זינדין זידאן סופג ביקורות מהתקשורת המדרידאית למרות שהוא לא מפסיק לזכות בתארים ועשוי להוליך את ריאל מדריד לאליפות ראשונה אחרי חמש שנים, בתוספת סיכוי טוב להפוך לקבוצה הראשונה שמצליחה לזכות בליגת האלופות פעמיים ברציפות במתכונתה הנוכחית.
לטענת הכתבים זיזו מחביא את הכוכבים האמיתיים של ריאל מדריד על הספסל, ובמשחקים הגדולים מאמץ את אותו הרכב חבוט שכבר נראה עייף. הביקורת היא שהוא מעדיף את BBC גם כשגארת' בייל פצוע כמו בהפסד לברצלונה 3:2, אבל מעדיף להשאיר בחוץ את איסקו, מרקו אסנסיו ואלברו מוראטה הכח העולה בבלאנקוס.
לבוס אין עדיין קרדיט של מאמן צמרת אצל עיתונות הכדורגל העולמי. אם ז'וזה מוריניו היה מגיע לתוצאות שלו באותה דרך כולם היו מורידים את הכובע בפניו, אבל לצרפתי שותים את הדם ועורכים משאלים בקרב אוהדים כדי להסביר לו שהוא שמרן מדי, ושהוא מזניח את הכישרון הכי גדול בקבוצה – איסקו.
בעוד שקרלו אנצ'לוטי, ממנו ינק והיה עוזרו על הספסל, מתרכז תמיד בגרעין קטן של שחקנים בדומה למוריניו (שהעונה משתמש ביותר שחקנים בכל הקריירה שלו בגלל סדרת הפציעות במנצ'סטר יונייטד) או אנטוניו קונטה, זידאן הבין שיש לו אפשרות נדירה להשתמש בצוות שחקנים מגוון.
היום קוראים לזה בספרד "תכנית א" ו-"תכנית ב", אבל לומר את האמת זו אותה שיטת רוטציה ישנה בה השתמשו בעבר פפ גווארדיולה, ולפניו קלאודיו ראניירי. רק השנה אמר ראנייירי: "פפ עשה זאת בברצלונה ובבאיירן מינכן ועכשיו בסיטי אומרים שהוא גאון. אני המצאתי את הטרנד הזה עוד לפני 26 שנה בקליארי בשנים 1988 עד 1991, אבל אז כולם ביקרו אותי על כך ואמרו שבטח טעיתי כשלא העליתי בהרכב שחקן זה או אחר". כשראניירי הגיע לצ'לסי הוא עשה אותם דברים והדביקו לו את כינוי הגנאי "טינקרמן".
זידאן בניגוד לשאר הדוגלים ברוטציה עושה זאת בצורה מאסיבית. מעלה כמעט הרכב אחר לחלוטין במשחקים נגד הקטנות וחוזר לקבוצת האם במשחקים הגדולים. זה כמעט עלה לו בהפסד לחיחון לפני שריאל מדריד ניצחה משער של איסקו בדקה ה-89. ללא ספק הוא שיכלל את הטרנד של ראניירי, לא עוד הרכב שונה בכל משחק אלא קבוצה שונה בכל משחק. מדובר במשחקים בהם כוכבים כמו כריסטיאנו רונאלדו, קרים בנזמה ואחרים אפילו לא נרשמים בסגל.
זידאן אמר השבוע בתגובה לטענות: "בקבוצות אחרות המחליפים אפילו לא מקבל דקה אחת. אצלי הם משחקים הרבה אז על מה אתם מדברים כאן?".
המספרים תמיד מדברים. בליגה רק שבעה שחקני ריאל מדריד עברו 2000 דקות משחק, אבל רבים שיחקו אלף ויותר. פאקו אלקסר שיחק 831 דקות בלבד בהתקפה לעומת 1169 של אלברו מוראטה מקבילו בריאל מדריד. בברצלונה שמונה שחקנים עברו את 2000 הדקות. בצ'לסי עשרה עם 2000 פלוס ושניים מעל 3000. במנצ'סטר סיטי שמונה, ובפאריס סן ז'רמן רק שישה שחקנים מעל 2000 דקות. זיזו שונה מאחרים בכך שהוא עושה יותר שינויים מאסיביים ממשחק למשחק.
בניגוד למאמנים אחרים שהרוטציה עוברת אצלם בשקט, בריאל מדריד זה לא עובד בצורה כזאת. איסקו איים לעזוב במהלך העונה ואמר במפורש שהוא רוצה לשחק יותר דקות. חאמס רודריגס כבר היה בדרך בדרכו החוצה, אבל ברגע שקיבל את הצ'אנס הקטן מזידאן אמר השבוע חורחה ואלדנו על מצבו: "הוא נראה היום יותר עם רגל וחצי בפנים מאשר בחוץ".
במידה רבה מצבו של המאמן הצרפתי דומה לזה של קרלו אנצ'לוטי כיום בבאיירן מינכן. לאנצ'לוטי יש שחקנים ותיקים מצויינים שעדיין יודעים לתת את התוצרת שלהם, אבל יש לו גם צעירים מוכשרים שצריך לטפח, אותו מצב יש גם לזידאן. קרים בנזמה במידה רבה נראה בירידה ביכולתו ובתשעה משחקים אחרונים כבש רק שני שערים בכל המסגרות, אבל זידאן אוהב אותו בגלל שהוא צרפתי-אלגי'ראי כמוהו ויש שפה משותפת ביניהם.
יחד עם זאת זיזו יודע שהוא צריך לטפח את הצעירים ולהשאיר את איסקו וחאמס רודריגס על אש קטנה-גדולה. הוא עושה זאת הרבה יותר טוב מאנצ'לוטי, אצלו שחקנים כמו קינגסלי קומאן או ג'ושוע קימיך בקושי קיבלו צ'אנס, והכשרונות הגדולים מרקו אסנסיו, איסקו, חאמס רודריגס, אלברו מוראטה ולוקאס ואסקס נראים מוכנים לקראת העתיד ומשחקים הרבה יותר. למאמן אפילו אין בעיה להחזיק שני שוערים. קיילור נבאס שיחק 24 בליגה, קיקו קאסיה כבר עם עשרה משחקים.
חייבים לזכור שזיזו חייב כאן לספק שלושה גורמים בעלי עוצמה בלתי רגילה. הראשון הוא הנשיא פלורנטינו פרס שהאמין בו והוא למשל רוצה לראות את גארת' בייל בכל מצב אפשרי, למרות שהוולשי נפצע כבר 17 פעמים מאז הגיע לריאל מדריד. גוף חשוב נוסף הם האוהדים שרוצים לראות את איסקו ואסנסיו בהרכב לפני שחקנים ותיקים אחרים, והגוף השלישי והקשה מכולם הם השחקנים והאגו הגדול שלהם. זה לא פשוט לשכנע כוכב ענק כמו כריסטיאנו רונאלדו להיכנס לשיטת הרוטציה. נראה את לואיס אנריקה עושה אותם דברים עם ליונל מסי וניימאר.
לזינדין זידאן יש אומץ, יש כריזמה והוא מנצל את העובדה שהוא היה שחקן ענק כדי לקבל את הסכמת השחקנים, אבל ברור לכולם שאם ייכשל בזכייה בתארים הקרדיט שלו ייגמר בבום אחד גדול. עד כה הוא מתנהל נכון, צועד בין הטיפות הכבדות ומגיע לו שאפו. עכשיו הוא צריך לעבור משוכה גדולה מאוד כמו אתלטיקו מדריד. אולי כטקטיקן הוא פחות מבריק מדייגו סימאונה, אבל יש לו סגל רענן יחסית וקלפים שאין לסימאונה על הספסל.
מה דעתך על הכתבה?