עכשיו זה רשמי. לכדורגל הישראלי נולדה שושלת חדשה, אחרי הפועל פתח תקווה, מכבי חיפה ומכבי תל אביב גם הפועל ב"ש מצטרפת ובצדק למועדון המצומצם של הקבוצות שצברו שלוש אליפויות ברציפות. האלופה הטרייה הייתה הקבוצה היציבה ביותר העונה בליגת העל, למרות שהייתה הקבוצה עם מספר הבעיות, הפרשיות והפציעות הגדול ביותר.
שם נמצאת האליפות: בלכידות באמונה, בדרך וביכולת להתאושש מכל החבטות בדרך ומצד שני להתמודד עם כל הביקורת מסביב. באליפות הראשונה של ב"ש אביתר אילוז פרש באמצע העונה, אך זכה לכבוד להניף כקפטן את הצלחת, באליפות השניה רגע אחרי הפציעה הקשה של מאור בוזגלו הוא נקרא על ידי אליניב ברדה להניף את הצלחת. אמש כולם רצו שזה ייהיה שיר צדק. האיסור של אופ"א מנע אמנם מצדק להגיע בגופו אל טקס ההנפה, אבל הרוח של המועדון חזקה מהכל וכשמאור מליקסון הניף את הצלחת השלישית כשהוא לובש חולצה הנושאת את שמו של הבלם כולם ראו שצדק גם נמצא שם. הלכידות הזו היא אולי שם המשחק של השושלת.
בואו נדבר על שחקנים. פרגון גדול למנהלת הליגה שבחרה לציין את השיא הבלתי נתפס של מהראן ראדי, שש אליפויות רצופות הן רצף שקשה לי להאמין שישבר בשנים הקרובות. זכרו כמה שנים לקח לשיא של חמש אליפויות להשבר וההבדל הוא שראדי עושה זאת בשתי קבוצות שונות.
אני די משוכנע שראדי יתקשה מאוד למצוא לעצמו דקות משחק בהפועל ב"ש של השנה הבאה. גם השנה הוא התקשה לקבל את מעמדו החדש אם כי התמודד עם זה בכבוד רב. אם יישאר הדקות ירדו עוד יותר, אבל הסיכוי לזכות באליפות שביעית ברציפות ימשיך להתקיים.
שחקני הפועל באר שבע חוגגים, אתמול במועדון הפורום בעיר (מאיר אבן חיים)
תואר שחקן העונה ניתן לחנן ממן בעיני בצדק רב. נתחיל מהיריב, דיע סבע, המספרים שלו נהדרים, אבל הוא נעדר מהשליש האחרון וגם לא הצליח להביא את נתניה לאירופה. ממן היה העוגן המרכזי של הפועל חיפה בחצי הראשון של העונה ולקח אותה לפסגת הליגה. כשעבר לב"ש הביא לה את מה שהיה חסר לה. הוא הגיע רענן עם רעב מטורף ולקח את הקבוצה על הכתפיים. השיא היה במאני טיים ועל זה מגיע לו ללא מתחרים לזכות בתואר היוקרתי.
שיאים נועדו להישבר ורצפים נועדו להסתיים. אמש הרצף הטוב באירופה הסתיים. תתפלאו, זה היה בתזמון הכי טוב לב"ש. בפתיחת המחצית השניה כשהגיעה הבשורה שבית"ר איבדה נקודות והאליפות נשארת בבירת הנגב, שמענו את אנחת הרווחה. כל קבוצה שמגיעה לטרנר מקיזה דם כדי להיות הראשונה שמנצחת בטרנר וזה הפך את המשימה בשבועות האחרונים לכזו שהעיקה גם על ב"ש עצמה. ההפסד אמש הוא בתזמון הכי טוב כי אין לו שום משמעות מקצועית ובוודאי לא מנטאלית. הלוחות הטקטונים מדי פעם משחררים רעידות אדמה קטנות כדי לשמור ולהישמר מרעידה עוצמתית. טרנר שיחרר מעט לחץ אמש, אבל העוצמה תישאר.
דן איינבינדר וארוסתו ליאת (מאיר אבן חיים)
ואי אפשר לסיים בלי להזכיר את האיש שממנו הכל התחיל, הקפטן אליניב ברדה. במשחק הנעילה נגד מכבי נתניה במחזור האחרון נזכה ככל הנראה לראות את אליניב לובש בפעם האחרונה חולצת משחק רשמית. אני משוכנע שהוא יזכה לטקס מרגש ולעוד רגע בלתי נשכח בטרנר. ברדה יפרד מהמשחק שהוא כל כך אוהב, אבל הוא ייזכר תמיד כמי שאחראי על המהפך שעבר על הנגב ועל הפועל ב"ש.
מה דעתך על הכתבה?