"אבוקסיס מאמן מעולה; אייל ברקוביץ'? לא פוסל אותו לנבחרת"

השנים האחרונות לא היו קלות עבור גיורא שפיגל. לפני שנתיים וחצי הוא איבד את אשתו מרגלית, שנפטרה ממחלת הסרטן. גיורא היה איתה ביחד במשך 52 שנה, מגיל 17. לפני שנה אביו אליעזר הלך לעולמו בגיל 95. וחודש אחרי הייתה זו שוב המחלה הארורה, שקטפה הפעם את חברו הטוב, עו"ד יוסי שמשי, שאליו היה צמוד מימי הלימודים המשותפים בגימנסיה הרצליה.

שפיגל, מגדולי שחקני הכדורגל והמאמנים שגדלו במחוזותינו, עבר טלטלה גדולה. כמעט שנה עברה עד שחזר לפוקוס ורק לפני מספר חודשים השלים את הפרויקט עליו הוא עמל בשנים האחרונות: "האקדמיה", אתר אינטרנט שבו הוא מלמד את תורת אימון הכדורגל.

"באתר התחלתי לעסוק עוד לפני שידענו על מחלתה של אשתי", הוא מספר. "לא יכולתי לסיים. עצרתי באמצע. לא הייתי מסוגל להתרכז. זה היה קשה מבחינה נפשית. אלה חיים שלמים ביחד, פתאום הכל נגמר, וזה היה מהיר. לא יודע כמה זמן היא הייתה חולה, אבל כשגילינו זה לקח שלושה חודשים, הרופא לא נתן תקווה. לא אמרנו לה כמובן. זה היה סרטן בלבלב עם גרורות. לפחות היא לא סבלה ונפטרה בבית. לא נתתי שייקחו אותה לבית החולים".

מה פתאום אקדמיה לאימון?
"לא אשקר, קודם כל עשיתי את זה בשביל עצמי, בשביל הלב, אבל זה עושה לי טוב היום לעזור לאחרים. אימנתי במשך 20 שנה וכתבתי במהלכן הרבה אימונים ושיתפתי מאמנים צעירים בחומר. נתתי ולימדתי. כעת אמרתי שזו תהיה המורשת שלי. אימוני כדורגל אותנטיים שתרגלתי אותם בפועל ולא משהו שנכתב באוויר".

תמיד היה שונה בנוף הכדורגל. גיורא שפיגל (ניר קידר)

שפיגל בן ה-71 נראה מצוין. תמיד היה שונה בנוף האפרפר של הכדורגל שלנו שדשדש בבינוניות. כבר כשחקן במכבי תל אביב בשנות ה-60 וה-70 הוא היה האלגנטי והמתוחכם שבחבורה. זכה עם המועדון התל אביבי בארבע אליפויות, עשה קריירה יפה בצרפת והיה חבר בכיר בנבחרת ישראל היחידה שהצליחה להעפיל לטורניר גביע העולם, במקסיקו 1970.

כמאמן שפיגל נחשב פורץ דרך בתחום החדשנות במשחק. הוא סחף את בני יהודה הקטנה לאליפות היסטורית ב-1990. כמה שנים לאחר מכן, במכבי חיפה, העמיד קבוצה שעליה אומרים עד היום שהיא הטובה ביותר שייצר הכדורגל הישראלי. רק שאף אחד לא ניבא באותה המראה שקריירת האימון של שפיגל תלך ותדעך בתחילת שנות האלפיים. יש אומרים שזו העקשנות והאופי הלא מתפשר ויש המכוונים את החצים לעברו של יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה, איתו שפיגל הסתכסך.

שפיגל נמצא היום בצד, לא שש לחזור לאור הזרקורים, נזהר מאוד לא לעורר את שדי העבר. בקיץ, כשהציעו לו להגיע לאולפנים, להיות פרשן במשחקי המונדיאל, הוא דחה בנימוס את ההצעות. אם לא אתר האקדמיה שהקים, סביר להניח שהיה ממשיך לחמוק מתחת לרדאר. "היה לי סיפוק מאימון, נהניתי במשך 20 שנה ואני נהנה ממה שאני עושה עכשיו, מהתכנון ומהכתיבה", הוא מבהיר.

לא מתגעגע לדשא?
"ממש לא. אני לא חושב שצריך לעשות כל הזמן את אותו הדבר. ממש טוב לי עם אתר האקדמיה, הוא מחזיר אותי למשחק. כל פעם לכתוב אימון חדש, להתעדכן. אני מאוד אוהב את התיאוריה. בשבילי היא פרקטיקה, כי עשיתי אותה".

איפה הכוכבים?
שפיגל יושב בהרצליה במשרדי חברת "מרגו פארמה", המשווקת תרופות טבעיות לתינוקות ונמצאת בבעלותו. לצדו מתייצב שותפו לאתר, תומר בן-כנען, איש שיווק שמתעסק באומנות, אבל מת על כדורגל.

שפיגל פנה אל בן-כנען כדי שיסייע להקים את אתר האקדמיה ובן-כנען נדהם למצוא אוצר בלום בארונותיו של איש הכדורגל הוותיק. התברר שהמאמן שמר כל קלסר עבודה מאז שהחל לעבוד ב-1983 בהפועל פתח תקווה. שם, אגב, אברהם גרנט היה תלמידו. קלסרים מלאים בדפים ועליהם נכתבו מערכי אימון, תרגילים, שיטות.

"העתקתי את כתב היד של גיורא עם כל השמות הגדולים של אותה תקופה", בן-כנען מספר. "'רביבו הולך לשם, ברקוביץ' רץ לשם, ההוא עוקף ככה'. הכל חומרים מסודרים. גיורא מצטנע, אבל אני לא. יש לאתר שלושה פרמטרים: ידע, אימון ותוכנית אימונים. גיורא הקדים את זמנו ברמת ניהול המשחק וגם האתר מקדים את זמנו. מתי בפעם האחרונה גיורא שפיגל העביר אימון? אין נגישות לדברים כאלה, זה עבר מהעולם. עכשיו יש אפשרות למאמנים צעירים לרכוש ידע ממי שכתב בעצמו את האימונים".

"צריך לחנך את הכדורגלן הצעיר איך להתגבר על קשיים" (ניר קידר)

שפיגל לפעמים נתפס בבראנז'ת הכדורגל כנביא זעם, כזה שאף פעם לא השלים עם הבינוניות שהשתלטה על הכדורגל הישראלי. היום הוא מנסה לעצור בדרך אחרת את מסלול הנפילה. "אנחנו תמיד שואלים מה הכי משפיע על שחקן, ואני אומר ש-90% זו עבודת המאמן ולכן צריך להשקיע בו", שפיגל קובע. "לא ייתכן שמדינה כמו שלנו לא תוציא כדורגלנים ברמה גבוהה. הכדורגלן הגדול ביותר שיצא בעת האחרונה היה יוסי בניון ואולי אחריו ערן זהבי. צריך להוציא יותר. כדורגלנים שיגיעו לחו"ל ויהיו שם שחקני מפתח, ואז גם הנבחרת תיראה יותר טוב. יגדלו שחקנים שתוכל להצביע עליהם ולומר: 'אלה כוכבים'".

הבעיה לא נמצאת באופיו של השחקן הישראלי?
"לא חושב שיש לנו אופי רע. אנחנו לא מפונקים יותר משחקנים אחרים. הדגש צריך להיות בהכשרה בגיל הצעיר כדי שנגיע מוכנים לחו"ל. מבחינת יסודות המשחק, מבחינה גופנית ונפשית. את הכדורגלן הצעיר צריך לחנך איך להתגבר על קשיים. ללמד איך חיים בקבוצה, התנהגות עם תקשורת. המועדון היום הוא הבית השני שלו".

הכדורגל לא השתנה מאז שאימנת?
"השתנה וגם לא השתנה. אולי מבחינה טכנולוגית כן, יש היום יותר עיתונות ורשתות חברתיות, אבל המשחק נשאר פשוט. משחק של תנועה ומסירה. מי שמתייחס אליו ככזה תמיד יצליח יותר. התחכום תלוי ביכולת שלך כשחקן לכדרר, להבין את המשחק, לראות דברים שאחרים לא רואים. עובדה, השחקנים הגדולים בעולם, מה אתה רואה אצלם? כדרור וכדרור. למה שלא יהיו רבים כאלה?"

אפשר למצוא?
"בוודאי, זה עניין של אימון וכישרון בסיסי. צריך סבלנות בכדורגל. כתבתי פעם תשובה למישהו שהדרך הארוכה במשחק היא הדרך הקצרה. אין מה לעשות. ללמוד לאט-לאט ולתכנן". 

"מה אתה רואה אצלם? כדרור וכדרור". ליאו מסי

אילו בעיות אתה רואה היום?
"אני רואה ליקויים טכניים בסיסיים אצל שחקנים בליגת העל. לא יכול להיות ששחקן יגיע לליגה בכירה עם חוסר יכולת למסור מדויק, להגביה כדור, דיוק בבעיטה, כדרור. זה טבעי לאבד כדור במשחק בין ברצלונה לריאל מדריד, כי הקצב שם רצחני, אבל בקצב שמשחקים כאן? המועדונים צריכים להבין שבגיל צעיר הניצחון חשוב כחלק מעיצוב אופיו של השחקן כווינר, אבל הוא לא הדבר הכי חשוב. לפי מה שאני שומע מהורים, האימונים של ילדיהם מבוססים על טקטיקה ורצון לנטרל את היריב במקום לפתח יכולת עצמית, שבה אתה אומר: 'אני אעשה את הדברים ואם היריב רוצה, שירדוף אחרי'. יש יותר מדי מגבלות על שחקנים צעירים, צריך לתת חופש. ללמד אותם טכניקה פשוטה של מסירה, בעיטה ונגיחה. לדברים האלה אין תחליף ולדעתי קצת מזניחים אותם".

פעם היו שחקנים יותר טכניים?
"היו שנים שהשחקנים היו הרבה יותר טכניים. אלך איתך רחוק, לתקופה שבה אני התחלתי, לפני יותר מ-50 שנה, שנות ה-60 וה-70. היו שחקנים כמו מוטל'ה שפיגלר, יצחק שום. היום רואים, אבל פחות. היום שחקן צריך שיגידו לו מה לעשות".

אולי צריך להשלים עם העובדה שזה מה שיש?
"אי אפשר לקחת מדינה ולהגיד שהיא לא מסוגלת לגדל ספורטאים. אין דבר כזה. אולי היא לא משקיעה מספיק. הראש הישראלי הוא חכם, אנחנו הרי לא מדינה של מטומטמים. פשוט מדלגים כאן על הרבה דברים משום שחושבים שעם התחכום נוכל לקצר, אבל במשחק הזה אי אפשר לקצר. מי שרוצה לבעוט מדויק חייב לבעוט הרבה פעמים לשער".

הכל יוצא החוצה
שפיגל כנראה לא היה מתאים לאמן היום בליגת העל הישראלית. בגלל העקשנות שלו ומשום שבעלי קבוצות רוצים השפעה מקסימלית, גם מקצועית. בעונה שעברה נהג אלי טביב, בעליה לשעבר של בית"ר ירושלים, להוריד הוראות מהציע למאמן בני בן-זקן במהלך משחקים. המאמן נתפס כבובה על חוט.
שפיגל אף פעם לא נתן ליו"רים להיכנס לטריטוריה שלו, הוא זה שקבע את המדיניות. "המאמנים הישראלים הם האחרונים שאני מאשים", הוא מיד מדגיש. "מה זה עמוד שדרה? מאמן רוצה להתפרנס ועושה הכל כדי לשמור על הפרנסה. זה לגיטימי. אבל הצד המקצועי צריך להיות שלו. אני לא רואה סיבה שאם הוא ילך בקו מסוים, יפטרו אותו. גם לי היו יו"רים וגם הם לא תמיד היו מבסוטים, אבל העניין הוא שמירת הדרך".

דרך-דרך, עד שבעלי הקבוצה אומר "תעשה ככה".
"בעלים אומר ומאמן אומר שהוא מצטער, אבל לא. אימון זה מקצוע. אתה לומד לאמן, אוהב לאמן, רוצה לאמן, יודע מה אתה עושה. מעבר לזה, היחסים בין מאמנים, בוסים ושחקנים הם אינדיבידואליים, כל אחד עם האופי והיכולות שלו".

"מה זה עמוד שדרה? מאמן רוצה להתפרנס". בני בן זקן 

אין היום כמעט פיגורות בין המאמנים.
"אני לא יודע להבחין מי פיגורה ומי לא. היום חייו של מאמן הם לא קלים, בעיקר בגלל כל מה שקורה מסביב. שום דבר כבר לא נשאר בחדרי חדרים, הכל יוצא. אצלנו היו פחות התערבויות וחטטנות. היום יותר קשה ולכן אם אני מזהה להט אצל מאמן, זה כבר מספק אותי".

הכדורגל שלנו לעתים פחדני משום שמאמן חושש מהפסד ופיטורים.
"הכל עניין של אימון וביטחון של שחקנים. מאמן תמיד חושש, זה טבעי. אין אחד שבא למשחק ואומר: 'אם אפסיד היום לא יקרה כלום'. זה לא עובד ככה. אבל כשיש שחקנים שמסוגלים לקבל החלטות במגרש, קרי רוח, מרוכזים, אז גם אם המאמן יפסיד הוא יודע שבסוף זה יבוא. ברצלונה הפסידה והמאמן שלה בטוח בעצמו ובמה שהוא עושה כדי שבשבוע הבא הם יוכלו לנצח. יש דרך".

הזכרתי לגיורא את ז'ולן לופטגי, שבקיץ פוטר מנבחרת ספרד, ממש לפני פתיחת המונדיאל, משום שסיכם על חוזה בריאל מדריד ללא ידיעת ראשי ההתאחדות הספרדית. למאמן לא היה מזל והוא פוטר לאחרונה ממדריד, אחרי שורה של כישלונות ואי עמידה בציפיות.

"הוא זגזג בין הנבחרת למדריד ופוטר בצדק", גיורא אומר. "יש חוזה? קיים אותו. רוצה ללכת לריאל? סיים את חובתך במשימת הגביע העולמי ורק אז תעזוב. נאמנות היא הבסיס. לא צריך להיות נאמן לאותה קבוצה במשך מאה שנה כמו פעם. היום יש מעט שחקנים שמשחקים באותו מועדון במשך כל הקריירה. הרי מה עשה הכדורגל המודרני? מעבר חופשי וקל בין מועדונים. אני זוכר שבזמנו הייתי שנה בהסגר ולא שיחקתי כדי לעבור לאירופה. מכבי תל אביב לא שחררה אותי לצרפת. היום המעבר אפשרי, אבל אתה עדיין חלק מיציבות של מועדון. דברים צריכים להיות קבועים, ברורים. יש חוזה. עשה את עבודתך טוב, תמשיך. לא טוב? תלך הביתה".

אין סבלנות.
"בקבוצות הגדולות לא צריכים סבלנות, כי קונים שחקנים, המון שחקנים, אבל זה לא דבר חכם ונכון. אתה קונה מלא ובסוף יש לך עשרים בינוניים שמקבלים הרבה כסף. אז אולי כבעלי קבוצה זה עושה לך פרסומת, אתה איש עשיר, אבל זה לא מוסיף לאיכות הקבוצה. מי שרוצה לבנות מועדון להרבה שנים צריך לגדל שחקנים צעירים מבית, זה מביא אנרגיות טובות. צעיר שגדל באגודה יודע שתהיה לו המשכיות, שהבסיס יציב, שאין יותר מדי שיגעונות. זה עושה טוב מבחינה נפשית".

 "יש חוזה? קיים אותו". ז'ולן לופטגי

אגדות ליון
הקבוצה שאולי הכי מכוונת היום למודל של שפיגל היא בני יהודה, אותה הוביל כמאמן לאליפות לפני 28 שנים. הנציגה הקטנה של שכונת התקווה ממוקמת במקום השני בליגת העל ומורכבת מצעירים מוכשרים. מעליהם עומד יוסי אבוקסיס, מאמן כחול-לבן. "הוא מאמן מעולה", גיורא קובע. "לא מזגזג, עובד עם החומר שיש ויודע לשלב צעירים. אני גם שם לב לתגובות שלו אחרי משחקים והן לעניין. הוא מביט על משחק בעין פקוחה ומבין אותו".

איך אתה מסביר את הכישלון המתמשך במכבי חיפה?
"על מכבי חיפה אין לי מה להגיד, אני כמעט לא רואה אותה משחקת. בזמן האחרון ראיתי אולי משחק אחד שלה בטלוויזיה ואני גם ממש לא הולך הרבה למגרשים. הלכתי לפני חצי שנה למשחק של מכבי תל אביב ואם אלך בעתיד שוב זה יהיה כדי לראות אותה. היא נשארה הקבוצה שלי".

מועדון מקצועני.
"כשיש בעלים שלא מתערב ויש לו סבלנות, אז העסק מחזיק מעמד. בסך הכל מכבי תל אביב הייתה בשלוש השנים האחרונות בצמרת, אבל פספסה את האליפות וגם באירופה לא מי יודע מה הצליחה. אבל מצד שני, מרגישים שזה מועדון גדול שתמיד יהיה כזה".

מועדון שמאמניו בשנים האחרונות הם זרים.
"בשנותיו הראשונות של ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי התהליך הצליח. הוא בחר מאמנים זרים שהייתה לו שפה משותפת איתם. עובדה שחלק מהם יצאו מכאן והצליחו בעולם".

"הוא מאמן מעולה". יוסי אבוקסיס

"כשיש בעלים שלא מתערב ויש לו סבלנות". מיטש גולדהאר

מאמן זר לא פוגע במעמד המאמן ישראלי, שאותו אתה מנסה לטפח?
"מה לעשות, מגיעים גם הרבה שחקנים זרים. יכול להיות שהמאמנים הזרים יתנו דחיפה לישראלים, שיוכלו ללמוד מהם, אף על פי שלא כל מאמן זר שמגיע לפה הוא איש מקצוע מופלא. אימון זה לא רק ידע. זה גם אופי, כריזמה".

אייל ברקוביץ' רצה פעם לאמן את הנבחרת. עכשיו מינו את אנדי הרצוג האוסטרי.
"אומרים שהרצוג אף פעם לא אימן קבוצה גדולה, אבל יכול להיות שדווקא הוא יביא את הנבחרת סוף-סוף לטורניר גדול, שתחתיו היא תשחק כדורגל טוב. לך תדע. אני אופטימי. ברקוביץ' הוא לא אחד שהייתי פוסל בעתיד. יש לו הרבה ניסיון, אבל הוא עדיין לא בחן את עצמו בתפקיד כזה".

כשמדברים היום על מאמנים בעולם, זה דור אחר. שפיגל חצה את גיל ה-70. הכהנים הגדולים הם פפ גווארדיולה ממנצ'סטר סיטי בן ה-47 ויורגן קלופ מליברפול בן ה-51.
"המאמנים כעת הם תקשורתיים הרבה יותר, לפחות יותר ממה שאני הייתי", הוא מודה. "אני לא מצטער, אבל יכול להיות שאם הייתה לי תכונה כזו היה לי יותר קל. לדעתי אצל המאמנים היום ברמות הגבוהות זו יותר עבודת ניהול. יש להם צוות גדול שצריך לארגן אותו, שחקנים שמרוויחים הרבה כסף ולא קל להתמודד איתם, ותקשורת לוחצת. חייבים אישיות חזקה, מבלי להמעיט מערכם כאנשי מקצוע עם יכולות".

אחרי איזה מועדון אתה נוהג לעקוב?
"אני רואה הרבה את ליון בצרפת, קבוצה שבה שיחקתי ואני שומר איתה על קשר. יש לנו קבוצה, 'אגדות ליון', חבר'ה ותיקים שנפגשים כל כמה חודשים. זה מועדון שיודע לגדל שחקנים, לשלב אותם וכל שנה מוכר כוכב או שניים. הייתי שם לפני חצי שנה והכל מתנהל על מי מנוחות. אין אופוריה כשמנצחים ואין אבל כשמפסידים. מסתכלים על דברים בצורה מציאותית. אני אוהב לראות את נאפולי של קרלו אנצ'לוטי, שבעיני הוא מאמן גדול. אהבתי לראות את ריאל מדריד כשזידאן אימן אותה, אוהב את ארסנל. אתה רואה בקבוצות האלה טביעת יד של מאמן. כדורגל משוחרר, טכני. מפסידים, מנצחים, מבינים שזה המשחק".

שפיגל בימיו הגדולים כמאמן (דני מרון)

מהמחשב לדשא
השאיפה של שפיגל ושותפו בן-כנען היא לתרגם את האתר (www.shpigel-academy.com). תחילה לאנגלית ואחר כך לשפות נוספות. להפיץ את הידע כמה שיותר רחוק ולכמה שיותר אנשים. השניים כבר צירפו לשורותיהם את פרופ' מישל ריצ'רד, מדריך בהתאחדות הכדורגל השווייצרית ואיש מקצוע של התאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א, שעוזר להם בתחום התיאורטי של אימון בני נוער.

"זו לא הדרכה בשלט רחוק", גיורא מדגיש. "אנשים יתעניינו, ישאלו שאלות ויקבלו מאיתנו תשובות. יראו דרך אימון. מי שירצה לקחת אותה זה בסדר ומי שלא ירצה זה גם בסדר. הייתי אצל מאמנים רבים בהשתלמויות. גדולים ופחות גדולים, אבל מכולם למדתי משהו. כל אחד רואה את המשחק בצורה אחרת. אחד שיושב בקהל בפעם הראשונה בחייו יכול לתת הערה נכונה. זו לא תורה מסיני".

בן-כנען: "נכנסים לאתר, שולפים את החומר ומראים אותו ישירות לחניכים. זו הדרך החדשה לקבל ידע מקצועי. אתה יכול לתאר לעצמך שגיורא שפיגל יושב ובונה מצגות בצורה דיגיטלית? יש רצון של מאמנים צעירים לשמוע את גיורא. כרגע אנחנו בונים השתלמות ולא מכוונה לדבר על מצבה של מכבי חיפה או על בני יהודה. זו הרצאה שתלמד איך לבנות תוכנית אימונים און-ליין מול המחשב".

כרגע הדברים האלה נשמעים כתוכניות באוויר. גם בן-כנען מודה שיש לא מעט מאמנים שמתקשים להבין איך הם לוקחים חומר ממחשב ומתרגמים אותו לעבודה על הדשא. אבל ככה שפיגל תמיד היה. איש מקצוע עקשן, שלפעמים הלך לו ולפעמים לא. "אני לא חושב שבית ספר למאמנים זה מה שאני צריך לעשות עכשיו", גיורא אומר. "טוב לי ככה ואני לא מצטער על שום דבר, חוץ מהסבל שעברתי במחלתה של אשתי".

אתה נראה איש חזק.
"כשזה מגיע אליך, אישית, אין כזה דבר חזק".

מגדולי שחקני הכדורגל והמאמנים שגדלו במחוזותינו. גיורא שפיגל