מרוב שמתעסקים בלי סוף באיכות ובגדולה ההיסטורית של ליאו מסי, לא מתעסקים מספיק בהיותו סמל ענק – אחד הסמלים הגדולים בתולדות ברצלונה. מסי ראוי להערכה רבה על היותו סמל לנאמנות בעידן הכי חסר נאמנות בכדורגל העולמי, בו רק השבוע חגגו את ה"הישג" של זלאטן איברהימוביץ' להפוך הכדורגלן הראשון שמופיע בליגת האלופות במדי שבע (!) קבוצות שונות, עידן בו מדינות ותאגידים שולטים במועדוני כדורגל וכל כדורגלן בכיר ניצב בפני פיתויים וחיזורים שכוללים סכומים אסטרונומיים.
אמנם מסי זוכה בברצלונה לאחת המשכורות הגבוהות בעולם הכדורגל, אבל זה מעבר לכסף – האחריות להתמיד ולהוביל מועדון עם כל הלחץ העצום, המצלמות והאוהדים שמצפים – ומקבלים – להצלחות קבוצתיות וגם לקבל מהארגנטינאי שואו אדיר ובלתי נשכח כמעט בכל משחק, תוך הפגנת עליונות ויציבות היסטוריות. בשורה התחתונה, מסי הוא הכדורגלן השני בהיסטוריה (אחרי פלה ו-18 שנותיו בסאנטוס) שבתור השחקן הטוב בעולם, ככוכב הראשי וכשחקן המוביל, מבלה במועדון אחד בלבד. אנחנו כמובן בעידן אחר לגמרי של כדורגל מזה של פלה, אבל בעונתו ה-13 בבוגרים, מסי הוא אחד מתוך 42 כדורגלנים (מקצוענים) פעילים שמשחקים כל הקריירה באותו מועדון לפחות 12 עונות.
הכדורגלן הכי איכותי שבעט בכדור יסגור מחר (26.11.2017) 6,280 ימים בברצלונה, שהם 17 שנה וחודשיים מאז שהגיע בגיל 13 לקטלוניה אי שם בספטמבר 2000. כלומר שמסי בן ה-30 העביר 56% מחייו בברצלונה, ועד סיום החוזה החדש עליו חתם אתמול ב-2021, ימיו בברצלונה יהוו 61% מכלל חייו. המשמעות של החוזה החדש – מסי ישחק בבראסה לפחות עד גיל 34, אז כבר יהיה מעבר לשיאו. וגם אם לפני פרישה ירצה לעשות בוכטה באיזו ליגה או לממש את החלום המוצהר שלו לסיים את הקריירה במועדון ילדותו ניואלס אולד בויס (אם כי מסי גם אמר שהוא חולם לסיים את הקריירה בבארסה) – "הפרעוש" לעד ייזכר כשחקן של קבוצה אחת – ברצלונה.
מסי והסגל בעונה שעברה. ייזכר תמיד כשחקן ברצלונה (Gettyimages)
כבר כעת מסי מדורג שלישי בכמות ההופעות במדי ברצלונה בכל הזמנים ועד 2021 הוא צפוי להדביק את השיא של צ'אבי (767 הופעות, 165 יותר ממסי כרגע). אבל שימו לב לזה – מבחינת כמות דקות (היות שמסי כמעט תמיד משחק 90 דקות בבארסה), מסי מדורג שני (מעל אינייסטה) בתולדות המועדון עם 48,500 דקות משחק, פחות מ-9,000 דקות מצ'אבי (57,100). מסי יהפוך לשיאן הדקות של בארסה תוך פחות מ-100 משחקים, משמע בערך שנתיים מהיום (אם לא ייפצע, כמובן).
מסי הוא הכדורגלן הגדול בתולדות ברצלונה, אבל גם – כמה מדהים – הכדורגלן המעוטר בתולדות המועדון (יחד עם אנדרס אינייסטה) עם 30 תארים (מתוכם שמונה אליפויות וארבעה גביעי אלופות). תרומתו הישירה לזכייה במרבית התארים הייתה רבה וגדולה יותר מכל שחקן אחר. הפרעוש הוא שיאן הכיבושים ההיסטורי של בארסה – כבש פי 2.2 גולים מהכובש המדורג שני בתולדות המועדון! מסי הוא גם שיאן הבישולים של בארסה בתולדותיה, בישל פי 3.5 מהמבשל המדורג שני של המועדון!
ממוצע הקריירה שלו הוא יחיד במינו היסטורית: מעורבות ישירה ב-1.2 שערים בממוצע למשחק – 523 גולים ו-198 בישולים ב-602 משחקים על פני 13 שנה. זוהי רק הכמות היבשה, שאפילו לא כוללת שערים רבים נוספים שהפרעוש הכין או הוביל אליהם, אך לא נספרים לזכותו כגולים או בישולים. כמובן שהמספרים היבשים אינם מתארים את האיכות האמנותית והביצועים המדהימים שהוא מפגין בשערים ובבישולים שלו.
מדורג שלישי בכמות ההופעות, כשנתיים עד שיהיה שיאן הדקות (Gettyimages)
בעידן בו כולם מדקלמים מספרים וסטטיסטיקות כאילו כדורגל זה משחק שבכלל מתמטיקאים משחקים על לוח, ראוי להזכיר שמסי הוא הרבה מעבר לגולים ובישולים. אפילו שמסי מחזיק בעשרות שיאים סטטיסטיים חשובים, מדהימים ומטורפים ואפילו שאף שחקן לא כבש ובישל ברמה הגבוהה של הכדורגל בכזו יציבות לאורך זמן (רק כריסטיאנו קרוב בכמות), השערים והבישולים של מסי לא כוללים מעל 90% מפעולות הכדורגל הגאוניות שלו על המגרש, בהן הדריבלים הפסיכיים, מסירות האמן שמשאירות אותך עם לסת שמוטה והמון קורות וכמעט-גולים יפיפים. עשרות שעות של צפייה ברגעים הכי גדולים שמהפנטים כל אוהב כדורגל.
כשחושבים על זה לעומק, מסי בהחלט ראוי למועמד לתואר "הסמל הגדול ביותר של בארסה בעידן המודרני". קרלס פויול, הקפטן האולטימטיבי, היה הלב של בארסה, סמל ללחימה ולספורטיביות. צ'אבי נחשב לארכיטקט הגאון שאחראי לתבנית המשחק ואינייסטה הוא מהנדס העל המחונן, אבל מעל הכל הוא קלאסה, דמות מאחדת ללא שונאים.
מסי, אותו נער צעיר שהגיע לבארסה כדי שיוכל לקבל טיפולי גדילה ולפתח קריירת כדורגל בכלל, הוא סמל לא פחות גדול של ברצלונה משאר האגדות המודרניות. הרי מסי הוא הפנים של בארסה כבר עשור – בארסה זה מסי ומסי זה בארסה, הוא הכוכב הראשי בתקופה שבארסה מציגה את הכדורגל המשובח ביותר בתולדותיה, הוא האטרקציה שמושכת מיליוני תיירים לעיר, למוזיאון המועדון ולמשחקים בקמפ נואו. בעידן הגלובליזציה של המשחק, מסי אחראי להבאת מיליוני אוהדים נלהבים לברצלונה מכל העולם והחולצות שלו מסתובבות בכל פינה בגלובוס ולובשים אותן תינוקות, ילדים, נשים ומבוגרים. לפני שמסי התחיל לככב ב-2008, בארסה הייתה שווה 784 מיליון דולר (מקום שביעי בלבד בדירוג של פורבס), אחרי תשע שנים בכיכובו של מסי בארסה כיום שווה פי חמישה(!), שהם 3.6 מיליארד דולר (מקום שני בדירוג של פורבס).
מסי במשחק הבכורה בקבוצה הבוגרת. אחראי למיליוני אוהדים (Gettyimages)
מסי הוא הסמל האמיתי לכדורגל השלם של ברצלונה. זה לא רק הסגנון, אלא גם הקילריות. זו לא רק הטיקי טאקה, אלא גם היכולת המופלאה להיות חד ויעיל, לחדור לעומק ולהפציץ שערים. מסי הוא השילוב המושלם בין הדמיון למציאות – בין הכדורגל האסתטי לבין הכדורגל התכליתי, הפורה והדורסני. אם תרצו, מסי הוא הסמל לעוצמה של בארסה, לאיכות האדירה שלה ולהיותה קבוצה אימתנית ומעוררת יראה אצל היריבות.
צוחק מי שצוחק אחרון. עם הארכת החוזה של מסי עד 2021 בשילוב סעיף שחרור גבוה משמעותית (700 מיליון יורו, לעומת 300 מיליון בלבד בחוזה הקודם), הנהלת בארסה, בראשות ז'וזפ מריה ברטומאו, הפכה תוך שלושה חודשים מאומללה, חסרת מושג, אימפוטנטית וכזו שאיבדה את דרך המועדון, למנצחת גדולה. היא אף מתכננת לקשור את מסי בחוזה לכל החיים במועדון (כפי שנעשה עם אינייסטה). קרדיט גדול מגיע גם למאמן ארנסטו ואלוורדה שהוביל את הקבוצה להתחלת עונה כמעט מושלמת, כזו שאף אוהד לא פינטז עליה בסוף אוגוסט וזה בהחלט עזר לשכנע את מסי להישאר והרים לו את המורל אחרי עזיבת ניימאר בצל החששות שבארסה לא תהיה תחרותית. מסי לא רק ימשיך להיות הפנים של בארסה, הנוכחות שלו כרגיל תסייע לפתות כוכבים להגיע למועדון.
שתי יממות אחרי שמסי אסף את נעל הזהב (הרביעית שלו בקריירה) לעונת 2016/17 ויממה אחרי הארכת חוזהו עד 2021, מסי יוביל את בארסה הערב למשחק העונה אצל ולנסיה הלוהטת שנמצאת בכושר הטוב בתולדותיה (שמונה ניצחונות ליגה רצופים). ניצחון במסטאיה יסדר לבארסה שבע נקודות יתרון על ולנסיה ויהיה צעד גדול בדרך לאליפות – מפיגור 10 נקודות אף אחת לא חזרה, אבל היו קבוצות שמחקו שבע נקודות הפרש מהפסגה בעידן שבו על ניצחון הוענקו שתי נקודות, שזה כמו 10 נקודות הפרש בשיטה הנוכחית. האחרונה שעשתה זאת, אגב, הייתה ברצלונה ב-1992.
ואלוורדה משקיף. גם לו יש חלק ניכר בהישארות השחקן הטוב בעולם (Gettyimages)
אחרי 54 גולים בעונה שעברה, מסי פתח את העונה הזו בסערה. יש לו כבר 16 שערים עד כה העונה בכל המסגרות ועם 12 גולים בליגה, כך שהוא בדרך לעוד תואר פיצ'יצ'י, אבל שימו לב לזה: בשבעת המשחקים האחרונים של מסי (אחד בנבחרת) הוא כבש רק שער אחד ובישל רק שער אחד, ובשישה מתוכם השלים 90 דקות. זו תפוקה נמוכה מאוד במושגים של מסי. ומעבר לכך, במחזור האחרון מול לגאנס מסי נראה עייף וכבד על המגרש בצורה לא טיפוסית. אחרי ששיחק 90 דקות בכל 16 המשחקים הראשונים בליגה ובליגת האלופות, מסי קיבל באמצע השבוע מול יובנטוס מנוחה ועלה מהספסל ל-38 דקות עקרות.
מסי כבר בן 30 וחצי והוא מעולם לא היה עילוי פיזי בניגוד לכריסטיאנו. האם מתחיל שלב ניהול הדקות שלו? יתכן מאוד שהאתגר הגדול הזה עומד לפתחו של ואלוורדה. אם מסי יחזור לעצמו הערב ויוביל לניצחון בוולנסיה, בהחלט יתכן שהוא יזכה ליותר דקות מנוחה בהמשך. אנחנו חובבי הכדורגל נמשיך לקוות שיוכל לשחק ולככב כמה שיותר, כי כל רגע כזה הוא מתנה משמיים שניתנה לבני המזל שחיים בדור הזה.
מה דעתך על הכתבה?