

בית"ר נראתה אימפוטנטית לחלוטין (דני מרון)

בית"ר משלמת מחיר בפלייאוף על ניהול הסגל הבעייתי. קלאודמיר, כבר לא ילד, בן 33, השחקן הכי חשוב שלה בעונה הרגילה, שיחק הכי הרבה דקות העונה במדיה (2,816 דקות). הוא נראה מותש, חסרה לו חצי שניה כמעט בכל פעולה. בית"ר לא השכילה לתת לו מנוחות בזמן ולהרוויח אותו ברגעים הכי חשובים בעונה. גם קריאף ברצף משחקים שהוא לא ידע כמותו שלוש שנים, נראה שמתקשה לעמוד בקצב של נתניה. המשחקים עם שכטר בשבועות האחרונים הוציאו אותו מאיפוס והוא נראה כבד ולא מחובר, בית"ר איבדה לאורך הדרך את קלטינס, שבהחלט יכול היה לתת לקלאודמיר וקריאף זמן מנוחה. ועדיין, למרות הסגל השחוק והרעשים החיצוניים הבלתי פוסקים, בית"ר בתמונת הדאבל. ניצחון על ב"ש בשבת והכל נפתח מחדש. בית"ר הוכיחה העונה שאסור להספיד אותה ואין בור שהיא לא יכולה לצאת ממנו. מצד שני, הפסד בטדי לאלופה ובית"ר יכולה לסיים עונה חלומית כשאפילו לא חצי תאוותה בידה.