נמאס לכם מהשליטה הספרדית בליגת האלופות? ב-1981, כאשר ריאל מדריד וליברפול נפגשו בגמר גביע האלופות בפעם הקודמת, היתה לאוהדים הנייטרלים תחושה דומה לגבי שליטת הנציגות האנגליות. ליברפול הניפה את הגביע ב-1977 וב-1978, ולאחריה רשמה נוטינגהם פורסט הצנועה שתי זכיות סנסציוניות ברציפות, ב-1979 וב-1980. כאשר ריאל פגשה את האדומים בפארק הנסיכים בפריז, היתה ציפייה כי ההגמוניה הזו תיקטע. אלופת ספרד נתפסה כפייבוריטית, ומאמנה היוגוסלבי וויאדין בושקוב שידר בטחון עצמי.
יש שיטענו כי היתה זו שחצנות, יש שיניחו כי מדובר במלחמה פסיכולוגית לא מתוחכמת במיוחד, אבל בושקוב הצהיר: "הסגל של ליברפול מבוגר מדי, ויש להם גם הרבה פצועים". החלק השני של המשפט דווקא לא היה שגוי. קני דלגליש, המנהיג הסקוטי האהוב של האדומים, נפצע בחצי הגמר מול באיירן מינכן, לא שיחק במשך חודש וחצי והוגדר בספק עד הרגע האחרון. גם המגן השמאלי אלן קנדי סבל משבר בכף ידו ונזקק לתחבושת, אבל הוא היה משוכנע שיעלה על הדשא. בסופו של דבר, הוא גם היה הגיבור הגדול – אולי הכובש הכי לא צפוי בגמר אירופי כלשהו. אבל זה הרי סוד הקסם.
אלן קנדי תמיד הרגיש קצת אאוסיידר בליברפול. הוא העיד כי מעולם לא הבין עד הסוף מדוע המועדון החליט להחתים אותו מניוקאסל ב-1978, והאמונה בכוחותיו ספגה מהלומה כאשר בוב פייזלי התבדח על חשבונו כבר אחרי הופעת הבכורה הבעייתית. "הם רצחו את הקנדי הלא נכון", צחק המנג'ר האגדי, אבל המגן לא חייך. הוא מעולם לא השתלב היטב בסגנון המסירות הקצרות שאיפיין את האדומים בעידן פייזלי, וחבריו כעסו עליו לא פעם על איבודי כדורים. אלא שבערב הגורלי ההוא, ב-27 ביולי 1981, הנסיבות היו לטובתו – פשוט כי הדשא היה במצב קטסטרופלי.
זה יישמע קצת ביזארי בימינו, אבל המשטח בפריז נהרס לחלוטין בגלל משחק ראגבי שהתקיים שבועיים קודם לכן. איש לא טרח לחשוב על כך מראש, וגמר גביע האלופות התקיים על שדה תפוחי אדמה – וגם זו אולי תהיה מחמאה. בתנאים אלה, קצת קשה לפתח משחק אמנותי, ושתי הקבוצות סבלו מכך מאוד. ליברפול ויתרה על הסטייל והשתמשה בכדורים ארוכים רבים. ריאל לא הצליחה לנצל את המהירות והטכניקה של לורי קנינגהאם האנגלי, ששיחק מול אלופת מולדתו – דבר נדיר למדי בתחילת שנות ה-80'. גם חואניטו, אליל הקהל המדרידאי, קצת הלך לאיבוד למרות שניסה בכל כוחו להנהיג את חבריו. אז בושקוב הנחה את חניכיו להתרכז קודם כל בהגנה. הכי חשוב לא לבצע טעויות. זה היה המוטו של שתי הקבוצות, והקרב היה משעמם למדי.
אלן קנדי. לא הצליח להשתלב בליברפול (Gettyimages)
בעצם, החלק הזה היה צפוי אפילו אם הדשא היה במצב נורמלי. בדרך לגמר, ספגה ריאל שער בודד ב-6 משחקים, ליברפול הוציאה שני כדורים מהרשת ב-6 משחקים. פייזלי ובושקוב היו זהירים מאוד, ובקרבות מסוג זה, קל וחומר על מגרש מזעזע, לניסיון יש השפעה עצומה. מאמן ריאל לעג לגילם של כוכבי ליברפול, אבל ללבנים היתה בעיה הפוכה, במיוחד בעמדת השוער. אגוסטין בן ה-21 נחשב אולי לעילוי באקדמיה, אבל הוא ערך את הופעת הבכורה בליגה הספרדית חודש בלבד קודם לכן, בעקבות פציעה של השוער הראשון מריאנו גרסיה רמון. זאת ועוד, בעמדת המגן הימני שיחק רפאל גרסיה קורטס בן ה-23, אשר טרם התנסה במעמדים כאלה. פייזלי ידע זאת, וסבר שאפשר לנצל את נקודת התורפה הזו. הוא צדק.
לא לחינם איים אלן קנדי 4 פעמים על השער של ריאל. הוא קיבל הנחיה לבעוט ממרחק כדי לבחון את אגוסטין הטירון. המרץ הרב של המגן השמאלי היה מסוכן במיוחד בשלבי הסיום, כאשר יתר הכוכבים התעייפו. הסיבולת הנדירה שלו, בזכותה פייזלי העריך אותו במיוחד, סייעה לו לרוץ כאשר אחרים נפלו מהרגליים. כך הבקיע קנדי שער בדקה ה-118 בגמר גביע הליגה נגד ווסטהאם חודשיים קודם לכן. עם זאת, איש לא ציפה ממנו להיות הסקורר שיכריע את הגמר. גם שחקני ריאל לא ציפו לכך. ובדקה ה-82 התחולל הנס הקטן.
ריי קנדי הוציא זריקת חוץ מדוייקת, אלן קנדי לא נשמר על ידי ויסנטה דל בוסקה, השתלט על הכדור, עבר בתנועה חדה את גרסיה קורטס שניסה להרחיק ופיספס לחלוטין, ומצא את עצמו מול אגוסטין. הזווית היתה קשה, והשוער חיכה למסירת הרוחב. הוא עשה צעד בכיוון זה, וקנדי הימר על בעיטה. הוא לא ממש האמין שיצליח לכבוש בין הגבשושיות, אבל מחיר הטעות לא היה גבוה. גם כך לא היו שחקני ליברפול פנויים במרכז הרחבה. הוא הפציץ לפינה הקרובה אותה הפקיר אגוסטין – וראה לפתע את הכדור ברשת.
שוער ריאל מדריד אגוסטין בגמר של 1981. ערך הפועת בכורה רק חודש לפני כן (Gettyimages)
השמחה הליברפולית לא ידעה גבול. בזכות ה-0:1 הקטן, ביססו האדומים את מעמדם כמעצמת על בכדורגל האירופית, המשיכו את השליטה האנגלית בגביע האלופות (וגם אסטון וילה עשתה זאת עם זכיה סנסציונית ב-1982), בעוד פייזלי הפך למאמן הראשון בהיסטוריה שזכה 3 פעמים במפעל. וריאל? היה זה הגמר הראשון שלה מאז 1966, והיא ראתה סמליות בכך שהגמר נערך בפריז, בה לקחה את התואר האירופי הראשון אי פעם ב-1956. היא שאפה לחזור לפסגה, ועזבה את עיר האורות מתוסכלת מאוד. "מעולם לא ראיתי את השער של קנדי בטלוויזיה", העיד לא מכבר אגוסטין. עד היום הוא לא התגבר על האכזבה המרה.
ריאל חיכתה 17 שנים נוספות כדי לשבור את הבצורת ולהניף סוף כל סוף את הגביע הנכסף ב-1998, עם יופ היינקס על הקווים, אבל מאז היא לא הפסידה באף גמר. לפיכך, ליברפול היא האחרונה שניצחה אותה בגמר גביע האלופות. אפילו אם לוקחים בחשבון את הפיאסקו בגמר גביע המחזיקות ב-1983, מגלים כי היריבה היתה בריטית – אברדין של אלכס פרגוסון. האם זה מאותת משהו לגבי זהות המנצחת בקייב? נצטרך להמתין בסבלנות. אבל יש גם שוני עצום בהשוואה ל-1981.
כי הפעם צפוי הדשא להיות במצב אידיאלי. הפעם מייחלים בעולם דווקא לשבירת השליטה הספרדית. וחשוב מכל – שתי היריבות הפגינו כדורגל התקפי משובח והגנות לא יציבות בלשון המעטה בדרך לגמר. לכן הסבירות למשחק משעמם עם שער אחד קלושה למדי. יש סיכוי טוב הרבה יותר שנראה משחק דרמטי עם אינספור הזדמנויות ליד שני השערים. האם הוא יוכרע על ידי מגן שמאלי? מרסלו ואנדרו רוברטסון מוכנים.
מה דעתך על הכתבה?