להפסיד מותר, אבל הדרך במקרה הזה חשובה יותר.
אם נחזור להפסד הקודם העונה של הפועל באר שבע, באשדוד, ניזכר שגם אז האלופה לא הצליחה לכבוש, אבל שיחקה נכון והגיעה לאין ספור מצבים.
אתמול, בנתניה, המצב היה שונה. ב"ש כמעט ולא הגיעה למצבים ליד השער של נתניה במחצית השנייה – וזו כבר בעיה הרבה יותר גדולה.
מתחילת העונה אני טוען שלאדומים מהדרום יש בעיה מנטלית לא פשוטה. בכל פעם שבאר שבע סופגת שער ונכנסת לפיגור, היא לא מצליחה להתאושש.
פעמיים בלבד העונה באר שבע ספגה הראשונה ולא הפסידה: זה קרה במשחק הביתי מול ניקוסיה, ולפני שבועיים מול מכבי פ"ת, זה קרה בבית ובפיגור בשלב מוקדם של המשחק. משהו קורה לשחקנים ברגע שהם נכנסים לפיגור ואם חשבנו ששני הניצחונות ירפאו חלק מהבעיות, התברר אתמול שאת הבעיה הזו עדיין לא הצליחו לפתור, להבדיל משנים עברו בהם באר שבע לא התרגשה מפיגור וידע להגיב ואף לנצח.
אתמול, מרגע ספיגת שער הפיגור, ראינו את כל הבעיות המנטליות של הפועל באר שבע. האלופה איבדה את הסדר שלה במגרש, איבדה את המשמעת הטקטית ולא הצליחה להגיע לאף מצב עד סיום המשחק, כפי שקרה לה כמעט בכל משחק שפיגרה. ברק בכר חייב לשאול את עצמו מדוע הקבוצה שלו קורסת ולא מסוגלת להתמודד עם שער פיגור, מדוע השחקנים שלו מאבדים את הראש, מפסיקים להישמע להוראות הטקטיות ובכך גם מפקירים את החלק האחורי וגם מקלים מאוד על הגנת היריב, שהורגת בקלות את כל ניסיונות ההתקפה העקרים.
כשהמאמן אומר שכל שחקן עשה מה שבא לו על המגרש, הוא קודם כל צריך להסתכל על עצמו ולשאול מה קרה למשמעת של השחקנים שלו ביחס להוראות שהם מקבלים ממנו, לפני ותוך כדי המשחק. זה בא לידי ביטוי גם במידת ההשקעה של השחקנים על המגרש. גם השבוע באר שבע רצה פחות על המגרש מיריבתה, בפער לא קטן של יותר משישה קילומטרים. שחקני נתניה היו נמרצים יותר, רצו יותר, כיסו יותר שטחים והיו מחויבים יותר.
ההחלטה לשבץ את שיר צדק במרכז ההגנה במשחק כזה הייתה, בעיניי, החלטה שגויה. ברור היה שנתניה תחפש בעיקר את התקפות המעבר, שם נדרשים בלמים מהירים. במקרה הזה, לואי טאהה הרבה יותר מתאים משיר צדק וראינו זאת בעיקר בחצי השעה האחרונה של המשחק, כשבאר שבע שלחה המון שחקנים לחלק הקדמי, הפקירה את ההגנה והייתה יכולה לסיים את המשחק אפילו עם תבוסה, אילולא החמצות גדולות של שחקני נתניה ויכולת פנטסטית של אריאל הרוש.
שחקני ב"ש מתוסכלים. הלחץ על שחקני האלופה עצום (אודי ציטיאט)
אין ספק שפתיחת העונה הרעה והפער ממכבי תל אביב מפעילים לחץ עצום על שחקני באר שבע, שיודעים שאסור להם לטעות ואסור להם לאבד נקודות. אולי דווקא איבוד הנקודות אתמול ישכנע את השחקנים שכרגע אין מה לדבר על אליפות וזה יוריד מעט לחץ ויגרום לשחקנים לשחק טוב יותר. התקרית בסיום המשחק בין בן ביטון ללואי טאהא אינה דרמטית בעיניי, אבל בהחלט מלמדת על הלחץ הגדול שבן מצויים השחקנים.
אחת התופעות הבולטות לקבוצות עם בעיות מנטליות היא הבדלים משמעותיים בין יכולת המשחק במגרש הביתי לבין היכולת במשחקי החוץ. עובדה: מאז שער היתרון של מלמד במחזור הפתיחה מול קרית שמונה, באר שבע לא השכילה לכבוש אפילו שער אחד מחוץ לביתה, בהחלט תופעה מדהימה לנוכח סגל השחקנים שיש לה. עד היום עד היום הקהל של באר שבע עמד לצידה והעוצמות שטרנר נותן לאלופה באו לידי ביטוי בשני הניצחונות האחרונים, אבל זה יכול להפוך לחרב פיפיות. המפגש מול הפועל תל אביב עלול לסמן גם שינוי ביחס האוהדים לקבוצה.
החל מאמש, הרשתות החברתיות מלאות בביקורת של אוהדי באר שבע על הדרך שבה שיחקו שחקני הקבוצה במחצית השניה. יכולת כזו לא תתקבל במגרש הביתי ואין לי ספק שהקהל יידע להביע את מחאתו, אם הדרך שבא שיחקה באר שבע תחזור על עצמה גם במשחק הבית הבא מול הפועל תל אביב. אם זה יקרה, המשחק הזה עלול להיות צומת דרכים משמעותי מאוד בכל העונה של הפועל באר שבע.
מה דעתך על הכתבה?