כשסוונזי, הקבוצה מהמקום ה-19, הקבוצה עם מאזן ההתקפה הגרוע בליגה, תארח את המכונה המושלמת של מנצ'סטר סיטי שתנסה להאריך את השיא ולהשיג ניצחון פרמייר-ליג מספר 15 ברציפות, זה יהיה קצת יותר מקרב קצוות (21:40, ספורט1). באופן אירוני, יהיה זה מפגש בין שתי קבוצות שחלמו לחקות את ברצלונה, כל אחת בדרכה שלה. החלום הראשון מת, השני מעולם לא הרגיש מציאותי יותר.
כדי להבין את השורשים, כדאי לחזור ל-15 באוגוסט 2011. הברבורים, שעלו לראשונה בתולדותיהם לפרמייר-ליג, התארחו במחזור הפתיחה אצל מנצ'סטר סיטי והציגו כדורגל נאה, אך ספגו לבסוף רביעייה במחצית השנייה והובסו 4:0. התכולים, עם רוברטו מנצ'יני על הקווים, עוד לא ידעו שהם בדרך לזכייה דרמטית במיוחד באליפות, אך כבר תכננו להחליף את האיטלקי בפפ גווארדיולה.
זו הייתה המשימה החשובה ביותר של ההנהלה, והמאמן שהיה עדיין בברצלונה סומן כיעד המרכזי. לבסוף, לקח פפ שנת מנוחה, לאחר מכן בילה שלוש שנים בבאיירן מינכן, ורק אז נענה לאתגר בצפון מערב אנגליה. "הוכחנו שאנחנו יכולים לשחק כמו ברצלונה באנגליה", הוא אמר ביום ראשון אחרי הניצחון הגדול על מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. וסוונזי? היא הייתה הכי קרובה לברצלונה דווקא ב-2011.
שחקני סוונזי (Gettyiamges)
את תפקיד המנג'ר מילא אז ברנדן רוג'רס, והיה לו חזון ברור. חסיד מושבע של טיקי-טאקה, שעבר השתלמויות רבות בהולנד ובספרד, כולל בברצלונה, הוא שאף ללמד את האנגלים לשחק כדורגל של מסירות קצרות על הקרקע. רוג'רס היה האיש הנכון במקום הנכון, כי עבור הברבורים היה זה פרויקט ארוך טווח שהחל עוד עם רוברטו מרטינס כאשר הקבוצה הייתה בליגה השלישית.
הספרדי הניח את היסודות, העלה את סוונזי לליגת המשנה, ועזב לוויגן ב-2009. מחליפו, פאולו סוזה, היה אמור להמשיך את דרכו, ועשה זאת בהצלחה מסוימת, גם אם ההתמקדות במסירות חסרות תכלית גרמה למאזן ההתקפה להיות עלוב במיוחד. רוג'רס שידרג את הקבוצה, וזו הייתה באמת ובתמים ברצלונה הוולשית. כך היא ראתה את עצמה, ולא לחינם היה בשורותיה המגן הקטלוני אנג'ל ראנג'ל, אשר נותר בסגל עד עצם היום הזה, גם אם הוא בקושי רואה דשא העונה.
הניח את היסודות. רוג'רס (AFP)
ראנג'ל כבר הרבה פחות רלוונטי, כי סוונזי איבדה בשלב מסוים את זהותה, ויחד איתה נעלמה הייחודיות. זה קרה בהדרגה, כי ב-2012, כאשר רוג'רס בחר לעזוב לטובת ליברפול ככוכב עולה בקרב המאמנים, מונה במקומו מיכאל לאודרופ – גאון כשחקן, יוצא ברצלונה וחניך למופת של יוהאן קרויף. רק ב-2014, כאשר הדני סיים את הקדנציה בטונים צורמים למדי, העסק החל להתפרק. גארי מונק, שחקן וקפטן בקבוצה, קודם לתפקיד המנג'ר, והצעד שהיה אמור לשדר המשכיות ויציבות גרם להיפך המוחלט. מונק סטה מהמסלול, דגל במשחק הרבה יותר 'בריטי' ומסורתי, וגם חדר ההלבשה התאפיין במחנאות בתקופתו.
כאשר פוטר מונק בדצמבר 2015, המצב כבר היה קשה, ומאז רק הלך והתדרדר. ממועדון למופת מבחינה ניהולית ואסטרטגית, סוונזי התדרדרה לשפל והפכה לבדיחה. החזון הקטלוני נזנח לחלוטין, והיא מקפצת בין פתרונות מאולתרים בתדירות גבוהה. פרנצ'סקו גווידולין הוזעק לג'וב השני שלו מחוץ לאיטליה ונכשל. בוב ברדלי, מאמן נבחרת ארצות הברית לשעבר, חתם, התברר כלא מתאים וספג לעג על שימוש במונחים אמריקאים. כאשר הירידה נראתה ממשית מתמיד, הגיע פול קלמנט, והצליח איכשהו להשאיר את הברבורים עם 13 נקודות בחמשת המחזורים האחרונים. ואולם, במקום לצאת לדרך חדשה, סוונזי משחקת אפילו גרוע יותר העונה.
כשל בסיטי וחזר הביתה. בוני (AFP)
מעמדו של המנג'ר התנדנד מאוד אחרי שהברבורים צברו נקודה בשבעה משחקים, והוא משרתו ניצלה זמנית ככל הנראה רק בזכות שער נצחון דרמטי של ווילריד בוני על ווסט ברומיץ' בשבת. סיפורו של בוני, חלוץ נבחרת חוף השנהב, שהיה פעם הבטחה גדולה בסוונזי, נמכר למנצ'סטר סיטי תמורת 25 מיליון ליש"ט בינואר 2015, וכעת חזר לוויילס עם הזנב בין הרגליים, מזקק במידה לא מבוטלת את סיפורה של סוונזי כולה, וגם הזווית של קלמנט מעניינת מאוד. כי הרי מה יכול להיות רחוק יותר מברצלונה מאשר האיש שמזוהה עם ריאל מדריד.
ליתר דיוק, קלמנט הוא תלמידו של קרלו אנצ'לוטי, אשר במובנים רבים מהווה אנטיתזה לגווארדיולה. לאיטלקי אין שיטת משחק מועדפת או מורשת טקטית – הוא מצטיין בעיקר ביחסי אנוש. האנגלי, שעבד איתו בצ'לסי, פאריס סן ז'רמן, ריאל מדריד ובאיירן מינכן, דומה לו, אבל בינתיים לא מצליח להתקרב לרמת המנטור, ויש לו בעיה מהותית גם מבחינת סגנון המשחק. בסוונזי התרגלו האוהדים לצפות בכדורגל יפה, ללא קשר לתוצאות. זו הייתה אחת המטרות המוצהרות, וביציעים מתקשים מאוד להסתגל לשינוי. קלמנט מואשם בכדורגל משעמם והגנתי מדי, ולראיה – רק תשעה שערים בלבד יש לברבורים ב-16 משחקי ליגה עד כה.
ובכן, יהיה זה מפגש בין "ברצלונה של פרמייר-ליג לשעבר" ל"ברצלונה של פרמייר-ליג בהווה". יהיה זה קרב בין ההתקפה החלשה ביותר להתקפה הפוריה ביותר. ובזכות הניצחון הדרמטי של קריסטל פאלאס אתמול, זה גם המאבק בין האחרונה לראשונה. קרב קצוות אמיתי. הייתכן שדווקא בו תיעצר התנופה הפנומנלית של גווארדיולה? 
מה דעתך על הכתבה?