עברי: חשבו שאפרוש אחרי ריו, נתתי עוד נסיון

עמית עברי. זהב במדריד
עמית עברי. זהב במדריד | צילום: gerttyimages

"רוצה לשחזר את ההישגים האישיים שלי", "נותנת לזמן לעשות את שלו לקראת טוקיו", "מסתכלים עליי מוזר כשאני אומרת שאני שחיינית בישראל"."לפני אליפות העולם בשחייה לעמית עברי יש המון מה לומר. ראיון

(גודל טקסט)

אחת האמרות המפורסמות יותר בנוגע לשחיינים, גם אם היא לא בהכרח נכונה היא שהם סנובים. עם הראש במים כל היום, לא מדברים ולא מתקשרים עם הסביבה. עסוקים במטרה שלהם. לפעמים זה גורם לאי הבנות, ועל אחת מהן יכולה עמית עברי (27) לספר, רגע לפני שאליפות העולם בשחייה יוצאת היום לדרך בבודפשט, הונגריה. 

"הרבה חשבו שאני פורשת אחרי ריו, אבל אף פעם לא יצאתי בהצהרות ואני גם לא אצא", אומרת עברי בראיון ל"מעריב-השבוע", נתתי לדברים לקרות לבד, רציתי לתת לשחייה עוד ניסיון.אני באמת אוהבת לשחות".

בתום המשחקים האולימפיים היא טסה למזרח לטיול גלישה, אחד התחביבים שלה. כשחזרה בחודש דצמבר, הבינה השחיינית שדברים השתנו. באיגוד השחייה החליטו על יציאה לדרך חדשה אחרי הכישלון במשחקים האולימפיים בריו, במטרה "לראות את דגל ישראל מונף במעמד המדליות באליפות עולם ובמשחקים אולימפיים", על פי דבריו של מאמן העל האמריקאי דייב מארש (אימן בין היתר את נבחרת הנשים של ארה"ב). במקביל, אחרי קרוב לשני עשורים, סיים ליאוניד קאופמן את תפקידו כמאמן הנבחרת. 


עמית עברי. טוקיו? אראה ואחליט (דף פייסבוק פרטי)

"הייתי בקשר עם חברים טובים שלי שנמצאים בנבחרת כשהייתי בחו"ל. הבנתי שדברים מתחילים להתרחש", מספרת עברי, "כשחזרתי דיברתי עם ליאוניד, ששיתף אותי בכל מה שקורה. אף אחד לא באמת ידע מה יהיה בסוף, וגם עכשיו אף אחד לא יודע". 

הדגש בתהליך החדש הוא על הדור הצעיר. את דווקא נחשבת לוותיקה יותר. 
"השינוי הזה נכון כדי לבנות בסיס רחב וחזק. לא רק ל-2024, אלא הלאה. אני חושבת שזה נותן לשחיינים הבוגרים משהו אחר. לא כולנו התנסינו בלנסוע לקולג' ולהתאמן בארה"ב, וזה שינוי נכון ומשמעותי גם לשחיין בוגר. הגישה שונה, הדרך שונה".

את רואה את עצמך כחלק מהתוכנית לטוקיו 2020?
"קשה לי לענות על השאלה הזו, כי לפני זה אני צריכה לענות עליה עם עצמי, ואין לי כוונה לעשות את זה עכשיו. יצא לי לדבר עם מארש. הוא יתמוך בי בכל החלטה. אם אחליט שאני הולכת על טוקיו בכל הכוח, אז אהיה חלק מזה. אם לא, זה גם בסדר. גם אחרי לונדון לקחתי שנה לעצמי ובסוף מצאתי את עצמי בריו. אני נותנת לזמן לעשות את שלו".


עברי. תתמקד בפרפר (הפייסבוק של ספידו) 

באליפות העולם תשחי 50 ו-100 חזה, למרות שאת שולטת בכל הסגנונות. מדוע החלטת להתמקד דווקא במשחה הזה?
"התחלתי את השנה מאוחר, אז דברים זזו לאט יותר. רציתי להתמקד דווקא בפרפר, אבל אשחה חזה גם כי יש לי את הקריטריון וגם כי קרן זיבנר שחתה מהר יותר ממני לאחרונה בפרפר. נכון שהישג השיא שלי מלונדון 2012 הוא במשחה מעורב אישי, אבל הוא דורש הרבה עבודה. אני מנסה להתמקד במה שאני יכולה להשיג".

תצליחי לשחזר את ההישגים שלך באליפות העולם למרות תקופת האימון הקצרה?
"אני רוצה לחזור על השיאים האישיים שלי. תקופת הזמן הזו לדעתי לגמרי הספיקה. זה לא פיזי. אם אבוא מוכנה מנטלית, אז זה יקרה. מה שהכי משמח אותי הוא שיש לנו קבוצה למקצה השליחות (יחד עם זיבנר, אנדי מורז וזוהר שיקלר, ס"א) ואנחנו נשבור את השיא האישי שלנו מבלגיה. כולנו מאוד רוצות את זה, ובגלל שעשינו דרך מאוד מיוחדת עם ההגעה לריו, נוצר בינינו קשר מאוד חזק".


עברי. "נשבור את שיא השליחות" (אלבום פרטי) 

עד 2014, אז עלתה מורז לישראל וזיבנר ושיקלר פרצו, הייתה עברי שחיינית בודדה במשלחת רחבה של גברים, תחרות אחרי תחרות. לפחות על פי אליפות אירופה לנוער האחרונה שהתקיימה בישראל, נראה שמצב השחייה הנשית עדיין לא מזהיר. "אני קצת נוטה לא להסכים", אומרת עברי, ומציינת את העובדה שהפעם טסו ארבע נשים לאליפות. "אני מאוד מקווה שיהיו עוד שחייניות צעירות. יש ילדות, חלקן עוד צעירות, שהן טובות. אל תחליטו עכשיו אם יש או אין. ראיתי את לאה פולונסקי שוחה 200 מעורב באליפות אירופה לנוער, והייתי מאוד גאה בה. אני חושבת שהיא באמת שחיינית טובה ומוכשרת".

מה לדעתך הסיבה שההבדלים בענף בין גברים לנשים בולטים כל כך?
"לתרבות הספורט בארץ אין הרבה מקום. כשאני אומרת שאני ספורטאית מקצוענית ומזה אני חיה, זה מוזר לאנשים, בטח אם אני בחורה. יש איזושהי מגמת התפתחות, אבל זה לא שם. גוף שרירי? (צוחקת) יצא לי לשמוע הרבה תגובות בתור ילדה וגם היום. זה פשוט 'לא מקובל' שבחורה היא יותר פיזית. רוב האנשים, היום הרבה פחות אבל עדיין, מסתכלים על זה מאוד מוזר. אם אני מסתובבת בארה"ב או באירופה עם גופייה, אף אחד לא מתייחס, ואם מתייחסים, דווקא מתפעלים. פה זה… אחרת. אני יכולה להגיד לך שבתור נערה הייתה תקופה שלא הלכתי עם גופיות. לא הרגשתי מספיק נוח. התקופה הזו לא הייתה ארוכה, אני עושה בסוף מה שבא לי ולא אכפת לי מה אנשים חושבים עלי. היום זה עובר לידי בדרך כלל. אני תמיד שומעת את ההתלחשויות, וזה משעשע אותי מאוד. מה עדיף, שומן במקום שרירים? הגוף הזה הוא כלי העבודה שלנו בסופו של דבר. אם לא נטפח אותו ונבנה אותו כמו שצריך, אז מה זה שווה"?

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי