בדרכו של ונגר? לב וגרמניה יוצאים למלחמה על כבודם

 הוא יכול היה לפרוש בשיא, כאלוף עולם ב-2014. הוא יכול היה לעזוב בראש מורם אחרי הופעה מכובדת מאוד ביורו 2016, בתום עשור בתפקיד כמאמן גרמניה. לבסוף, הוא יכול היה לקחת אחריות אישית על הפיאסקו המדהים ברוסיה ולהתפטר אחרי שהנבחרת כשלה לראשונה בתולדותיה בשלב הבתים בגביע העולם. ואולם, יוגי לב ממשיך וממשיך. כמו השפן של אנרג'ייזר, הוא לא מסוגל לעצור. מה הוא מנסה להוכיח ולמי? ומה עוד יש לו לחפש שם?

אחרי ההפסד לדרום קוריאה, בעקבותיו סיימה גרמניה במקום האחרון בבית נוח על הנייר שכלל גם את מקסיקו ושבדיה, הודיע לב כי יקח זמן למחשבה כדי להחליט על עתידו. ימים ספורים הספיקו לו. "אני אסיר תודה על האמון שההתאחדות העניקה לי ומרגיש שיש לי תמיכה למרות הביקורת המוצדקת", הוא אמר.

יכול להיות שהוא צודק. לא קל להרוס את המוניטין שנבנה במשך זמן כה רב. בכל הקשור לנבחרות, לב הוא אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה. הוא הינדס מאחורי הקלעים מבחינה טקטית את החבורה שהנהיג כלפי חוץ יורגן קלינסמן במונדיאל הביתי ב-2006. הוא היה המוח מאחורי המהפכה התודעתית המזהירה שהפכה את גרמניה ממכונה משעממת לנבחרת מלהיבה ומהנה לצפייה. אחרי שהמזל חמק ממנו ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012, על אף שהגרמנים הציגו לפרקים כדורגל מהפנט, הוא קצר את הפירות על אדמת ברזיל, כולל 1:7 מיתולוגי על המארחת בחצי הגמר – אולי התוצאה המכוננת ביותר בתולדות הכדורגל העולמי.

גישתו עלתה לו ביוקר במונדיאל האחרון (AFP)

כל זה עומד לזכותו ולא יימחק לעולם, אבל השאלה כאן אחרת לגמרי. כפי שלמד על בשרו ארסן ונגר, גם טובי המהפכנים עלולים לאבד את מגע הזהב בשלב מסוים. גם היום איש לא יערער על המורשת המדהימה של הצרפתי על ספסל התותחנים, אך המורשת הזו יכולה הייתה להיות מפוארת אפילו יותר לו ידע לעזוב בזמן. לא כל הרעיונות עובדים לנצח, ומאמנים עם חזון ברור ומובנה עלולים לסבול מכך יותר מכולם. אלכס פרגוסון, למשל, תמיד התאים את עצמו למציאות, ולכן שרד בהצלחה מסחררת במנצ'סטר יונייטד. ונגר הוא הוגה דעות, וכך גם לב. הוא עקשן כפרד והגמישות שלו שואפת לאפס. הוא יודע רק סגנון אחד ומאמין בדרך כלל באותם שחקנים. הוא לא אוהב לשנות. במונדיאל האחרון, זה עלה לו ביוקר.

במסיבת העיתונאים האחרונה, לקראת משחק ליגת האומות נגד אלופת העולם צרפת (חמישי, 21:45 בספורטHD1), חשף לב את תוצאות התחקיר על הפיאסקו. "הטעות הגדולה ביותר הייתה להאמין בשחצנות כי נוכל לעבור את שלב הבתים עם סגנון החזקת הכדור שלנו ואז להתאים את עצמנו בשלבי הנוקאאוט. רציתי להביא את החזקת הכדור לשלמות והלכתי רחוק מדי. איבדנו את האיזון שהיה לנו ב-2014", הוא אמר. כמו כן, הודגש כי מחסור בקשרים אחוריים חשף את ההגנה שלא הייתה יציבה מספיק.

דרום קוריאה חוגגת את ה-0:2 המדהים על לב וגרמניה (AFP)

ובכן, המסקנה הראשונה מהסגל שפרסם לב פשוטה – עדיין אין בסגל קשר אחורי קלאסי. למעשה, היעדרו של סמי חדירה שעבר מונדיאל אישי בעייתי במיוחד רק מעצימה את הבעיה. אמרה ג'אן, שעבר מליברפול ליובנטוס, נותר בחוץ, וכך גם סבסטיאן רודי שעזב את באיירן מינכן לטובת שאלקה. פרשנים מסוימים בגרמניה אפילו העריכו כי יוזואה קימיש, שמשחק בעיקר כמגן ימני בשנתיים האחרונות, יחזור לתפקידו המקורי במרכז המגרש, כי הוא האופציה האופטימלית. לא בטוח שזה פתרון מספק.

באופן כללי, כמעט כל גיבורי הכישלון ברוסיה נותרו בסגל. כהרגלו, שומר לב אמונים לשחקנים שהוא מכיר מקרוב. גם אחרי שנכווה, הוא לא ממהר לבצע שינויים. ליתר דיוק, הם נכפים עליו, כמו במקרה של מסוט אוזיל. הקשר ממוצא טורקי, אשר עורר סערה גדולה כאשר נפגש עם נשיא טורקיה רג'פ ארדואן לפני המונדיאל, פרש בטענה כי אינו מעוניין לייצג מדינה בה הוא נתון להערות גזעניות. ובעוד אוזיל עצמו ממש לא חף מפשע, חשוב להדגיש את אוזלת ידו של לב בטיפול בפרשה. הוא לא ניסה ללבן את העניינים לפני גביע העולם ובמהלכו. הוא נתן לאש להתפשט, והאווירה בחדר ההלבשה ממש לא הייתה רגועה. למאמן יש אחריות לא מבוטלת לכך.

אלא שלב העדיף תמיד לשמור על שקט תעשייתי, בעיקר כלפי חוץ. הוא מאמין בהרמוניה, ואכן השיג אותה בעשור הראשון לכהונתו. בימים אלה, המשימה מאתגרת הרבה יותר, וכלל לא בטוח שהוא האיש הנכון למשימה. אם ימשיך להתעקש על עקרונותיו באופן עיוור, הוא עלול ללכת בדרכו של ונגר. והמבחן הגדול הראשון יהיה מול דידייה דשאן. הקרב הזה חשוב הרבה יותר עבור הגרמנים מאשר מבחינת הצרפתים. אלופת העולם היוצאת נלחמת על כבודה. אלופת העולם הטרייה עדיין רשאית לחגוג.