רק הצגה מול אלבניה תוציא את נבחרת ישראל מהשפל הציבורי

אי אפשר היה לטעות ביום שלישי האחרון, במשחק הנבחרת בנתניה מול מולדובה, בשפת הגוף של שחקני נבחרת ישראל. מרביתם, בעיקר הלגיונרים, נראו כמי שלא באמת שם, לא מתוך רצון, אלא כי כך הגוף והמוח שידר להם. מעטים הגיעו למשחק כפי שסיימו את העונה, למשל שחקני בית"ר ירושלים שהיו נמרצים ורעבים ובעיקר אכפתיים. השאר שוטטו. ועם הכנה שכזו – וממש לא משנה התוצאה – תצטרך ישראל לעלות ביום ראשון בסמי עופר כדי לשמור על המקום השלישי שהשיגה באלבניה. אם תפסיד – אלבניה הרי טובה מקפריסין, שניצחה כאן לפני פחות משנתיים – זו לא תהיה סנסציה. 


צפיתי בנבחרת ישראל כמה שעות לאחר שהוקרן בערוץ "גולד" ניצחון הנבחרת 0:5 על אוסטריה, השבוע לפני 18 שנה. גם אז זו לא הייתה סנסציה. אחרי שרואים את נבחרת ישראל רצה מהר, מניעה כדור בחוכמה, משתמשת בכמה שפחות נגיעות ובכמה שיותר שחקנים, קשה להאמין שאחרי 18 שנה הנבחרת נראית כך: לא מתואמת, לא דינמית, מאוד איטית, מאוד לא חכמה וממש לא יצירתית. 



אוהדי הנבחרת בסמי עופר. הנבחרת זקוקה לעידודם (ערן לוף)


מה שהיה טוב לפני 18 שנה, לא טוב היום. וזו לא רק כמות השחקנים. קשה לשחקן הישראלי לשחק ביוני. עומס המשחקים הוא אדיר, אין כמעט פגרה, וזו לא הפגרה לגוף, כמו שזו הפגרה לנפש. השחקן הישראלי הבכיר עובר בדיקות עומסים בארץ ובחו"ל, ויכול להתמודד פיזית בסדרה גדולה של משחקים. אבל שחקן חייב חופשה כדי להתרענן, לנקות את הראש, להתנתק מכדורגל, להטעין מצברים. וכאשר יש שני משחקים ביוני, אחרי שהשחקנים סיימו את העונה בתחילת מאי – כמו למשל במקרה של בירם כיאל – זו בכלל בעיה. 


אבל זו לא הבעיה המרכזית, אלא גם שיטת המשחק וסגנון המשחק. כשמשחקים בבית מול נבחרת נחותה או נבחרת ממוצעת, הסיכוי כי היריב ישלוט במשחק הוא נמוך, ולכן נבחרת צריכה לדעת איך שולטים במשחק ולא רק איך מתגוננים מול נבחרות עדיפות. ואת זה שכחנו, או לא למדנו. מול מולדובה היו רגעים שהיריבה הנחותה הניעה כדור במהירות ובזריזות גם כאשר החזיקה בכדור ושיחקה דרך האגפים. הנבחרת שלנו שיחקה דרך המרכז, ניסתה לתפוס את ההגנה קפואה, ואת החלוצים שלנו בתנועה קדימה. הבעיה היא שאין הרבה חלוצים, וגם כאשר ערן זהבי לא משחק, ממשיכה הנבחרת לשחק באופן שאין לו תכלית. איך בכל זאת הגיעה ישראל במחצית השנייה ליותר הזדמנויות ובתדירות גבוהה יותר? היא לחצה (היה לה רצון), היא שיחקה קרוב, והיא שלחה יותר שחקנים קדימה. 



זהבי. חייב לגעת יותר בכדור (אודי ציטיאט) 


למזלנו, גם אלבניה לא מגיעה למשחק הזה במצב אופטימלי. היא הפסידה במשחק האימון שקיימה מול לוקסמבורג – נבחרת חלשה ממולדובה – והמאמן האיטלקי ג'אני דה ביאסי צפוי לעזוב לאחר המשחק בחיפה, בעיצומו של חוזהו. השוער המצוין אטריט ברישה מורחק עוד מהפגישה שלו עם זהבי בטיראנה לפני שבעה חודשים, וכמוהו גם הקפטן אנסי אגולי. 


ישראל לא תוכל לשחק ביום ראשון כפי ששיחקה השבוע וגם לנצח. זהבי חייב לגעת יותר בכדור והשימוש בו כחלוץ, בלי שחקן משמעותי לידו, הוא בזבוז. אלישע לוי צריך לשאול את עצמו מדוע שחקנים מהבונדסליגה נראים כל כך רע, ושחקנים מבית"ר ירושלים נראים כל כך טוב. וגם: הנבחרת התמודדה הגנתית טוב יותר כשקלטינס – שהוא שחקן הגנה ולא קיצוני נסוג – שיחק בה. אלישע יצטרך לבחור בשחקנים הכי מתאימים לישראל ולא לאלבניה. ולמאמן נבחרת שמתכנן חודשים את המשחק הזה, לא פשוט לקום בבוקר, וכמו ששלמה שרף נהג לומר: "שיתהפך לו המוח". 


נבחרת ישראל נמצאת בנקודת שפל ציבורית כמותה לא הייתה מעולם. כדי לצאת משם היא חייבת משחק אחד מהדהד, כמו זה מלפני 18 שנה.