לקראת סקוטלנד: זה עדיין בידיים שלנו? משהו במומנטום השתנה

נבחרת ישראל
נבחרת ישראל | דני מרון

הניצחון של הסקוטים על אלבניה חנק את האופוריה והזכיר לכולם למה הם מסוגלים. אין ערבים, אין נבחרת - תתרגלו. ומנהיג אמיתי לא צריך סרט. רון עמיקם, גלאזגו

(גודל טקסט)

לכאורה, שום דבר בסיכויי הנבחרת להעפיל לפלייאוף דרג ג' של ליגת האומות לא השתנה. ירדה האופציה של הפסד מינימלי, אבל מי חשב עליה ברצינות. תיקו או ניצחון יספיקו, כמו נבחרת ישראל בסידני ב-1989.

הבעיה היא שהרבה השתנה. הניצחון המוחץ של סקוטלנד, ובעיקר התצוגה המרשימה עם הרכב טלאים שהתבסס על מחליפים, משנה לגמרי את התחושה שזה בידיים שלנו. תיאורטית זה כן בידיים שלנו, מעשית זה לגמרי בידיים שלהם. אצטדיון האמפדן פארק, שמכיל 52 אלף מקומות ישיבה, היה מלא ב-17,455 צופים בלבד במשחק הבית הרשמי הקודם של הסקוטים מול אלבניה. מחר, ברוח המקפיאה של גלאזגו ותחת רעש הפגנות ה-BDS, הכמות אולי לא תהיה קרובה לזו שהתייצבה במשחק הבית הלפני אחרון, לפני שנה מול סלובניה – קרוב ל-47 אלף איש – אבל עדיין תהיה מרשימה ומרתיעה. להיכנס לאצטדיון מלא בצבא הטרטן, שרוקע ברגליים ומרעיד את הטריבונות, זה לא משהו שאפילו המנוסים בשחקני ישראל מכירים.

במילים אחרות: משהו במומנטום השתנה.

 

ובכל זאת, בבית הזה נוכחנו לדעת שהמעברים בין חולשה לעוצמה הם מהירים. סקוטלנד נראתה נורא בסמי עופר, ומצוין שלשום בשקודר; אלבניה נראתה לא רע מול ישראל וזוועה מול הסקוטים; וישראל נראתה נחותה מול אלבניה ועליונה מול סקוטלנד. עושה רושם שמה שהלך לסקוטים מול האלבנים – הרבה תנועה, לחץ ובעיטות ללא הפסקה למרות משחק החוץ – הלך לה פחות בסמי עופר. עכשיו היא גילתה שהיא מסוגלת להכל. דווקא על הראש שלנו.

התוצאה שלשום מצוינת לישראל, כי היא החניקה את האופוריה עוד בטרם המריאה הנבחרת בטיסת ישראייר מנתב"ג. מה שהדאיג את הצוות האוסטרי ידאיג עכשיו פחות. ישראל לא הייתה פייבוריטית לניצחון לפני שקודר, ובוודאי שאחריה, אבל תיקו תמיד אפשר להשיג. הזכרנו את 1989? בבקשה: אלי אוחנה עושה 0-1 לפני הירידה למחצית, וישראל שומרת על השער כמעט עד לשער השוויון של פול טרימבולי לפני הסיום.

בסיס גדול של תומכי BDS


הנבחרת נחתה אמש בגלאזגו אחרי טיסה שנדמה היה שלא תסתיים. 15 אוהדים הצטרפו – בהם ראשי הפועל נצרת עילית ובני משפחתם – ובסך הכל צפויים להגיע לאצטדיון כ-100 אוהדים ישראלים, חלקם עובדים בכירים בהתאחדות לכדורגל שהצטרפו לנסיעה, אולי כדי להבהיר את חשיבותה. בירם כיאל העביר את השחקנים שיעור קצר במבטא סקוטי, זכר לתקופה שבה שיחק בסלטיק.

חבשי וכיאל. אין ערבים, אין נבחרת (דני מרון)
חבשי וכיאל. אין ערבים, אין נבחרת (דני מרון)

יש ערבים בנבחרת. תתרגלו


באימון שלשום בשפיים אפשר היה להרגיש יותר דריכות ופחות לחץ. לנבחרת יש צוותים מקצועיים, פיזיים ורפואיים כמו שנבחרת צריכה, ובעניין הזה המעטפת מאוד מרגיעה. מה שלא מרגיע זה המצב הבלתי נעכל – אצל חלק מהאוכלוסייה בישראל – לפיו שבעה בני מיעוטים נמצאים בסגל, עד כדי תגובות מכוערות ברשתות החברתיות כלפי התמונה שהעלה בירם כיאל, ובה צולמו כל השחקנים הערבים. כיאל הסביר לחבריו כי השחקנים רצו להפגין גאווה לייצוג המגזר וכי הכוונה הייתה לומר "הפכנו למובילים בנבחרת", אבל חלק מהציבור הלא סובלני – התאמצתי למצוא מילים מכובסות – ראה בכך לא פחות מאשר התקוממות.

האמת? כיאל די צדק. מעולם לא היה למגזר הערבי ייצוג כל כך דומיננטי בנבחרת ישראל. ההברקה הלשונית של אחמד טיבי לאחר המשחקים נגד אירלנד וצרפת ב-2005 – "אין ערבים, אין שערים" – יכולה לפעמים לקבל שדרוג: "אין ערבים, אין נבחרת".

זהבי. מנהיג בנבחרת (דני מרון)
זהבי. מנהיג בנבחרת (דני מרון)

לא צריך סרט כדי להיות קפטן

ועדיין, אם יורשה לי, יש כוכב על בנבחרת הזו, שגם אם ירצה לא יוכל להוריד פרופיל. בשבת הוציאה הנבחרת את ערן זהבי לתקשורת, הוא גם שפך אור ומים קרים על סיפור האינסטגרם של כיאל. לנבחרת יש קפטן – ביברס נאתכו – וממלא מקום – שרן ייני – אבל בסיבוב החימום בתחילת האימון היה זה זהבי שזרק מתוך חבורת הרצים למנהל בית הנבחרות, אריה הרשקוביץ': "אריה, תפתח קצת ממטרות". כמו אבי כהן ז"ל באמצע שנות ה-80 ואוחנה עם שובו לנבחרת ב-1996, זהבי לא צריך סרט כדי להיות קפטן.


מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי