פאוור פוינט וילי: הכירו את המנהל הטכני החדש של ישראל

האוסטרים קוראים לו: "לפטופ וילי" או "פאוור פוינט וילי". תמיד בחליפה, מסתובב לצד כר הדשא עם מחשב נייד מתחת לזרוע. הוא איש של גרפים ודיאגרמות, אדם שמבחינתו כדורגל הוא מדע. גם המבקרים שרואים בו שחצן, יהיר ומתנשא, לא יכולים לברוח מההצלחה שלו. רוטנשטיינר הוא האיש שהקים לתחייה את הכדורגל האוסטרי וגם זה שנזרק ממנו כשעיר לעזאזל אחרי הכישלון של הנבחרת הבוגרת ביורו 2016. הוא איש עסקים, סופר, יועץ ומרצה מבוקש. ועכשיו הוא האיש שאמור לשקם את הכדורגל הישראלי. הכירו את המנהל הטכני החדש של נבחרות ישראל.

הוא בן 55. בעבר העיד על עצמו שהיה קשר התקפי יצירתי, אבל קריירת המשחק נקטעה בגיל צעיר בשל פציעה בגיד אכילס. בצעירותו שימש כמורה ובהמשך, הוציא תואר ראשון בסוציולוגיה, תואר שני במנהל עסקים, למד ניהול ספורט והוסמך כמאמן מנטלי. במקביל ללימודיו, עבד במחלקת הנוער של לינץ ובהמשך גם שימש כעוזר מאמן ומאמן הקבוצה הבוגרת בבונדסליגה הראשונה. ב-1999, הגיע להתאחדות ובתחילת דרכו שימש גם כמאמן הנבחרת הצעירה במשך מספר שנים במקביל לעבודתו כמנהל טכני החל מ-2001.

"לפני למעלה מעשור רוטנשטיינר הציג את החזון שלו – איך לגרום לנבחרת להדביר את הפער משאר העולם", נכתב עליו בעבר. התגובות היו סקפטיות. ההתאחדות והקבוצות צחקו. "לאן זה יוביל אותנו?", שאלו אותו, אבל הוא האמין בפרויקט, במה שהוא כינה: "הדרך האוסטרית". אוסטריה, כזכור, לא הצליחה להעפיל ליורו 2000 בקמפיין בו חטפה 5:0 בישראל ו-9:0 בספרד. דור הוותיקים בראשות טוני פולסטר פרש, הליגה הייתה מלאה בזרים בינוניים וההבנה הייתה שדרוש שינוי מן היסוד.

"החזון היה להדביק את הפער משאר העולם" (Gettytimages)

"הכל אצלי מתועד ומתויק בארכיון", סיפר ב-2015 בראיון בגרמניה, תוך שהוא מראה תיקיות עבות כרס במשרדו. כשהגיע להתאחדות, ביקשו ממנו להכין דו"ח על מחלקות הנוער בהשוואה לעולם. הוא הגיש 32 הצעות לשיפור ונענה בשלילה. לקח להם זמן לעכל את הטיפוס המעונב ובעל החזון שעמד מולם. "כשלילדים אין זמן לשחק כדורגל, האימונים צריכים להיות ממש טובים", נהג לטעון בפני הספקנים.

רוטנשטיינר הציג תכנית שבסיסה בקידום צעירים. הוא דרש הקמת מרכזי ספורט לילדים בגילאי 10-14, הוספת אקדמיות לנערים ושיפור חינוך המאמנים עם דגש על הכשרת מאמנים לצורך טיפוח כישרונות צעירים. ב-2009, אושרה תכנית "פרויקט12", שמומנה בחלקה על ידי משרד הספורט האוסטרי. במסגרת הפרויקט, אותרו כישרונות שקיבלו אקסטרה אימונים ותכני העשרהמחוץ למסגרת הקבוצתית. כך, מתגאה רוטנשטיינר, עזר בטיפוח דויד אלאבה וכוכבים אחרים. "המטרה היא לתת לאינדיבידואל מה שהוא צריך כדי להתפתח. שחקן נוער שמתאמן עם הבוגרים שונה ממי שעדיין מתאמן באקדמיה", אמר בעבר.

המוטו שלו היה פשוט. הגדלת מאגר הכישרונות המקומי על ידי מיקסום תנאי האימון לשחקן צעיר. הוא נהג לומר שמאמן חושב על המשחק הבא, אבל מנהל טכני חושב על העשור הבא. מבחינתו, הילדים היו העתיד והוא המליץ להם שוב ושוב להישאר בליגה המקומית לפני שהם יוצאים לגרמניה או למדינות אחרות ביבשת. עבורו, קבוצות הליגה המקומית – גדולות וקטנות – צריכה לתת במה גם לכישרונות בני 17.

מעבר להעפלה של אוסטריה ליורו 2016, רוטנשטיינר מתגאה במיוחד בהישגים בנבחרות הצעירות. האוסטרים הפכו כוח משמעותי בכל הגילאים. תחת רוטנשטיינר, הנבחרות הצעירות של אוסטריה רשמו 16 הופעות בטורנירים גדולים. התקדמות משמעותית נרשמה גם בכדורגל הנשים, כשהנבחרת הגיעה לחצי גמר אליפות אירופה. מתיאס זאמר, מי שנחשב לחברו הקרוב של רוטנשטיינר, אמר עליו פעם: "אני לא מבין למה יש עליו ביקורת. אתם צריכים לבנות פסל בדמותו". 

קידום צעירים היה הבסיס (ההתאחדות לכדורגל)

רוטנשטיינר, שמחזיק בתעודת פרו, אימן את הנבחרת הבוגרת כמאמן זמני ב-2011. בהמשך, בחר במרסל קולר, שוויצרי אלמוני יחסית, כמאמן הנבחרת וחטף ביקורות. לימים סיפר שבנה פרופיל ושקל גם את מועמדות לארס לאגרבק ומאמנים מקומיים. לידיעת רוני לוי וניר קלינגר, כשרוטנשטיינר בחר בקולר, הוא הדגיש שחיפש אך ורק מאמן שדובר גרמנית. על קולר אמר: "קנתה אותי האישיות החזקה שלו. הוא לא מקבל כל החלטה (מלמעלה) בקלות". ההעפלה המרשימה ליורו בצרפת הייתה רגע השיא בשש שנים של עבודה משותפת. אפילו אוהדים עצרו אותו ברחוב ואמרו לו: "תודה". אלא שמשם הגיעה הנפילה. אגב, המאמן האחרון שהדריך את ישראל במשך שש שנים רצופות היה שלמה שרף.

האידיליה החלה להתפרק קצת לפני היורו. המתיחות בין הצדדים החלה כשרוטנשטיינר דרש סכום גבוה כתנאי להארכת החוזה, והחל לצבור מתנגדים. "גם הוא אחראי", טענו חברי הנהלה, כשההתאחדות החליטה להיפרד מהמאמן קולר למעלה משנה אחרי ההופעה המאכזבת בצרפת. "יותר כדורגל, פחות מדע", אמרו אחרים. יוהאן גרטנר, מבכירי ההתאחדות, אמר לימים: "הוא דרש המון כסף ולא יכול היה להרשות לעצמו טעויות. הוא לא התייחס לבעיות של הנבחרת. רצינו לעזוב את המשרד ולחזור לכדורגל". באוסטריה טענו עוד שמנהלת הליגה תמכה בעזיבת המנהל הטכני.

רוטנשטיינר עצמו אמר אחרי היורו: "הסיבות לתוצאות היו חוסר ניסיון ושחקנים שלא היו כשירים ב-100 אחוז. השחקנים היו בלחץ מה שהוביל לחוסר יעילות. האופוריה הובילה לציפיות הגבוהות וגרמה לאפקט שלילי". שחקנים בכירים בנבחרת הביעו תמיכה פומבית במנהל הטכני. מרקו ארנאוטוביץ', יוליאן באומגרטלינגר, מארק ינקו ואחרים זעמו על העזיבה של רוטנשטיינר. כולם טענו שנהנו מניתוחים שהביא לפני משחקים ושמדובר באדם שקידם את הכדורגל האוסטרי יותר מכל אחד אחר. "טעות ענקית", אמרו השלושה. למעשה, המנהל הטכני נפרד כבר באוקטובר 2017, שבועות לפני העזיבה הרשמית של חברו, המאמן השוויצרי קולר. רוטנשטיינר ספג ביקורת על כך שהיה קרוב מדי לנבחרת הבוגרת ובמיוחד השפיע על התפקיד בו שיחק אלאבה. המאמן התעצבן וענה: "זה בולשיט", על חברו הוסיף: "כשאתה 18 שנה בעסק, כנראה שאתה טוב".

הוא ידע מערכת יחסים עכורה עם כמה מראשי הקבוצות. כולם הסכימו שמדובר באיש מקצוע נהדר, אבל בעייתי: "התקשורת איתו בלתי נסבלת. היו יותר מדי ויכוחים ועימותים בשנים האחרונות", אמר עליו בזמנו נשיא ההתאחדות לאו וינדטנר. "אני לא מגן עליו. הוא צריך לעשות את העבודה שלו כמו שצריך ואז לא יצטרך אף אחד שיגן עליו". רוטנשטיינר התבקש לספק הסברים וניתוח לאכזבה המקצועית ובאוסטריה סברו שלא לקח אחריות. אחרי שבועיים של ספקולציות וציפייה שיתפטר, הצדדים נפרדו.

"יותר מדי ויכוחים ועימותים, תקשורת בלתי נסבלת" (ההתאחדות לכדורגל)

מאז עברו קרוב לתשעה חודשים ורוטנשטיינר היה אדם עסוק ובעיקר טייל בעולם. הוא מחזיק בטייטל "מדריך מטעם פיפ"א" והעביר סמינרים להתאחדויות בדרום אפריקה ובטרינידד וטובגו. הוא מרצה לא מעט בכנסים רשמיים של אופ"א ופיפ"א ברחבי העולם ומציג את הרעיונות שלו: "איך להצליח בכדורגל", "הדרך האוסטרית" ואת ספרו "ללמוד מהטובים ביותר". בנוסף, משמש כמשקיף טכני במשחקי ליגת האלופות והליגה האירופית וכן, שב לשתף פעולה עם אלאבה בפרויקט שמטרתו קידום צעירים.

בכל התקופה, הקפיד לשמור על עצמו בתודעה, הרבה להתראיין וטען שהוא רוצה לקבל תפקיד. אגב, הצעה מאל אהלי הקטארית נדחתה על ידו בשל חוסר אתגר ספורטיבי. ההתאחדות הישראלית קסמה לו יותר. הוא הגיע מוכן ושבה את לבם של חברי הפורום המקצועי. לפיכך, הם לא הסכימו לוותר על האוסטרי למרות המו"מ המתיש. הוא הערים קשיים והם נאלצו להגדיל את ההצעה הכספית מ-250 אלף יורו ל-325 אלף יורו. הוא דרש וקיבל עוד סמכויות ועדכן בדיעבד על הפגישות והמגעים המתקדמים עם לבסקי סופיה, שלטענת גורמים בבולגריה הציעה יותר כסף. "מבחינתו הכל צריך להיות מושלם כדי להצליח והוא לא בטוח שזה המצב בישראל", טען אחד מחבריו.

בשבועות האחרונים הראה רוטנשטיינר סימנים ברורים לכך שהוא רוצה לוותר על ההצעה, אבל בסופו של דבר, הביקור השני בישראל שינה את התמונה, כאשר מספרים שגם אשתו התלהבה מתל אביב. לא מן הנמנע שרוטנשטיינר הבין שהמצב של ישראל 2018 לא שונה בהרבה מזה של אוסטריה ב-1999 מבחינת מתקנים ודרך עבודה מול צעירים. אבל יש עוד נקודת דמיון שבקרוב הוא יהיה מודע לה: גם בישראל לא אוהבים את אניש הלפטופ שיורים נתונים. סבלנות לתהליך של 18 שנה? לא אצלנו.

כלומר, ישנה הבנה שצריך שינוי. ישנה הבנה שזה ייקח זמן. ההחלטה למנות מנהל טכני שיתווה דרך וידאג לצעירים ועל הדרך יוריד אולי קצת מהלחץ שנופל על כתפיו של מאמן לאומי כזה או אחר נכונה. המבחן יהיה לא רק של רוטנשטיינר עצמו. הוא בא עם קבלות, אבל כמו כל איש מקצוע זר שמגיע לכאן, הוא יבין מהר מאוד שישראלים לא אוהבים מישהו שבא לחנך אותם בדיבורים. ההצלחה שלו תהיה תלויה בכמה ייתנו לו לעבוד – מעסקני ההתאחדות דרך עסקני משרד הספורט ועד הפרשנים שדורשים תוצאות. הכדורגל הישראלי יוצא מהיום לדרך חדשה מבחינה מחשבתית, רק שיש הבדל כאן בין מחשבה למעשים. כמה זמן זה יחזיק בפועל? בתקווה שיותר ממה שהחזיקו כאן פנטזיסטים כמו נילסן, פרננדז ומיכאל ניס.