אלישע לוי והצוות שלו, עלו במערך של 4:3:3, עם שלושה קשרים עם אוריינטציה הגנתית, שני שחקני כנף שאינם שחקני קו שנמשכו כל הזמן למרכז ושני מגנים עם יכולות התקפיות טובות. בקישור ראינו קשר אחורי אחד (נאתכו וגולסה לסירוגין) ושני קשרי 50/50 לפניו.
המשחק של הנבחרת היה איטי ומסורבל. רפאלוב, שתופקד באגף ימין, נכנס באופן אוטומטי למרכז (לא כחלק ממגמת המשחק או עקב תנועה משלימה של דסה) ויצר צפיפות גדולה שהקלה על המולדבים את ההתגוננות. גם היציאות של המגנים היו שקופות ולא הגיעו אחרי פינוי שטח של שחקני הכנף, מה שהקל מאוד את הסגירה שלהם על ידי מגני היריבה. העובדה שהאמצע היה פקוק, עשתה חיים קשים גם לזהבי שלא מצא את השטחים שמהם יוכל לבצע את תנועות העומק הנהדרות שלו. מלבד אלמוג כהן, שניסה מידי פעם לעשות תנועות מקו שני (שיפר את האלמנט הזה בצורה קיצונית בשנה האחרונה, מוכיח שאם עובדים חכם, גם לקראת גיל 30 אפשר לשדרג אלמנטים במשחק), לא היו לנו כלל הצטרפויות מהקו השני.
במחצית השנייה, הנבחרת קצת הגבירה את קצב, בעיקר בזכות הכניסה של בירם כיאל, שהיה היחיד ששיחק בהילוך גבוה. גם ורד שנכנס כמחליף הוסיף קצת, אבל מלבדם, לא היה לנו הרבה מה להציע במשחק הזה. עם הרבה מזל, הצלחנו להיחלץ מהפסד בדקה ה-95 לאחת הנבחרות החלשות ביבשת.
שתי נקודות שצריך לשים לב אליהן לקראת המשחק נגד אלבניה:
1. מצבים נייחים בהגנה – מלבד השער שספגנו, שהגיע מכדור חוזר אחרי מצב נייח, היו עוד שלושה מצבים נייחים, מעמדות שונות שבהם המולדבים הצליחו לייצר מגע עם הכדור. אלישע והצוות שלו בוחרים לשמור אזורית גם בקרנות וגם בכדורים חופשיים. בקרנות, ובהגבהות מהאגף (כשהמרחק מקו הרוחב הוא עד 20 מטר), הנבחרת מסתדרת במבנה צפוף של שתי שורות 4+3. כשהכדורים מוגבהים ממרחקים גבוהים יותר, הנבחרת עומדת בקו אחד של שבעה שחקנים ונכנסת פנימה כגוש אחד ברגע הבעיטה.
לשמירה אזורית יש הרבה יתרונות. היא מרחיקה את היריב מהשער ונותנת מקום לשוער לצאת, יוצרת צפיפות באזורים המסוכנים, מאפשרת לנוגחים הטובים לתקוף את הכדור עם הפנים. מצד שני, נוצר בור בין השחקן הראשון לשני וגם בפינה הרחוקה, וההתארגנות אחרי הרחקה חייבת להיות מהירה ולכיוון הכדור.
פה זה גם עניין של תאום, וגם הגדלת ראש של השחקנים, שצריכים להבין שעד שהכדור לא יוצא מאזור הסכנה, הם חייבים להישאר צפופים. בשער שספגנו, הנבחרת יצאה לאט ובזוויות לא נכונות אחרי ההרחקה הראשונית, מה שיצר מרווח גדול בין צדק לשהר, ממש מול השער, ולשם נכנסו שני שחקני ההתקפה של היריבה.
2. כושר ואנרגיות של שחקנים – בשלב הזה של העונה, חלק גדול מהשחקנים שחוקים לחלוטין. השחקנים של ב"ש ומכבי ת"א לדוגמא התחילו את העונה הקודמת באמצע יוני וסוגרים קרוב לשנה בלי מנוחה והם תשושים לחלוטין, בעיקר מנטלית. גם העובדה, שהאליפות העונה הוכרעה מוקדם, גרמה להם לירידה טבעית ברמת האימון בחודש האחרון, שאת אותותיה אנו רואים עכשיו.
שחקנים כמו בירם כיאל, עידן ורד ויוסי בניון, ששיחקו פחות ונראים רעננים הרבה יותר, צריכים להילקח בחשבון לקראת אלבניה, מכיוון שזה משחק שיוכרע על אנרגיות וקצב, ואת זה הם יכולים להביא יותר טוב מאחרים כרגע.
נכון, הנבחרת לא נראתה טוב אתמול, אבל צריך לקחת דברים בפרופורציות. משחק הכנה כשמו כן הוא, הוא אמור להכין את הצוות והשחקנים לדבר האמיתי. השבוע מלטה הקטנה ניצחה את אוקראינה של שבצ'נקו, לוקסמבורג ניצחה את יריבתנו הבאה אלבניה וגם הנבחרות הבכירות של אירופה לא הציגו כדורגל מרהיב. המטרה של השחקנים והנבחרות הוא לעבור בשלום את המשחק האחרון של העונה, לצאת לפגרה שהגוף והראש שלהם כל כך זקוק לה, ולהתכונן לעונה הבאה. אני מקווה ומאמין, שמול אלבניה, באווירת טובה יותר מזו שראינו אתמול, עם שינויים קטנים בהרכב ותיקון הטעויות מהמשחק מול מולדובה, נעשה תוצאה טובה ונצא לפגרה עם חיוך.
מה דעתך על הכתבה?