במובנים רבים גיא לוזון מצא עצמו אי שם בחודש אוגוסט בפני דרך ללא מוצא. הקשר עם בית"ר ירושלים החל רע מאוד, עוד בניסיון הקודם להביאו לקבוצה, ניסיון שלא צלח. באותו זמן הוא אמר שהוא לא רוצה לקחת קבוצה בינואר, אלא רוצה לבנות אותה בעצמו.
לא הרבה מאמנים יכולים לומר שעל אף שלא עזבו את מקום עבודתם, הם אימנו שתי קבוצות בשלושה חודשים. ללוזון זה קרה. כשמשה חוגג הגיע למועדון, אף אחד לא יכול היה לעזוב. המשיח הגיע. אלא שלוזון כנראה לא הבין מה מחכה לו.
הפועל ב"ש זה מועדון מסודר הרבה יותר מבית"ר ירושלים מהרבה בחינות, ותראו כמה זמן לקח לצוות המשומן של האלופה לייצב מקצועית את הקבוצה. ב"ש בסך הכל צירפה שלושה שחקני הרכב והתקשתה להתחבר במחזורים הראשונים, אז תארו לכם מה עבר על בית"ר בימים שצירפה את שמואל שיימן, דודו גורש, טל בן חיים, אפונסו טיירה, ערן לוי, מאור בוזגלו ודן אייבינדר – ועוד כשכולם אמורים להיות שחקני הרכב.
אומנם אי אפשר לומר שאין התקדמות באיכות המשחק של הירושלמים ככל שהזמן עובר, אבל ההתקדמות היא איטית מדי ולא תוך כדי השגת תוצאות סבירות. בכדורגל הישראלי, כידוע, אין זמן ואין סבלנות ולוזון כאמור הבין כבר באוגוסט שהוא נכנס לדרך ללא מוצא.
במבט ראשון הסגל של בית"ר אולי נראה נוצץ, אבל בפועל הוא טומן בחובו ים של בעיות, עם שחקנים מבוגרים, פצועים, מלאי אגו ולא בכושר משחק. מנגד, הוא גם ידע שהגעת חוגג טרפה את הקלפים מבחינת עזיבה. שהרי איך יצטייר תדמיתית אם יחליט לעזוב רגע אחרי ביאת המשיח? בלית ברירה הוא נשאר ונאלץ להשלים עם הסגל שהונחת עליו, מתוך ידיעה ברורה שיתקשה להצליח. עכשיו, כך נראה, הדלת של הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי תיסגר בפניו למשך זמן רב.
השלים עם סגל שהונחת עליו. גיא לוזון (עדי אבישי)
בכלל, לוזון צריך לחשוב היטב מדוע הקריירה שלו נראית כך, ומה הסיבה לכך שהוא עובר מכישלון לכישלון. היכן טעה? האם בפן המקצועי, או אולי דווקא האישי? הרי בסופו של דבר, הוא זה שפוטר, הוא זה שנזרק והוא זה שסופר עוד קבוצה שמוותרת על שירותיו.
אבל פיטוריו של לוזון הם לא רק הבעיה של לוזון. אם חוגג חושב שמאמן אחר יצליח יותר מלוזון, נכונה לו הפתעה. אולי המאמן החדש יביא איתו מעט מזל (דבר שלוזון בפירוש לא נהנה ממנו מתחילת העונה. עוד ניצחון או שניים – וכל הסאגה הזו הייתה נמנעת, או לפחות נדחית), אבל לפחות מבחינה מקצועית, בית"ר תתקשה מאוד להתרומם בטווח הארוך.
אגב, אני תוהה מה חלקו של היו"ר אלי אוחנה בכישלון המקצועי. הרי ידוע שכל שחקן חדש שהוחתם עבר את אישורם של אוחנה ולוזון, אך הפלא ופלא – רק לוזון משלם את המחיר. אם יושב הראש המכובד סבר שלוזון טועה, מדוע לא סייע לו? הרי אוחנה הוא איש מקצוע ותפקידו לעזור גם לבית"ר וגם למאמן.
בכל מקרה, זה לא משנה במי יבחר אוחנה עכשיו. המאמן הבא יתקשה לסחוף את בית"ר להצלחה גדולה, ומוטב יהיה להכין כבר עכשיו את העונה הבאה, ולאפשר למערכת ללמוד את עצמה ולתקן טעויות תוך כדי תנועה. בית"ר, על אף המיקום הלא מחמיא, טובה מדי כדי לרדת ליגה, אך לא איכותית מספיק כדי להתברג בפלייאוף העליון, וטוב יעשו ראשי המועדון אם לא יציבו מטרות שאינם יכולים לעמוד בהן.
בשורה התחתונה, נחמד לחשוב שחוגג השקיע רבות ברכש והמאמן הוא היחיד שכשל. העובדות מספרות סיפור אחר, ואם נחשוב על שחקני הרכש שהובאו ברעש גדול וננסה להעריך מי מהם יישאר עונה נוספת במועדון, נגלה שכמעט ואין כאלה. המשמעות היא שבשנה הבאה בית"ר שוב תבנה את עצמה מחדש ושוב תצטרך להתחבר תחת המאמן הבא – ואולי אפילו זה שאחריו. חכם לומד מטעויות של אחרים, ואת מה שמכבי חיפה מתחילה רק עכשיו להבין, בבית"ר ירושלים עדיין לא ממש הפנימו.
אוחנה וחוגג. גם הם אשמים במצב של בית"ר (יונתן זינדל)
מה דעתך על הכתבה?