האם נבחרת ישראל קיבלה הזדמנות פז להעפיל ליורו?

רוטנשטיינר. בחר בהרצוג ונראה שהוא יודע מה הוא עושה (דני מרון)

בסוף וילי רוטנשטיינר בחר באנדי הרצוג. נכון, הרקורד שלו כמאמן אמנם לא מפיל מהכיסא, אבל בואו גם לא נזלזל במי שנמנה שבע שנים עם צוות האימון של נבחרת ארה"ב בראשותו של יורגן קלינסמן, אימן שלוש שנים את נבחרת ארה"ב עד גיל 23, שימש תקופה קצרה כמאמן ראשי בנבחרת אוסטריה ובהמשך עוזר מאמן הנבחרת, ואחר כך המאמן של האוסטרים עד גיל 21.

ופתאום בשבוע האחרון התחלתי להאמין שבאמת אולי הפעם. אולי בכל זאת מי שהיה שם, באליפות אירופה, יודע מה צריך לעשות כדי להגיע לשם. אצלם, כך זה מסתמן, לא יהיו חוכמות. אהבתי את כיבוי האורות בשעה 23:00, נשמע לי מאוד מקצועי חדר כושר מלבד האימונים שעוברים לפניו ואחריו, גם ביקור המשפחות רק אחרי שעות הפעילות הם משהו שהיינו צריכים לתחום כבר מזמן. חדר משחקי וידיאו? יופי של רעיון. וצמצום טלפונים סלולאריים במטרה שהשחקנים ידברו בינם לבין עצמם ולא עם השותפים שלהם לעסקים, או סתם החברים בחוץ, זה בוודאי דבר מבורך.

אז כן, חלק מהזימונים לא לרוחם של כולנו, הרי לכל אחד יש דעה משלו, אבל לפחות אף אחד לא יגיד כאן שאלישע לוי הזמין לנבחרת את ההוא כי הסוכן שלו הוא אבי נמני, או ניפה את ההוא כי הסוכן שלו הוא דודו דהאן. לא יפרשו זימונים כמו אצל אלי גוטמן בכך שהם שיחקו אצלו בהפועל תל אביב. כאן הכל נראה טהור.

קפילוטו. אולי הוא דווקא רעיון לא רע? (עדי אבישי)

אתם אולי לא הייתם מזמינים את שיר צדק ואיתן טיבי, אבל תודו שעיאד חבשי וניסו קפילוטו זה רעיון לגמרי לא רע. אתם אולי משוכנעים שעומר אצילי ואלירן עטר היו צריכים להיות בין הנבחרים, אך מול "הקיפוח" הזה שמחתם למצוא בסגל את מנור סולומון, דור מיכה, מקסים פלקושצ'נקו ודן גלזר.

עם בן חיים, בניון, דודו גורש, בן הרוש, דוידזאדה, מליקסון, שכטר ושהר זה לא הלך. גם לא עם קודמיהם. אז עם דם חדש, רעננות, רעב ותשוקה. באמת, אולי הפעם?

מלחמת ששת הימים / רון עמיקם
בשבת האחרונה כבש ערן זהבי שער יפה והיה מעורב בשער השני של גוואנגז'ו בניצחונה, הדי נדיר לאחרונה, 0-2 על טיאנג'ין טדה. לכאורה, ההספקים של זהבי אינם רלוונטיים לציבור בארץ, שכן מדובר בליגה שנחשבת – ולא רק אצלנו – לנחותה מאוד, עקב העובדה שהגבלת הזרים בסין יוצרת מצב שמול ההגנות האסיאתיות מתייצבים כדורגלנים ברמה גבוהה מאוד, עניין שמגחיך את התוצאות.

זהבי. כשהוא שמח, הנבחרת מנצחת (עדי אבישי)

אף שזהבי הוא הראשון בליגה הסינית מבחינת המספרים שלו (היה מעורב ישירות ב-25 שערים מתוך ה-40 שכבשה קבוצתו), שני במלכות השערים וחמישי בבישולים, בחצי השנה האחרונה אפשר למנות באצבעות יד אחת, ואולי פחות, את כמות המשחקים שבהם הוא נראה במיטבו. חדוות המשחק נעלמה, וכשהיא לא שם, זהבי יכול אולי לכבוש או לבשל, אבל הוא פחות מרוכז, פחות קבוצתי ופחות מנצח.

אני מניח שהיכולת שלו בשבת היא תוצאה ישירה של חזרתו לנבחרת, ואת הדבר הזה ירוויח מאמן הנבחרת החדש אנדי הרצוג ביג טיים. זהבי שמח הוא זהבי שתורם לכל חלקי הקבוצה. הוא זהבי קבוצתי, מוסר מחונן – וכמובן מסיים מעולה. בקיצור: השחקן הישראלי הטוב ביותר. נכון שבנבחרת יש לו שישה שערים בכמעט 40 הופעות, אבל הוא לא שיחק לבד בהופעות האלה. כשהוא שיחק טוב – מול בוסניה ואלבניה – הוא והנבחרת כבשו וניצחו. הסיכוי לנצח עם זהבי טוב יותר מהסיכוי לנצח בלעדיו, ואת זה ראינו דווקא כשהנבחרת שיחקה טוב מול איטליה ורומניה, והפסידה.

ולכן שובו של זהבי, ביחד עם יכולת שיא של מואנס דאבור, פתיחה טובה של אלון תורג'מן (אם יהיה כשיר) באוסטריה וינה וכמובן הנוכחות של תומר חמד, היא מתנה אדירה להרצוג שצריך להתרכז יותר באיך ממלאים את החורים – תרתי משמע – בהגנה. בחלק הקדמי, אם מוסיפים את דיא סבע הנפלא שהוא שחקן נהדר מחוץ לרחבה ואת מנור סולומון שהוא דריבליסט בחסד עליון, אפשר ליצור חלק התקפי מפחיד (לדרג ג', תירגעו), שבו לתפקידים על הנייר לא יהיה משקל במקומות המסוכנים. סבע וזהבי יכולים לשחק מתחת לחלוצים, חמד יכול לשמש כסקנד סטרייקר ולפתוח שטחים. וכמובן שדאבור צריך לשחק, בכל פוזיציה, לפני כל אחד אחר.

חמד. יכול לפתוח שטחים (עדי אבישי)

נכון שזה נשמע אוטופי מדי, שכן בדיוק כמו משחק הגנה, כך גם משחק ההתקפה תלוי בכל מערכי הקבוצה, אבל כאשר הנבחרת יכולה לצאת במהירות קדימה ויש בה שחקנים עם יכולת בעיטה ממרחק או מבצעי מצבים נייחים מעולים, השילוב של שאר מערכי הקבוצה יהיה טוב יותר. נבחרת נחותה מתקדמת דרך ההגנה, אבל יכולה לשנות את מעמדה בזכות תוצאות. הנבחרת הצעירה העפילה לאליפות אירופה ב-2006 כי הטורניר המוקדם שלה היה קצר – אפילו קצר מליגת האומות – והרווח היה מיידי. נבחרת ישראל, כמו הצבא הישראלי, בנויה למערכות קצרות ושחקני קלאץ', בין אם הם משחקים בזלצבורג, ק.פ.ר, גוונגז'ו או מכבי נתניה, הם שחקנים שמכריעים מערכות קצרות.

בהצלחה למנחסים / אייל לוי
רבותיי וגבירותיי, מאמנים ושחקנים יקרים, בפנינו עומדת הזדמנות פז להעפיל לאליפות אירופה. אני כבר שומע את האמבולנס עומד בפתח, רואה את הצו לאשפוז בכפיה, אבל גם זוכר שפעם טענו שבשביל לקיים כאן כדורגל ראוי צריך להרוס הכל ולהתחיל מבראשית. אני שמח לבשר שהגענו לרגע.

אם לא שמתם לב, אנחנו מסתובבים כבר חודשים בין ההריסות אחרי שהשופל עלה על בניין ההתאחדות ואפילו לא השאיר שם יו"ר למזכרת. אין לנו הגנה ראויה, אין מאמן תותח, אין נציגה באירופה וראיתם בעצמכם איך נראה משחק בין שתי האימפריות הבכירות. הכדורגל הישראלי נע היום בין פארסה מטרידה לפרודיה קורעת על ספורט אמיתי.

הרוש. כמעט פארודיה על כדורגל (דני מרון)

הגענו בעמל רב לתחתית הבאר, ולכן הפסד לאלבניה יתקבל בצקצוק שפתיים של "אמרנו לכם". אנשים כבר מתגעגעים להתיז משפטים עתיקים כמו "שחקן זבל", "בשביל זה היה צריך להחזיר אותו?", "פעם אחרונה שאני רואה אותם" ועוד.

כרגע גם הפסד בכבוד יתקבל בהבנה ולכן זה בדיוק הזמן לשנות מגמה, כי אני זוכר ימים שהייתה קשת בקצה האופק. ברקוביץ', רביבו, בניון. היינו בונים תכנונים איך אנחנו וספרד מתמודדים על המקום הראשון וסגנות הייתה חתיכת כישלון. הישראלים זה הרי עם של עיניים גדולות.

עכשיו אני מסתכל על רשימת השחקנים וסוגר את הדף בטריקת מחברת. יש פה הגנה שבקושי מתאימה לליגת העל, ולערן זהבי יחכו בחוץ עם קלשון ומזמרה. שוב יגידו שהכוכב לא מופיע במאני טיים וחוכמה גדולה להבקיע נגד הסינים. אני נותן לו משחק וחצי עד שיחטוף שוב את הג'ננה, כי כמה אפשר להבליג?

הרצוג. עוד לא מוכן למה שייפול עליו (דני מרון9

ואנדי הרצוג מסכן, עדיין לא הבין לאיזה בור הוא נפל. זה לא מאמן ישראלי עם עדת מעריצים, שירים טלפון באמצע הלילה במטרה לכבות שריפה. האוסטרי לא קלט שבאצטדיון המושבה צריך להתנהג כמושבניק. פאשלה אחת, וגם עליו יעלה השופל.

זה לא משנה שהיריבות הן אלבניה וסקוטלנד, הרחק מהעילית של היבשת. כמו שהכדורגל שלנו נראה הכל כרגע מסובך ובלתי עביר, אבל דווקא בגלל התחזית אפשר לחמם את הניצוץ בצידי המגרש.

זוכרים את אנגליה לפני המונדיאל האחרון? רבים היו בטוחים שהמינוי של גארת' סאות'גייט לתפקיד המאמן הוא בעצם הנפת דגל לבן. מה כבר אפשר להשיג עם שמות אפרוריים והארי קיין אחד? זה מה שאולי צריך כאן: להנמיך ציפיות, להוריד את הנבחרת אל מתחת לרדאר. הרי זה לא רק הזמן של זהבי להבריק, אלא גם של דאבור, חמד, סבע ומי יודע, אולי מתוך ההריסות תגיע הבשורה עם המהירות והתחכום של מנור סולומון.

סאות'גייט. גם במאמן אנגליה זלזלו (Gettyimages)

לא, אל תתלו תקוות ואל תאווררו את הדגלים. תנו לנבחרת להתבשל על אש קטנה. אם תפסיד יש לכם את כל הזמן לקלל ולהחרים ואם תפתיע מחר, תתעלמו לעת עתה. כל תגובה אחרת עלולה רק לנחס.