הלך הביתה: ליאו מסי שוב לא הופיע ברגע החשוב ביותר

1. לא שזה לא היה צפוי, אבל ביום שבו הולכים הביתה שני כוכבי העל של הכדורגל העולמי עוד לפני שהביאו את נבחרותיהם אל שמונה הגדולות, צריך להבין שבנבחרות, בניגוד לקבוצות שמשחקות פעמיים בשבוע, הקבוצות מנצחות את הכוכבים, בפרט קבוצות שבהם משחקים כוכבים עבור הקבוצה. 

הדוגמה המובהקת היא של אורוגוואי, נבחרת של שחקנים שבעגה הלבנטינית יכולים להיחשב כנגרים, אבל בניגוד לנגריות אחרות, אורוגוואי זו נגריית בוטיק: הכוכבים מייצרים הגנה – הנבחרת היחידה שמממשת את הביטוי "הרימו ורצו לנגוח" – וההגנה מייצרת כוכבים.

גודין, קבאני וסוארס יכולים בשקט לשחק בכל נבחרת-על במונדיאל, כי הם מביאים למשחק שלהם עוצמות אחרות, מהסוג שאולי היו לפורטוגל ביורו 2016, במפגשיה מול הנבחרות המפונקות של אירופה. הבעיה של פורטוגל הייתה שהיא נתקלה בנבחרת שכבר 100 שנה מנצחת ככה משחקים: במלחמה, בנחישות, בכדורגל חכם ומינימליסטי ובפעולות מופלאות.

רונאלדו הוא סופרסטאר אמיתי. רוצח ברחבה, ווינר בנשמתו. במשחק מול אורוגוואי הוא לא הצליח לבעוט פעם אחת לשער. כל בעיטה נתקלה בגופיית תכלת, כי אורוגוואי, גם במשחק הזה, כמעט ולא נתנה לפורטוגל – שבאמת ניסתה – להגיע למצבים ממשיים, חוץ מהשער של פפה.

כריסטיאנו רונאלדו. לא עבר את החומה האורוגוואית (AFP)

2. במונדיאל הבא בקטאר, בעוד שלוש שנים וחצי, יהיה ליאו מסי בן 34 וחצי. גם אם יישאר בנבחרת – ויש לצפות כי יפרוש בימים הקרובים, ולו למראית עין – זה לא גיל שבו סוחבים נבחרת לא מוכשרת כמו ארגנטינה לזכייה במונדיאל, בוודאי עוד מונדיאל מחוץ ליבשת דרום אמריקה. עושה רושם כי לנצח יישאר הגוץ, הסטלן, הבדיחה המתנדנדת שעונה לשם דייגו ארמנדו מראדונה, אות הקין על מצחו של מסי – שהוא שחקן חסר תקדים, עם כדרור משנה כיוון ושליטה מופלאה בכדור שמניבה מספרים מפלצתיים, אבל ללא תואר אחד עם הנבחרת, אפילו לא אחד.

אתמול גם שני בישולים (טוב, אחד מקרי) לא הספיקו מול הדורסנות של נבחרת צרפת, אבל גם שני הבישולים לא הראו את מסי האמיתי. זה שכבש מול ניגריה, זה שלוקח כדור ומחליט שזה יהיה בפנים. גם במשחק הזה הוא הלך – וזה נורא לצפייה בהשוואה לאנטואן גריזמן שיורד לחלץ כדורים – ושידר שפת גוף תבוסתנית, ורצה רק להיעלם משם, ברגע הכי חשוב לא רק של ארגנטינה, אלא שלו עצמו.

מעריצי מסי בישראל, שהפכו לשבועיים לאוהדי ארגנטינה, צריכים להפנים שאלוהי הכדורגל, החייזר, הפנומן הכל יכול הוא בן אדם שתלוי בחבריו לקבוצה. שימו את מסי בישראל, ועדיין היא לא תגיע למונדיאל.

ליאו מסי. אפשר לשים אותו בישראל, אבל גם זה לא יעזור לנו (Gettyimages)

3. יהיה זה עוול נוראי להשוות בין מסי למראדונה ביום שבו מתגלה לנו פלה החדש, ואם אנחנו מגזימים, אז לפחות רונאלדו נזאריו. קיליאן אמבפה יהיה רק לקראת חג המולד הקרוב בן 20. בגיל 19 וחצי היו למסי 13 שערים ו-8 בישולים בברצלונה ושני שערים ב-11 הופעות בנבחרת; לרונאלדו היו בגיל 19 וחצי 9 שערים ו-10 בישולים בספורטינג ליסבון ושני שערים ב-13 הופעות בנבחרת; לאמבפה יש בגיל 19 וחצי 48 שערים ו-33 בישולים במונאקו ובפ.ס.ז', שבעה שערים ושישה בישולים ב-19 הופעות בנבחרת, מתוכם שלושה שערים במונדיאל. אלה מספרים של פלה, היחיד עד אתמול שכבש צמד במשחק נוק-אאוט במונדיאל, לפני שמלאו לו 20.

אנחנו בעידן הפוליטקלי קורקט. לא יקראו לו "הזהב השחור", ולא "האיילה השחורה", אבל אם צרפת תצליח להיפגש בחצי הגמר עם בלגיה, אז עוזר המאמן הבלגי, צרפתי בשם תיירי הנרי, יראה גרסה הרבה יותר משופרת משלו: מהירה יותר, שלוחה יותר, חזקה יותר וקטלנית יותר מהנרי. יש כאן חילול הקודש להקליד כאלה משפטים, אבל למזלי אינני אוהד ארסנל.

מספרים של פלא לילד הפלא של צרפת (Gettyimages)

צרפת היא נבחרת שהשלם שלה קטן יותר בדרך כלל מסך חלקיה המדהים, אבל אם תנוח עליה הרוח – כמו נגד הולנד במוקדמות – היא תפרק בקלילות כל יריבה מולה, כולל את אורוגוואי הלוחמת והנחושה. הייתה לה אתמול רבע שעה כזו. זה מספיק. הקישור הקטלני שבולע כל שחקן יריב, המגנים התומכים, ההתקפה המפרגנת והאלגנטית – בין אם זה פאפן, קאנטונה וז'ינולה שהפסידו לישראל ובין אם זה ז'ירו, גריזמן ואמבפה שהעיפו את מסי – ונאמנות לכדורגל יצירתי והתקפי. צרפת היא ברזיל של אירופה, וכמוה, צריך שתנוח עליה הרוח.