שאיפתה של מנצ'סטר סיטי להידמות לברצלונה מעולם לא הוסתרה. זו המטרה המוצהרת, ולא לחינם בחרו הבעלים למנות את צ'יקי בגיריסטיין ופראן סוריאנו, אנשי מפתח בהצלחה המסחררת של בארסה בשלהי העשור הקודם, על מנת להוביל את הפרויקט ולפתות את פפ גווארדיולה בכבודו ובעצמו. בסופו של דבר, המאמן הקטאלוני הגיע, גם אם באיחור אופנתי מבחינת המועדון בתכלת. ואולם, מסע הרכש של סיטי בחלון ההעברות הנוכחי מגלה כי היא רחוקה שנות אור מהגשמת החלום.
הרי ברצלונה היא לא רק גווארדיולה. זו קודם כל השקפת עולם ובראשה טיפוח זהות מקומית, גידול שחקני בית באקדמיה וקידומם המקצועי לקבוצה הבוגרת. זו הייתה המהות של בארסה בתחילת עידן גווארדיולה, אשר בעצמו היה מאמן קבוצת המילואים לפני המינוי המפתיע בקיץ 2008. פפ ביסס את הקבוצה על השלד אותו ייצרו צ'אבי, אנדרס אינייסטה, ליאו מסי, קרלס פויול, ג'רארד פיקה וגם ויקטור ואלדס. הוא הביא איתו מקבוצת המילואים את סרחיו בוסקטס, נתן הזדמנויות לבויאן קרקיץ' ובהמשך העניק את הבמה גם לפדרו. זה היה גווארדיולה המקורי. זו הייתה ברצלונה המקורית. זו הייתה ברצלונה שהיוותה מודל לחיקוי עבור מנצ'סטר סיטי.
סיטי הקימה אקדמיה לתפארת, בין היתר בזכות בגיריסטיין וסוריאנו. בעולם מושלם, גווארדיולה היה אמור למצוא בה מספר שחקנים ולהפוך אותם לפרויקט האישי שלו – בדיוק כפי שעשה עם בוסקטס. בעולם מושלם, הגיבורים המקומיים, בעלי הקשר ההדוק עם הקהל, היו זוכים להוות את השלד לבניית הקבוצה החדשה. אלא שההיפך הוא הנכון. אין אפילו רבע בוסקטס חדש בסיטי והשחקן האנגלי "הביתי" ביותר שהיה, ג'ו הארט, נזרק לכל הרוחות בצעד הראשון של המאמן החדש לפני שנה.
הארט. נזרק לכל הרוחות ומאז הונחתו שני שוערים (Gettyimages)
ניכר שינוי קיצוני בדפוס הפעולה של גווארדיולה במעבר בין שלוש הקבוצות בקריירה שלו. בבארסה הוא לימד את השחקנים הקיימים, תוך בחירת שחקני חיזוק לעמדות ספציפיות, כגון דני אלבס. בבאיירן מינכן הוא אמנם ביזבז לא מעט על שחקני רכש ואף הציף את הסגל בספרדים כמו טיאגו אלקנטרה, צ'אבי אלונסו, חואן ברנאט וחאבי מרטינס, אבל שמר גם על הקיים. הניסיונות להמציא תפקיד חדש עבור פיליפ לאם בקישור, ניצול רב גוניותו של דויד אלאבה במספר עמדות והתהיות לגבי העמדה האופטימלית של תומאס מולר ליוו את הקדנציה הזו. בסטיאן שוויינשטייגר אמנם גורש ואוהדים רבים לא היו מרוצים מהסגנון שסטה ממורשת יופ היינקס, אבל באיירן לא שינתה את פניה ב-180 מעלות מאז הגעת הקטאלוני. זה היה משהו באמצע.
כעת, לקראת העונה השנייה במנצ'סטר סיטי, גווארדיולה פשוט שואף לקנות את ההצלחה. הוא לא מנסה עוד להשביח את הקיים, לא מקדם צעירים והזהות המקומית של המועדון לא מעניינת אותו. הוא רוכש שחקני חיזוק בסכומים לא פרופורציונליים ושם דגש על החלפת כל ההגנה. אם אשתקד הפכה סיטי את ג'ון סטונס לבלם היקר בהיסטוריה כאשר שילמה 50 מיליון ליש"ט לאברטון, הרי שהקיץ נשבר גם השיא מעמדת המגן.
נוליטו עם גווארדיולה. החלוץ הספרדי כבר הספיק לעזוב (Gettyimages)
למעשה, השיא נשבר פעמיים תוך שבוע. קייל ווקר נרכש מטוטנהאם תמורת 50 מיליון ליש"ט, והתרנגולים יכולים להיות מאושרים מכך, על אף שהם נאבקים עם סיטי על האליפות. ימים ספורים מאוחר יותר, הוחתם בנג'מין מנדי הצרפתי ממונאקו תמורת 52 מיליון ליש"ט. ואם זה לא מספיק, אפילו המגן המחליף עלה הון. דנילו, שנחשב לפלופ מהדהד בריאל מדריד, צורף לסגל של גווארדיולה תמורת 26 מיליון ליש"ט. הוא אמור להעניק גיבוי לווקר, ומסוגל לשחק גם כשמאלי במקומו של מנדי ובאופן עקרוני מדובר בשחקן רוטציה טוב – אבל לא במחיר זה.
מנגד, כל המגנים הוותיקים של המועדון הועזבו. פאבלו סבאלטה הנערץ שוחרר לווסטהאם, בקארי סאניה וגאל קלישי הצרפתי הלכו ללא תמורה אף הם ואילו אלכסנדר קולארוב הסרבי, אשר נוסה באופן ביזארי פעמים רבות כבלם על ידי גווארדיולה, נמכר לרומא ועורר מהומה בעיר הנצח כשחקן לאציו לשעבר.
ווקר מוצג בסיטי. היה להעברה היקרה ביותר לזמן קצר
תוסיפו לכך את החתמתו של אדרסון, שוער מבטיח מאוד אך חסר נסיון, תמורת 34 מיליון ליש"ט מבנפיקה, בעוד ווילי קבאז'רו הוותיק והטוב משוחרר ללא תמורה לצ'לסי, ותקבלו את התמונה המלאה. מנצ'סטר סיטי לא סופרת את הכסף בעידן גווארדיולה. היא החתימה את קלאודיו בראבו תמורת 15 מיליון ליש"ט בעונה שעברה, לא היססה להודות בטעות ופפ בחר לוותר על השוער בו חשק במקום להגן עליו. ההפסדים בחשבון הבנק לא מעניינים אותו, הוא מודאג רק מההפסדים על הדשא. ואת ההצלחה הוא מוכן לקנות בכל מחיר, תרתי משמע, גם אם הוא לא קשור למציאות. מכל הסכומים, דווקא 44 מיליון ליש"ט למונאקו תמורת ברנרדו סילבה נראים כמו הוצאה משתלמת, אבל גם זה מוטל בספק.
הגישה הזו מזכירה במידה לא מבוטלת דווקא את ברצלונה הנוכחית, בעידן הנשיא ז'וספ מריה ברתומיאו. כיום בארסה מזניחה את בוגרי לה מאסיה, לא דואגת לקדם אותם, זנחה את הפילוסופיה שלה, ויתרה במידה לא מבוטלת על הזהות, וקונה שחקנים בסכומים מוגזמים. זו לא ברצלונה של גווארדיולה וממש לא המודל של בגיריסטיין וסוריאנו. אלא שהם מתנהגים כיום בדיוק כמו ברתומיאו והחבורה שלו, וביחד תורמים להרס ענף הכדורגל.
ההרכב האופטימלי של סיטי לקראת העונה החדשה נראה כיום כך: אדרסון, ווקר, סטונס, אוטמנדי, מנדי, גונדואן, פרננדיניו, דה בריינה, ברנרדו סילבה, סאנה, גבריאל ז'סוס. מבין 11 השחקנים, רק שלושה היו במועדון לפני הגעתו של גווארדיולה (דה בריינה, פרננדיניו ואוטמנדי). תוך קצת יותר משנה, פפ שינה לחלוטין את הסגל ואת הקבוצה. הוא לא עשה זאת בבאיירן, ובוודאי לא בברצלונה. סיטי מסוגלת, כמובן, לזכות באליפות עם הסגל המופלא הזה, אבל היא לא תוכל להתגאות בפילוסופיה כלשהי. גם פפ לא. הוא מכר את העקרונות כדי לקנות שחקנים.
רוצה אליפות גם באנגליה וישלם לשם כך ככל שיידרש (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?