התאבדות מקצועית? על הבחירה המסוכנת של לוזון בבית"ר

אז גיא לוזון חוזר לעבוד, הרי שהוא רוצה להתפרנס ורצוי שזה יהיה במועדון גדול. הבעיה היא שמעשית להיות מאמן בית"ר ירושלים זו לא עבודה, זו לא פרנסה ולא בטוח שמועדון גדול. מדהים, על פניו יש לאחים לוזון די קבלות שמעידות על הניסיון ועל ההבנה שלהם. זה לא תואם כלל את ההמלצה שלהם לאחיין לשים את צוואר הקריירה שלו במועדון שלא ברור אם יש לו בעלים ונגזרת מכך גם תקציב, שחקנים, קהל תומך ועתיד ורוד. מי ממליץ ליקר לך מכל להתאבד מקצועית?

אלי טביב יכול לכנס שוב מסיבת עיתונאים ולהכריז על ריצה על כל התארים והסתערות על הגביע שנחת בשבוע שעבר במשרדים של אתלטיקו מדריד. זה לא יעזור כשחצי קבוצה כבר לא שם. לחבר קבוצה מרסיסי כוכבים – מכוח הקנייה של התקציב – קשה עד בלתי אפשרי באווירה המלחיצה במקום.

לוזון הוא המאמן האחרון שאחד כמו טביב היה ממנה: יש לו סיי, הוא עקשן והוא לא ייתן שיכתיבו לו הרכב. המינוי של לוזון הוא נטו אלי אוחנה, כי זה מה שיש על המדף וכי זה אחד המאמנים שלמדו על בשרם איך זה לעבוד במועדונים בכירים עם בעיות סביבתיות. אוחנה מצא את המאמן הכי בכיר שהיה פנוי ולוזון מצא כנראה את המנהל הכי מקצועי שיכול היה לבקש לעצמו, ועדיין רוחו של הבוס הגדול – הרואה ואינו נראה, המושעה אך המשעה – תרחף ומי יודע איך זה ייגמר. בית"ר ירושלים הוא מועדון חולה עם בעלים קפריזי ולא קהילתי, עם קהילה לא הומוגנית שחלקה מטיל אימה, ועם חוסר יכולת כלכלית יחסית לפוטנציאל שלה. אלה לא תנאי המעבדה אותם קיבל לוזון כשהחליף את אלי אוחנה כמאמן מכבי פתח תקווה בשלהי 2001.

אם אוחנה יצליח לשמור על המינוי שלו, יתכן ויציל את בית"ר מגורל דומה לזה שהיה להפועל כפ"ס והפועל ת"א, כי עצמאות מחשבתית שגם תוליד תוצאות, היא בסיס לבניית אמון מחודש בין המועדון היצרי הזה ובין הקהילה העסקית שתמיד התבוננה בו בחשד. בשביל שלוזון יצליח הוא צריך לקבל גב. בלי גב, הוא לא מצליח למצב את עצמו במקומו הטבעי: מאמן לגיטימי. לפעמים רואים בו גאון, לעיתים מוטיבטור חסר עכבות ולאחרונה מאמן תוהה וטועה. הפוטנציאל קיים, אבל לא יבוא לידי מימוש גם אחרי 17 שנים במקצוע, במקום חסר סבלנות ורחמים כבית"ר ירושלים. בהצלחה. לוזון יזדקק להרבה מזה.

לוזון. קל זה לא יהיה (דני מרון)