אלופת שלוש השנים האחרונות, הפועל ב"ש, שעוברת עונה מאכזבת וחסרת יציבות, יצאה למשחק חוץ מול מכבי ת"א, שדורסת את כל מי שעומד בדרכה בדרך לאחת מהעונות הדומיננטיות בתולדות ליגת העל.
ב"ש הגיעה למשחק כשהיא רחוקה 14 נקודות מהמוליכה ומתקשה לגבש הרכב ושיטה שיסחבו אותה לרצף ניצחונות וימקסמו את הכישרון שקיים בסגל של ברק בכר. בכר החליט לעלות למשחק במערך של 5:2:1:2 כשדווקא מרואן קבהא, שהוחלף במשחק הליגה הקודם מול ק"ש בדקה ה-29, פתח כבלם המרכזי. בחלק הקדמי בכר בחר לתחיל עם מליקסון מאחורי סבע ושהר, מה שהשאיר את נייג'ל האסלביינק על הספסל.
ההיגיון מאחורי המערך של בכר היה ריכוז שחקנים במרכז המגרש, מה שאמור היה להשיג שוויון מול האינטנסיביות של הקישור הדומיננטי של מכבי ת"א, תוך ויתור מסוים על האגפים וניצול העובדה שמכבי חסרה את שני המגנים הימניים המובילים שלה.
מנגד, ולדימיר איביץ' המשיך להרגיש את הסגל שלו ולהפתיע עם ההרכב. הפעם קיבלנו שתי הפתעות: ראשית, הצבתו של שחר פיבן בעמדת המגן הימני מה שפינה את המקום במרכז ההגנה לז'איר אמאדור, שפתח פעם אחת בלבד בהרכב מאז ה-20 20/10). ההפתעה הנוספת והגדולה יותר הייתה הצבתו של אופאדו בעמדת החלוץ המרכזי, לראשונה העונה, מה שהשאיר את שכטר ועטר על הספסל.
ב"ש ניסתה ללחוץ גבוה בפתיחת המשחק, אך נראתה יותר מתלהבת ממאורגנת. חוסר הארגון התבטא בעיקר בחלוקת העבודה בין הבלמים ובחוסר התיאום בקבלת המגנים בשליש האחרון. מכבי תל אביב, לעומת זאת, נראתה בטוחה בעצמה, אבל לא הצליחה לנצל את היתרונות המספריים שלה באגפים.
כל זה איבד רלוונטיות בדקה ה-21, כשמרואן קבהא, שפתח רע את המשחק, מסר מסירה רכה לכיוון הרוש, מסירה שהיא לחם בשביל אופאדו, שניצל את הטעות והצדיק את הבחירה של איביץ' בו. בכר הגיב עם הוצאתו של קבהא בדקה ה-32 והחלפתו בהאסלביינק. בעצם החילוף הזה הודה בכר שוב בטעות שלו בהרכבתו של קבהא וחזר למערך התקפי יותר של 4:3:3.
מתקשה לגבש הרכב ושיטה. בכר (צילום: דני מרון)
הבעיה של ב"ש העונה במערך הזה היא שהוא אמנם נותן יותר אופציות בהתקפה, אבל הוא גורם לקישור להיות אוורירי ופריך. ואכן, ב"ש נענשה בשער השני בדיוק דרך המרכז. מסירה פשוטה של ייני, שעמד 30 מטר מהשער שלו, ביטלה את שלושת הקשרים ושלושת החלוצים של ב"ש והוציאה את הצהובים למתפרצת של שלושה על שלושה כשסאבוריט, שהצטרף מאחור, ניצל בישול של אופאדו וסגר את המשחק.
במיתולוגיה היוונית מסופר על המלך מידאס, שעזר לאביו המאמץ של דיוניסוס אל היין וזכה למשאלה. הוא ביקש שכל דבר שהוא ייגע בו יהפוך לזהב וכשמבוקשו ניתן לו הוא היה מאושר. אז מכבי הביאה מאמן אדיר מסלוניקי, שכל שחקן שהוא נוגע בו הופך לזהב. לא רלוונטי אם זה עטר, יהונתן כהן, אופאדו או הכנסה של ריקן כמחליף שגם הוא מחזיר עם שער (מיותר לציין שגם המבשל שכטר נכנס כמחליף). הכל מצליח כמו באגדות. אז אצל מידאס הברכה בסופו של דבר הפכה לקללה, אבל החיים האמיתיים הם לא טרגדיה יוונית ובחיים האמיתיים בליגה שלנו איביץ' מעל כולם, והברכה שלו היא הרווח של מכבי ת"א.
מה דעתך על הכתבה?