אחרי עונה מוצלחת אשתקד במכבי נתניה, דן גלזר שב הקיץ למכבי תל אביב, חתם בה על חוזה חדש לארבע שנים הפך לשחקן חשוב אצל ולדימיר איביץ', וביום שלישי יקווה להבטיח עם נבחרת ישראל בסקוטלנד את המקום הראשון בבית בליגת האומות. הקשר בן ה-22 התראיין לאתר הרשמי של המועדון הצהוב ודיבר בין השאר על ההשתלבות בקבוצה, המודל לחיקוי, נבחרת ישראל והשאיפות לעתיד.
האופי התחרותי: "אני מאוד תחרותי בכל תחום בחיים. אני זוכר שבילדות היה לנו בהפסקות משחק ואם הייתי מפסיד, לא הייתי נכנס לשיעור מרוב עצבים. לאט לאט התחלתי לשלוט בבאסה של ההפסד ואני לוקח את זה יותר בקלות, אבל עדיין מפריע לי מאוד. אחרי שאני מפסיד קשה לי ללכת הביתה ולישון בשקט. גם לאחים שלי אני לא מוותר. יש הרבה התערבויות ובינתיים הם עושים את כל העבודה השחורה בבית עד שהם יתנו לי בראש וזה טוב".
המשפחה: "אנחנו שלושה אחים שמשחקים במכבי תל אביב. שני האחים שלי בנוער וגם בנבחרת ישראל. אני זוכר שמגיל קטן כל ההתנהלות הייתה סביב מתי המשחק של כל אחד ואיך מגיעים לשני משחקים. מזל שהם משחקים באותה קבוצה כי אם היו משחקים בשתי קבוצות שונות, היה בכלל קשה להורים שלי להשלים את כל המשחקים. אנחנו חברים מאוד טובים, אני נותן להם עצות וגם לומד מהם הרבה בכדורגל ובכלל בחיים. כיף שיש אחים שהם כדורגלנים והם רואים בי סוג של מודל לחיקוי ואני מאוד מאוד גאה בזה. כיף לי לראות אותם מתקדמים ומתפתחים ואם אני יכול לעזור בזה אני מאוד שמח".
ההתפתחות שלו: "היה לי טוב במכבי נתניה. הייתי שחקן הרכב, הקבוצה הצליחה, היה מקום טוב לצעירים, אבל הרגשתי שאני בשל לשחק במכבי תל אביב. אם להיות כן, בארבע השנים לפני הרגשתי שאני שחקן טוב וגם במחנות אימונים שהייתי ברמה, אבל לא הרגשתי שאני בשל באמת להיות שחקן משמעותי בהרכב וברוטציה. השנה, באמת אחרי השנה שעברתי במכבי נתניה, הרגשתי שאני יכול לשחק במכבי תל אביב. וכשמכבי תל אביב קוראת לך אין מה לעשות, אתה לא יוכל להגיד לא ואני שמח שעד עכשיו צדקתי. מה שהכי גרם לזה, זה ששיחקתי שלוש שנים שנים בקבוצות בוגרים. שנתיים בליגה הלאומית ושנה בליגת העל. עוד משחקים ועוד ניסיון ולהילחם במצב של פיגור, ואיך שומרים על יתרון ובמשחק לא טוב איך מתקדמים הלאה… ובאמת כל הדברים האלה נתנו לי הרבה. אני מאוד מודע למגבלות שלי ולדברים שאני פחות טוב בהם ועובד עליהם כדי להמשיך בעלייה שאני נמצא בה, אבל צריך לתרום לקבוצה במספרים ובגולים ואני מקווה עוד השנה להשתפר בעניין הזה".
אלברמן. המודל של גלזר מגיל צעיר (ערן לוף)
המודל לחיקוי: "בתחילת השנה אמרתי ליואב זיו שהשנה אני רוצה את המספר 6 וזה ממש יעשה לי טוב, כי גל אלברמן היה 6 ואני גם רוצה. כשהיה להם שזרוע במגרש האימונים של הבוגרים הם היו באים להתאמן בזה של הנוער ואני זוכר שהייתי ממש בא לכל אימון שאני יכול לראות אותו ומסתכל רק עליו על התנועות שלו, על המנטליות, על הטכניקה ועל התנועה שלו במגרש. זה לא סוד שאני רואה בו מודל לחיקוי. גל עשה קריירה מדהימה וגם בן אדם מדהים. יצא גם לי לשתף איתו פעולה בהרבה מחנות אימונים. אני מקווה להיות לפחות טוב כמוהו כמספר 6 במכבי תל אביב".
נבחרת ישראל: "ישבתי עם חברים לארוחת צהריים במסעדה, ופתאום אח שלי שלח סתם הודעה בקבוצה של המשפחה 'דן זומן לנבחרת'. בכלל לא ידעתי שיש זימונים באותו יום. חשבתי 'טוב נו, הוא מסתלבט', לא עניתי לזה בכלל ופתאום אני לא מפסיק לקבל הודעות 'מברוק על הזימון'. פתאום אבא שלי מתקשר משתגע מהתרגשות. והייתה לי תחושה של 'וואו, הגשמתי חלום'. כל השנים חלמתי להיות בסגל נבחרת ישראל ואני מקווה להישאר בנבחרת כי זאת באמת פסגת השאיפות של כל שחקן שמתחיל לשחק בגיל צעיר. כיף להיות בנבחרת".
שיר האוהדים: "האמת שאיזה חבר תייג אותי בפייסבוק במשהו שראיתי שרמי וייץ חשב שהאוהדים שרים לי 'דן ליאון' והם בעצם שרו לי 'דאלה או'. ליאון זה השם השני שלי והרבה חברים מסתלבטים עליי וקוראים לי ליאון במקום דן ליד בחורות סתם כדי לעצבן אותי, אבל בינתיים אין לי שיר אוהדים וזה מצחיק. זה אחלה אם זה יהיה שיר האוהדים שלי".
עם ייני בנבחרת. מקווה להישאר כמה שיותר במדים הלאומיים (עדי אבישי)
החיים מחוץ לכדורגל: "גם כשאני לא משחק כדורגל אני אוהב ספורט. בבאולינג אני לא פראייר. התחלתי ללמוד תואר ראשון במכללה בקריית אונו. אני רואה בלימודים אתגר שהצבתי לעצמי, ללמוד את התואר הראשון הזה ולסיים אותו בהצלחה. אחרי שאהיה בעזרת השם הרבה שנים טובות בכדורגל, אני רוצה ללכת לתחום של ללמד שחקנים צעירים. אני אשמח אם אצליח להשפיע על ילדים בקטע הזה, זה יהיה סיפוק אדיר".
עוד 10 שנים: "בעזרת השם בקריירה בחו"ל. אחריה לחזור למכבי תל אביב, לשם שם את הקריירה. שחקן נבחרת ישראל. בן אדם עם משפחה. מאוד חשובים לי חיי משפחה וילדים. ומאושר הכי חשוב, מכדורגל ועשייה. אולי תואר ראשון ותואר שני וזהו".
מה דעתך על הכתבה?