נורות האזהרה נדלקו בזהירות במשחקי ההכנה. ניצחון אחד בששת משחקי ההכנה למונדיאל מאז חודש נובמבר, כשגם הניצחון הגיעה מול יריבה חלשה בדמות ערב הסעודית, תוך הצגת משחק נרפה וחסר אנרגיה ב-1:2 מינימלי.
אולי בתקופה הזו נזרעו זרעי הכישלון של גרמניה, אבל אף אחד לא האמין, כולל עבדכם הנאמן, שגרמניה תראה כך ברגע האמת. המשפט האלמותי של גארי ליניקר "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת" (שרק התעצם אחרי שער הניצחון של קרוס לרשת השבדית), ההיסטוריה המדהימה שלה בגביע העולמי, השגשוג והפריחה בנבחרות הצעירות כולל זכייה ביורו ב-2017 והעובדה שמאז 1938 גרמניה לא הודחה בשלב הבתים ותמיד הגיעה לשלב הנוקאאוט (וגם אז, זה לא בדיוק היה שלב בתים, זה היה משחק כפול מול שווייץ, וזו לא בדיוק הייתה גרמניה, אלא גרמניה הנאצית שסיפחה לעצמה את אוסטריה שכמה משחקניה שיחקו בנבחרת) גרמו לכולם להאמין, כולל לגרמנים עצמם, שתרחיש כזה בלתי אפשרי.
Football is a simple game. Twenty-two men chase a ball for 90 minutes and at the end, the Germans no longer always win. Previous version is confined to history.
— Gary Lineker (@GaryLineker) June 27, 2018
אבל הכדורגל, בדומה לחיים, הוא מה שקורה שמתכננים תוכניות וחושבים מחשבות. כבר במשחק הראשון מול מקסיקו נחשפנו לבעיות הקשות של גרמניה. יוגי לב נתן את מבטחו בשחקנים שמלווים אותו מהמונדיאל הראשון שלו בדרום אפריקה ב-2010 – נוייר, בואטנג, חדירה, אוזיל, קרוס, גומז (כולם שיחקו בחצי הגמר מול ספרד), אבל לפחות לגבי אוזיל וחדירה, בשנים האחרונות חלה ירידה גדולה בכושרם והם הפכו מנכס לנטל על הנבחרת. במשחק מול מקסיקו שניהם היו מהחלשים בנבחרת מה שגרם ללב להוציאם מההרכב במשחק השני. משום מה, לב החליט להחזיר אותם להרכב במשחק מול קוריאה ושילם על כך מחיר יקר.
היה קשה לפספס את הירידה הגדולה בכושרו. אוזיל (AFP)
בכל שלושת משחקיה גרמניה החזיקה את הכדור הרבה יותר מהיריבה (66% מול מקסיקו, 74% מול שבדיה וקוריאה), אבל שיחקה כדורגל איטי, שבלוני וחסרה שחקן של אחד על אחד. הוויתור על סאנה, שעשה עונה נהדרת בסיטי, ההתעקשות על שחקני כנף שההתמחות שלהם אינה יכולת אישית אלא יותר תנועות לרחבה (מולר) או כניסה לכיסים בקישור (גורצקה, דרקסלר – שרוב מוחלט מהעונה בפ.ס.ז' תופקד כקשר מרכזי), תקעו את המשחק הגרמני ויצרו תלות גדולה מידי ביוזואה קימיש, שעם כל הכבוד, ויש המון כבוד, לא יכול להחזיק את משחק ההתקפה הגרמני.
הרגעים הטובים היחידים של גרמניה במונדיאל היו במחצית השנייה מול שבדיה, כשוורנר יצר מהלכי אחד על אחד באגף שמאל, שמהם הגיעו שני השערים. מול מקסיקו, גרמניה שיחקה בהפקרות הגנתית. שני המגנים עמדו גבוה, ממש על קו ההגנה המקסיקני, ויצרו למעשה קו של שישה שחקנים שהקל על המקסיקנים להתגונן. אוזיל וחדירה היו רכים וקרוס הוא קשר אדיר, אבל חייב לידו קשר עם יכולת לחלץ כדורים, וכשלא היה כזה, כל איבוד חשף את שני הבלמים למצבים שבו הם נתקפים ונאלצים לברוח לאחור. בשער של לוסאנו, השחקן שנכנע לו באחד על אחד היה אוזיל, עד כדי כך המשחק הגרמני היה מבולגן.
לב וקרוס אחרי שבדיה. בלאגן שלם במערך הגרמני במהלך המונדיאל (AFP)
ההתקפה הגרמנית נראתה חסרת רעיונות והעובדה שלא היה לה שחקן שמפרק הגנות בכדרור גרמה להם להסתפק בבעיטות מרחוק או באיומים מנייחים ושם חוסר הדיוק היה בעוכריהם. 72 בעיטות היו הגרמנים בטורניר, רק 21 מהן הלכו למסגרת (29%) ורק שתי בעיטות חדרו לשער. נתון שמראה גם על קבלת ההחלטות הלא טובה בשליש האחרון וגם על תקופה לא טובה של השחקנים שהובילו את לב להישגים הגדולים שלו בשנותיו בנבחרת.
הדברים אמורים בעיקר לגבי תומאס מולר, אחד השחקנים הכי חכמים ששיחקו את המשחק, אבל הוא הגיע לטורניר בכושר לא טוב וזה בא לידי ביטוי בכל דקה שלו על הדשא. אם נוסיף למולר את אוזיל וחדירה, את דרקסלר שגם הוא דשדש העונה ונבין למה הדקות הטובות של גרמניה היו בעיקר שוורנר שיחק באגף, או שבראנדט הצעיר מלברקוזן היה על המגרש והראה טפח קטנטן מהכישרון הגדול שלו.
בכל דקה שלו על הדשא ניתן היה לראות את כושרו. מולר (AFP)
מצד שני, אם יש נבחרת שיודעת ללמוד מכישלונות ולצאת מהם חזקה אף יותר היא גרמניה. מהכישלון המהדהד של יורו 2004 נבנה דור השחקנים והמאמנים הנוכחי שהוביל את גרמניה להיות אחד הכוחות הכי חזקים בכדורגל העולמי. הליגה הגרמנית ממשיכה לתת במה לשחקנים צעירים ומאמנים צעירים, ומבחינה מדעית הכדורגל הגרמני הוא המתקדם מכולם. אין לי ספק שהמסקנות יוסקו, הדור האדיר שהוביל את הכדורגל הגרמני בעשור האחרון יפנה את דרכו לדור חדש ומוכשר לא פחות שיוציא את גרמניה לעוד עשור מופלא – כי אם יש משהו שהגרמנים טובים בו מכולם, הוא לקום מההריסות. על אחת כמה וכמה כשהמצב הנוכחי רחוק מהגדרה של הרס. הרבה יותר קרוב לבאג רגעי במערכת, שיתוקן והמערכת תחזור לעבוד אף טוב מבעבר.
מה דעתך על הכתבה?