לפני ארבעה חודשים עוד שיחקה אייאקס בגמר הליגה האירופית. מועדון הפאר ההולנדי הוכיח שעם מדיניות נכונה וחזון אמיתי אפשר להגיע להישגים גם באירופה. כ-120 יום מאוחר יותר, אייאקס הודחה מכל המפעלים האירופיים ומדורגת במקום השביעי בטבלה ההולנדית. מה קרה באמסטרדם בתקופה הזו, שגרם להתרסקות העצומה של אייאקס? מה קרה למועדון שלפני רגע הוכיח שעם רכש מצומצם והשקעה גדולה במחלקת הנוער הפך למועדון שניצח רק שלושה משחקי ליגה העונה?
הרבה אנשים שמושכים ליותר מדי כיוונים
ב-2010 עברה אייאקס מהפכה בראשותו של יוהאן קרויף. הוא קרא לאייש את התפקידים המקצועיים והניהוליים בשחקני עבר. בפועל מונו שחקנים מפוארים כמארק אוברמארס ואדווין ואן דר סאר להנהלה, פרנק דה בור, דניס ברחקאמפ, וים יונק ואחרים לעמדות מקצועיות. קרויף הקים את ה"לב הטכני", הגוף שאמור לקבוע מקצועית את מדיניות המועדון. בלב הטכני יושבים היו"ר ואן דר סאר, המנהל המקצועי אוברמארס, עוזר המאמן ו"אחראי על שימור תרבות המועדון" ברחקאמפ, ומנהל מחלקת הנוער (כיום סעיד אוואלי, בעבר וים יונק). אחת הבעיות בציוות הזה היא המעמד של ברחקאמפ. תפקידו הרשמי הוא עוזר מאמן, אך ביושבו ב"לב הטכני" הוא בעצם ממנה ואחראי על המאמן. איך המאמן יכול לנהל אדם לו הוא צריך לדווח?
ברחקאמפ, שחקן עבר נערץ במועדון, בורח מהתקשורת וממעט לדבר איתה. ובכל זאת, שמו עולה בשנים האחרונות יותר ויותר בקונוטציות שליליות. בתחילה רב עם שותפו לדרך משך עשרות שנים וים יונק, שעזב את המועדון. לאחר מכן נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין אורלנדו טראסטפול, עוזרו של פרנק דה בור, וגם הוא עזב. והשיא הגיע בקיץ האחרון: כמה ימים לאחר הובלת אייאקס לגמר הליגה האירופית, פיטר בוס, המאמן שהחזיר את הצבע ללחיי האוהדים עם כדורגל התקפי ושמח, הודיע שהוא עוזב לבורוסיה דורטמונד. הסיבה העיקרית מבחינת המאמן הייתה חוסר התקשורת עם הצוות המקצועי שלו, ובעיקר עם ברחקאמפ.
ברח. בוס (AFP)
השניים לא הסכימו על כמות שחקני הנוער המקודמים לבוגרים ונושאים אחרים וגם בוס מצא עצמו בחוץ. במסגרת החיפושים אחר מחליף, הדעות ב"לב הטכני" היו חלוקות: אוברמארס רצה מאמן מנוסה, שמו של מיכאל לאודרופ הוביל. אבל ברחקאמפ משך לכיוון של מאמן קבוצת המילואים וחברו משכבר הימים, מרסל קייזר חסר הניסיון. שוב היה זה ברחקאמפ שניצח בדיון ב"לב הטכני" ואייאקס הלכה על קייזר.
כדורגל משעמם ואיבוד ערכי הכדורגל של בוס
התוצאה, מעבר להדחה מאירופה וההפסדים בליגה, אייאקס לא מזכירה בשום דבר את הקבוצה המלהיבה מלפני כמה חודשים. הקבוצה ששיחקה כדורגל יצירתי, עם בנייה מסודרת מאחור, קשר אחורי שקבע את קצב המשחק ומצא את השטחים הריקים בהגנת היריבה (לאסה שונה), פנטזיסט שמצית את הדמיון בכל נגיעה בכדור (חכים זייך), מנהיג שכובש ומבשל ברגעים המכריעים (דייבי קלאסן), שחקני כנף שכל הזמן עוברים את המגן שלהם ויוצרים מצבים (ברנרד טראורה ואמין יונס) וחלוץ צעיר ורעב, מהיר ומשחק לעומק ולא מפסיק לכבוש (קספר דולברג).
ברגע שאייאקס איבדה את הכדור, מיד שלושה שחקנים היו מתנפלים על היריב וחוטפים את הכדור בכמה שניות בחזרה. האוטומטיות שבמהלך הזה נעלמה עם עזיבתו של בוס: בתחילה עוד ניסו השחקנים לשחק בקצב גבוה, אך אחרי ההפסד לניס בליגת האלופות כל זה נעלם. השבוע מול ויטסה (הפסד ביתי 2:1) נראה היה ששחקני אייאקס לא חוזרים לעמדות, לא רודפים את שחקני היריב ובעיקר אובדי עצות ולא יודעים מה תפקידם על המגרש. אז אייאקס אומנם איבדה כמה שחקנים משמעותיים מאד: דבינסון סאנצ'ס מעוז ההגנה עבר לטוטנהאם, קלאסן עבר לאברטון וההשאלה של טראורה תמה. אך יותר מכל, הקבוצה נראתה חסרת נשמה על המגרש.
מתקשה. דולברג (AFP)
המנהל המקצועי לא הגיב כראוי לעזיבה של שחקנים חשובים
אייאקס מכרה בקיץ האחרון שחקנים בכ-80 מיליון יורו (סאנצ'ס, קלאסן, רידוואלד וטטה). סאנצ'ס וקלאסן היו שניים מהשחקנים הכי חשובים במערך של בוס. במקומם הגיעו שחקנים ב-13 מיליון (כולל הונטלאר שחזר לסיים קריירה בהעברה חופשית). האם הרכש ראוי? במחזור האחרון מול ויטסה, פרט להונטלאר, אף אחד משחקני הרכש לא עלה בהרכב. גם כשכלום לא תיפקד, כשקייזר ביצע שלושה חילופים, אף אחד משחקני הרכש החדשים לא שותף. אוברמארס עשה בשנים האחרונות עבודה פיננסית נהדרת, המנהלים ובעלי המניות יכולים להיות מרוצים.
אך מועדון כדורגל שבחשבון הבנק שלו יש מעל 200 מיליון יורו ולא עובר את אוגוסט במפעלים האירופיים צריך לממש את הכסף הזה לנכסים על המגרש. זו עיקר הביקורת כלפי אוברמארס, שצריך היה להיות מוכן לעזיבה הצפויה של קלאסן, סאנצ'ס וטראורה. חלק משמעותי מהכישלון של אייאקס מונח על כתפי המנהל המקצועי. לצד זה, המינוי של קייזר הלא מנוסה, הקל על אוברמארס. קייזר צריך להודות מדי יום על המינוי המפתיע שנחת עליו, ואינו במצב שבו הוא יכול לדרוש שחקני רכש. אם ה"לב הטכני" שמינה אותו אומר שיש במחלקת הנוער מספיק כישרון שצריך לקדמו לבוגרים, אם הם לא מביאים לו רכש ראוי, מה הוא יכול לעשות פרט לליישר קו?
הטראומה במועדון לאחר ההתמוטטות של עבדלחק נורי
אי אפשר להפחית מהמשמעות עבור כל אחד מהאנשים העובדים במועדון את מה שחוו בתחילת יולי במשחק האימון מול ורדר ברמן. כוכב האקדמיה ושחקן העתיד, עבדלחק (אפי) נורי, התמוטט במהלך המשחק בשל הפרעות בקצב ליבו. נורי בן ה-20, אמסטרדמי שמזוהה עם המועדון והפך לפנים שלו, נמצא בקומה ולא צפוי להתעורר מהתרדמת. קייזר אימן אותו בעונה שעברה בקבוצה המילואים, מספר רב של שחקני הסגל גדלו איתו לאורך שנים במחלקות הנוער. יש שחקנים שמתאוששים מטראומה שחוו מהר יותר, יש כאלה שפחות. אבל הטראומה קיימת, וכשבמשחק מול ויטסה הבלם מתייס דה ליחט נפגע בראשו ונפל על הדשא, הפנים של כולם באצטדיון אמרו דבר אחד: רק לא שוב.
ומה הלאה?
אייאקס בבעיה. אחרי שלוש שנים ללא אליפות, לכולם ברור שפחות מזה העונה יהווה כישלון. של קייזר, אבל בעיקר של מי שמינה אותו ולא סיפק לו את הרכש הראוי. אך יותר מזה, באייאקס מאז ומתמיד הדרך הייתה לא פחות חשובה מהתואר. מאז ימי יוהאן קרויף, הרצון לספק את הקהל במשחק אטרקטיבי והתקפי, הייתה מטרה לא פחות חשובה מהתארים. ואחרי שנים של אליפויות תחת פרנק דה בור אך משחק לא התקפי מספיק, הגיע בוס. המשפט שסימל יותר מכל את השנה של בוס בתפקיד היה "בוס החזיר את אייאקס לשחק כמו אייאקס" וזו המחמאה הכי גדולה שיוצא פיינורד יכול לקבל.
כרגע זה נראה שקייזר לא עומד בלחץ של המועדון הגדול, לא מצליח להביא את שחקניו לשחק כדורגל מתואם והתקפי. האוהדים לא מאמינים באוברמארס ובברחקאמפ, הקבוצה הודחה מאירופה ובליגה הפסד רודף הפסד. ועדיין, האקדמיה של אייאקס מייצרת שחקנים לבוגרים מדי שנה, יש לה את חכים זייך השחקן הטוב בליגה, וגם פיינורד ופ.ס.וו מתקשות בתחילת העונה. האוהדים לא יסכימו לסיים עונה ללא אליפות, ולמרות הפתיחה הרעה, עדיין אייאקס מועמדת עיקרית לזכייה.
לא מתאוששים מהטראומה. שחקני אייאקס (אתר רשמי)
מה דעתך על הכתבה?