הייתי בסנטיאגו ברנבאו במשחק הבכורה ביתי של דייויד בקהאם, בסופרקופה נגד מיורקה בשלהי אוגוסט 2003. הכוכב האנגלי הצטיין, הבקיע את שערו הראשון במדים הלבנים בנצחון 0:3, והקהל היה מאושר. ואולם, שאגה גדולה לא פחות נשמע ביציעים כאשר חבייר פורטיו קם מהספסל להתחמם.
היה מרגש לשמוע זאת. פורטיו היה אז צעיר בן 21, כוכב העתיד של המועדון. בעונתו הראשונה בקבוצה הבכירה הוא כבש 14 שערים בכל המסגרות, והפרשנים ראו בו פוטנציאל לצמוח לרמה של סופר-סטאר. הוא היה סקורר זריז ומריח שערים, עם טכניקה נהדרת, והאוהדים נשבו בקסמו, אך התכונה החשובה ביותר שלו היתה פשוטה – הוא היה שחקן בית. פורטיו התחנך באקדמיה של ריאל, אהב אותה מגיל אפס, היה בשר מבשרה. לאולטראס היה קל להזדהות איתו כי הוא היה אחד משלהם. לחיבור הטבעי והטהור הזה אין תחליף. אי אפשר להחתים שחקן רכש שיעורר את התחושה הנפלאה הזו.
הנשיא פלורנטינו פרס הבין זאת אז. לכן הוא הגדיר את פרויקט הגלאקטיקוס הראשון שלו כ"זידאנים ופאבונים". כלומר, לא רק כוכבי על נוצצים שנרכשים בעשרות מיליונים, כמו זידאן, וגם לואיס פיגו, רונאלדו הברזילאי ובקהאם, אלא גם כישרונות מקומיים שפורצים מלמטה. פרנסיסקו פאבון, הבלם האלגנטי שהלהיב אחרי שקודם מקבוצות המילואים, נבחר לייצג את המותג החדש. פורטיו היה אמור ללכת בעקבותיו, ואחריו עוד רבים. זו היתה התוכנית. שלא לדבר על איקר קסיאס וראול אשר היו כוכבים ותוצרת ביתית בו זמנית.
אפילו הוא לא נפרד בשקט, קסיאס (AFP)
בסופו של דבר, פאבון לא עמד בציפיות ונכשל. גם פורטיו כמעט ולא שיחק בריאל אחרי עונת 2003/04, נדד בהשאלות ולבסוף נאלץ לעזוב. הם לא היו טובים מספיק, אך הדבר התברר רק אחרי שקיבלו הזדמנויות להוכיח את עצמם, והקהל בכל מקרה היה עצוב מאוד לראות את גבם מתרחק. הכמיהה לנסיקה מטאורית של פורטיו, או מישהו דומה לו, לא פסקה לרגע. נהפוך הוא – היא רק התחזקה למראה ההצלחה המסחררת של בוגרי לה מאסיה בברצלונה. כדי להתחרות תדמיתית ביריבה המושבעת מקטלונית, ריאל זקוקה לצ'אבי ואינייסטה משלה. אין לה ברירה אחרת.
לכן מדהים במיוחד הטיפול באלברו מוראטה. הנה לכם שחקן בית אמיתי שמסוגל להתפתח לכוכב על. אז נכון, הוא גדל באתלטיקו בתחילת דרכו, אבל זה הרי גם הסיפור של ראול בכבודו ובעצמו. החלוץ המחונן לבש את המדים הלבנים מגיל 15, והיה מזוהה לחלוטין עם המועדון. הוא היה כל מה שפורטיו רצה להיות, והקהל קיבל אותו בזרועות פתוחות. הוא חיכה לפריצתו בקוצר רוח, והיא אכן הגיעה. ומה המועדון עשה עם זה? הוא זרק אותו מכל המדרגות. לא פעם אחת, אלא פעמיים.
ראינו את מוראטה בישראל באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 בקיץ 2013. הוא להט עם 4 שערים, סייע לנבחרתו לזכות במדליות הזהב, חזר עם בטחון עצמי בשמיים למדריד, הפך למחליף הפורה ביותר בליגה, הרשית 8 פעמים על אף שפתח ב-3 משחקים בלבד – ואז נמכר ליובנטוס תמורת 20 מיליון יורו.
עוד סמל עזב, מוראטה (ריאל, רשמי)
את העסקה הזו עוד אפשר היה להצדיק, כי ריאל הכניסה סעיף חזרה שאיפשר לה להחזיר את השחקן האהוב תמורת 30 מיליון. והיא אכן עשתה זאת בקיץ שעבר, לא לפני שמוראטה קבר את החלום שלה והדיח אותה אישית בחצי גמר ליגת האלופות ב-2015 עם שני כיבושים לרשת האקסית המיתולוגית בחצי הגמר. את הרמז הזה אי אפשר היה לפספס, אבל כאשר חזר לברנבאו לא נראה מוראטה מאושר במיוחד. הוא היה מעדיף להישאר בשורות הגברת הזקנה, כי ידע שיקבל שם יחס הוגן יותר. בריאל הוא היה ונותר המחליף של כרים בנזמה.
אפשר להבין זאת, כמובן, כי בנזמה הוא השותף הטוב יותר עבור כריסטיאנו רונאלדו, והתיאום ביניהם פנומנלי. ואולם, יש למוראטה משהו שאין לצרפתי – הוא שחקן בית. את העובדה הזו פרס כבר מזמן לא לוקח בחשבון. יש לו המון זידאנים, ואחד אפילו יושב על הספסל כמאמן. באשר לפאבונים, הם אינם רלוונטיים עוד. שחקן הבית היחיד שנהנה ממקום בהרכב הוא המגן הימני הנהדר דני קרבחאל, וגם הוא נאלץ לנדוד ללברקוזן לפני שהוחזר לקבוצתו האהובה. גורל דומה היה שמור ללוקאס ואסקס, המחליף האולטימטיבי של זיזו, אשר שיחק באספניול והוחזר לבקשתו של רפא בניטס לפני שנתיים.
ריאל לא שומרת על הסמלים, והדרך הצורמת בה הועזב איקר קסיאס ב-2015 רק מדגישה זאת. אפילו ראול ציפה לאקורד סיום אחר לחלוטין בסנטיאגו ברנבאו. עם קצת רצון טוב, מוראטה יכול היה להיות גדול השחקנים הביתיים של הדור הנוכחי, ממשיך דרכם של אמיליו בוטראגניו, מיצ'ל. במקום זאת, ראו בו בסך הכל סחורה חמה.
אמבפה לעולם לא יהיה מוראטה עבור האוהדים (AFP)
העסקה עם צ'לסי מצוינת עבור ריאל מבחינה כלכלית, כי היא מקבלת 80 מיליון יורו תמורת שחקן ספסל. הרווח הפיננסי כולו שלה, ואת הכסף אפשר יהיה להשקיע בנסיון רכישתו של קיליאן אמבפה, הגאון בן ה-18 של מונאקו. אלא שאמבפה, אדיר ככל שיהיה, לעולם לא יצליח להיות מוראטה. גם כריסטיאנו רונאלדו לא יכול. הם לא מסוגלים לעורר את ההתלהבות האותנטית ביציעים כמו החימום השגרתי של חבייר פורטיו. ולכן את החלל שמותיר מוראטה יהיה קשה מאוד למלא.
מה דעתך על הכתבה?