בדיוק כפי שמשק כנפי הפרפר עלול לגרום לסופת טורנדו בצד השני של העולם, כך נוצר כאוס שלם בבורסת המאמנים בישראל בעקבות תזוזה מינורית במועדון אחד.
מה בסך הכל קרה פה? מאמן שהפך לכושל סדרתי פוטר שלא במפתיע, ואחרי שהספין האירופי השגרתי הופרח לאוויר (אני מקווה שגם לראשי בית"ר ברור שרק מאמן ישראלי יכול לשקם כעת את המועדון הירושלמי), עלה שמו של ניר קלינגר.
קלינגר הרי מבין שזו ההזדמנות הגדולה לה חיכה כל כך הרבה שנים מאז אותה אליפות במכבי ת"א. 15 שנים עברו מאז, שכללו לא מעט כישלונות, וביקור במקומות נמוכים אך מניבים. ואז, משום מקום, עונה גדולה בחיפה – ועתה ההצעה להיות המושיע של בית"ר ירושלים. קלינגר משוכנע שהוא מתאים לרמות הכי גבוהות בכדורגל שלנו, אבל ההזדמנות בוששה להגיע. כעת, כשבית"ר על המדף, הוא מרגיש שזה עכשיו או לעולם לא.
אלא שבסיפור הזה אין צדיקים. רק קורבנות. בית"ר ומשה חוגג הם קורבנות של ההחלטות השגויות של עצמם, ועכשיו הם מרשים לעצמם להפוך לדורסניים אנוכיים. עד כאן, לגיטימי. יואב כץ והפועל חיפה הם קורבן מעצם היותם קבוצה כושלת כל כך הרבה שנים. עובדה: הדימוי של הקבוצה הקטנה לא זנח אותם גם אחרי הזכייה בגביע. וגם קלינגר הוא קורבן, אחרי שיצא מהפגישה עם יואב כץ ושמע "לא" מהדהד.
על כל פנים, הסוף הרי ידוע מראש: קלינגר יעבור לבית"ר, זה ברור. אבל יש כאן כמה וכמה נקודות שאנו לומדים על כל הצדדים. קחו למשל את חוגג. מסתבר שגם אם אתה בוס צעיר והייטקיסטי שנחשב "נוף חריג" בכדורגל שלנו, מהר מאוד אתה לומד איך העסק עובד: פיטורים, הדלפות וספינים.
גם כץ, שכבר פיטר מאמן או שניים בעבר, מבין עכשיו שהחרב יכולה גם להתהפך לכיוונו. ולבסוף קלינגר, שנראה היה בעונה שעברה כל כך מחויב להפועל חיפה, וכעת מלמד אותנו שגם הוא בסך הכל עוד כלי במשחק הגדול, וגם הוא לא שונה מאף אחד אחר.
חוזים? מחויבות? אמון? אל תצחיקו אותי. איש הישר בעיניו יעשה.
מה דעתך על הכתבה?