12 חודשים עמוסים וגדושים עברו, 2017 אוטוטו מסתיימת וזה בדיוק הזמן להביט לאחור בעיניים מסכמות. מי כיכב, מי אכזב, מי שיחק אותה בענק ומי יעדיף לקמט את השנה האחרונה ולהשליך אותה אחר כבוד למחוזות השכחה. שנת 2017 – הבחירות.
עשו לנו את השנה – רוג'ר פדרר VSרפאל נדאל
עונת הטניס נפתחה בלי הרבה ציפיות מיוחדות מצד האוהדים הריאליים. השליטה של נובאק ג'וקוביץ', לצד הבלחות מכיוונם של אנדי מארי, סטאן ואווינקה ושות' סימנה את חילופי הדורות בסבב ה-ATP, ורק גדולי האופטימיים העזו לייחל לעוד קרב בין השניים שהיו פני הענף הלבן במילניום הנוכחי.
וזה קרה. זה פשוט קרה. אליפות אוסטרליה הביאה איתה יכולת שיא של פדרר ונדאל, שנראו רעננים וצעירים, ואחרי מוקשים גדוליםיותר (חצי הגמר המרתוני בין נדאל לדימיטרוב, ללא ספק אחד המשחקים הגדולים של העונה), וממש קצת פחות (ה-2:3 בחצי הגמר של פדרר על ואווינקה, בו איבד יתרון שתי מערכות) קיבלנו את הגמר הכי קלאסי שיכול להיות.
נדאל ופדרר. שלא ייגמר לעולם (AFP)
האליפות הזו הוציאה לדרך שנה של יכולת נהדרת של השניים, שנה שבה נחשפנו שוב לדיווחים בלתי פוסקים על פדרר ונדאל, שנה שבה נדאל קטף רולאן גארוס ויו אס אופן, ואילו הקרחון השווייצרי ריגש עם זכייה שמינית בווימבלדון. בשורה התחתונה – בסוף שנת 2016, פדרר דורג 16 ונדאל 9. בסוף עונת 2017 השור ממאיורקה ראשון ופדרר דולק בעקבותיו. אה, ואליפות אוסטרליה החדשה כבר ממש מעבר לפינה.
הרגע ההזוי של השנה – איטליה מחוץ למונדיאל
אין הרבה אומות בעולם שאוהבות כדורגל כמו האומה האיטלקית. התשוקה, המסורת והאמונה בצדקת הדרך התהפכו כבומרנג כשהחבורה האפורה של ג'אמפיירו ונטורה כשלה בפלייאוף נגד שבדיה אל מול סן סירו גועש. ההבנה האיטית שלא נקבל הקיץ דיונים על השיטה והסדר האיטלקים מול כוכבי על ונבחרות מלהיבות, חלחלה בעצב אל מוחם של מיליוני אוהדים ברחבי העולם.
ומעל כולם זאת הייתה הטרגדיה של ג'אנלואיג'י בופון. השוער, שרק נכשל במשימה האחרונה שנותרה לו בקריירה – לזכות סוף סוף בליגת האלופות, פרץ בבכי בסיום הכישלון והודיע על פרישה מהמדים הלאומיים. ארץ המגף הרכינה ראש לכבוד מי שאמור היה להפוך לראשון בעולם שמופיע בגביע עולמי שישי, אך לצערו היה הסמל של חילופי הדורות של הסקוודרה אזורה.
עיתוני איטליה מתקשים לעכל (טוויטר)
הפתעת השנה – סלובניה אלופת אירופה
יורובאסקט 2017 הוא אומנם אירוע שהאוהד הישראלי ישמח לשכוח, אך כל סלובני יספר עליו לנכדיו וניניו עד קץ הימים. החבורה המופלאה של גוראן דראגיץ' ולוקה דונצ'יץ' רקדה על מגרשי הפרקט בהלסינקי ובאיסטנבול, כל הדרך אל התואר הראשון ב-26 שנות עצמאות, תוך שהיא מציגה כדורסל מרשים ומביסה 72:92 את האלופה היוצאת מספרד בחצי הגמר. היהלום הצעיר של ריאל מדריד סלל את דרכו סופית אל לב הקונצנזוס האירופי, וכל הדיווחים מצביעים על כך שבעונה הבאה נוכל לצפות בו בעיקר בשעות הלילה. איזו שנה למדינה הבלקנית הצעירה.
אכזבת השנה – ז'וז'ה מוריניו
לקראת סיום הקריירה של אלכס פרגוסון כמעט לא עבר שבוע בלי דיווח על רצונו של מוריניו לרשת את הסקוטי על הקווים באולד טראפורד. זה לקח קצת זמן, אבל בסוף קרה, ולא מן הנמנע שזה כבר עוד מעט ייגמר. תקופת כהונתו של המיוחד נעה בין אחיזת העיניים שניסה לשדר, לפיה זכה בשלושה תארים בעונתו הראשונה ולכן הצליח באופן יחסי, לבין כדורגל רע ומחאת אוהדים שעם כל הכבוד, לא התרשמו מזכיה במגן הקהילה, גביע הליגה והליגה האירופית.
ניתן להניח שמוריניו היה זוכה למעט יותר חסד אלמלא העונה ההיסטורית שרושמת מנצ'סטר סיטי העונה, והוא עוד יכול תיאורטית לזכות העונה בליגת האלופות ולהפוך את העונה של השדים האדומים במאה שמונים מעלות. אבל שוב, בשורה התחתונה, אוהדי יונייטד ציפו להרבה יותר מהפורטוגלי, והמצב מתחיל להיות מדאיג באמת מבחינתם, כשזיכרונות הדומיננטיות האבסולוטית מימיו של פרגי נעלמים מעונה לעונה.
מוריניו. לא הביאו אותו כדי לזכות בליגה האירופית (AFP)
ציטוט השנה – לוואר בול: "הייתי הורג את מייקל ג'ורדן באחד על אחד"
קצת לפני "מרץ המשוגע" פרץ לחיינו האבא הכי צבעוני בארצות הברית, שממש לא בחל באמצעים בניסיון לגרום לאנשים לזכור את השם של בנו, לונזו. לוואר, שאיים על פילדלפיה לבל תבחר בבול, רק בגלל רצונו שיגיע ללוס אנג'לס לייקרס, קטף בקלילות תואר ציטוט השנה עם ההתגרות אפילו במלך הבלתי מעורער של הענף. על השאלה האם הדומיננטיות של האב בקריירה של בנו תפגע או תועיל נקבל תשובה בעתיד, אך בינתיים קיבלנו ציפייה לשנים מרתקות מבחינה תקשורתית, ורק חכו שלונזו יתחיל לאיים על תארים. הנאה מובטחת.
הרגע הספורטיבי של השנה – יוסיין בולט מועד ופורש
יוסיין בולט עבור האתלטיקה הוא כמו אורן חזן לערוץ הכנסת – סיבה לצפות במשהו גם אם הוא לא מעניין אותך, פשוט בגלל הידיעה שלפחות תקבל שואו. קצת יותר מתשע שנים אחרי שפרץ לתודעה עם שיא עולמי במאה מטרים, ועוד בתזמון מושלם חודשיים לפני ההצגה הבלתי נשכחת באולימפיאדת בייג'ין, היה אמור האצן האגדי להיפרד מעולם הריצה עם ניסיון ריאלי לזכות במדליית זהב עם נבחרת השליחים של ג'מייקה.
אבל לא ספורטאי כבולט יגיד שלום כשאר בני התמותה. כאילו שזה מעבר ליכולתו. תוך כדי המאוץ שלו, מטרים ספורים מקו הגמר וכשכבר נראה היה שהמקום הראשון רחוק מהישג ידו, מעד הג'מייקני על המסלול בלונדון (מעידה שכותב שורות אלה לעד יהיה משוכנע שהייתה מכוונת), ונפרד מהענף עמוס בתארים, אבל עם זיכרון אחד צורם – זיכרון מראם של שבעה אצנים שעברו לפניו את הקו הסיום, בעוד הוא מתפתל בכאבים על הרצפה. תודה על הכול יוסיין, נדבר ב-2068 פלוס-מינוס, כשאולי מישהו ישבור את השיאים שלך.
בולט על המסלול. רגע יוצא דופן (AFP)
מאמן השנה – לאונרדו ז'רדים
זינדין זידאן הציג עליונות מטורפת, אנטוניו קונטה כיכב בצ'לסי, סטיב קר עשה פלאים בגולדן סטייט, אבל ה-איש על הקווים לשנת 2017 הוא דווקא הפורטוגלי שהיה אחראי לאחת הקבוצות הצרפתיות המרשימות בהיסטוריה. אף אחד לא ממש ספר את חבורת הצעירים שהתקבצה במונאקו בקיץ 2016, אך לאט לאט החלו להגיע הדיווחים על הצגות מחוררות רשתות ואוהדי כדורגל הכניסו ללוח הזמנים את המשחקים של ההתקפה האטרקטיבית ביבשת.
עם כוכב מרכזי בדמות רדמאל פלקאו, פרוספקט נדיר כקיליאן אמבפה (שבעצמו זכה להכרה מלאה רק במהלך העונה אחרי תצוגות העל מול מנצ'סטר סיטי בשמינית גמר ליגת האלופות), ומגוון אדיר של כישרונות, דרסה מונאקו את הליגה הצרפתית והיממה את המיליארדרים מפאריס בדרך לאליפות, כשבתווך רק יובנטוס עוצרת אותה בדרך גם לגמר הצ'מפיונס. אפילו העונה, אחרי שנפרדה מאמבפה, טימו בקאיוקו, ברנדו סילבה ואחרים, נמצאת הקבוצה מהנסיכות בטופ האירופי מבחינת כיבוש שערים, והכדורגל השמח של ז'רדים העניק לו חוזה עד 2020, שכלל לא בטוח שיגיע לקיצו. בקרוב בקבוצה גדולה?
ז'רדים. הכדורגל המהנה באירופה (AFP)
ספורטאי השנה – כריסטיאנו רונאלדו
תואר כדור הזהב, שחקן השנה של פיפ"א, אליפות ספרד, אליפות אירופה, אליפות העולם למועדונים ובעיקר דומיננטיות חסרת תחרות. זו הייתה השנה של הפורטוגלי, שלמרות שלאו מסי כבש יותר ממנו היה שם עבור הבלאנקוס ברגעי המפתח, וסיים שוב כמלך השערים של ליגת האלופות עם 12 כיבושים.
למרות הפתיחה הפושרת של 2017/18, עדיין ממשיך השחקן/מכונה לצבור שיאים ייחודיים, כמו השחקן הראשון בהיסטוריה שכבש בכל ששת משחקי שלב הבתים של ליגת האלופות. רונאלדו כבר הפך לאגדה בשני מועדוני פאר כמו ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד, וכעת נשאלת השאלה האם הגיע הזמן בשבילו להמשיך ולחפש אתגר אחרון לקריירה, או לחתום סוף סוף על החוזה החדש בבירת ספרד. מה שבטוח, 2017 תהדהד לעד בדברי הימים של CR7.
רונאלדו. שנה מהסרטים (AFP)
ספורטאית השנה – גרבינייה מוגורוסה
התחרות הכמעט פתוחה מדי בסבב ה-WTA בשנים האחרונות הפכה כבר לקלישאה בטניס הנשים. השנה, בטח על רקע יציאתה של סרינה וויליאמס לחופשה עקב הריון, התעלתה אפילו על הקלישאות כשחמש טניסאיות שונות (סרינה, ילנה אוסטפנקו, מוגורוסה, סלואן סטיבנס וסימונה האלפ) זכו בתארי הגראנד סלאם ובטורניר סוף השנה, לראשונה מאז 2005, אז הייתה הפעם האחרונה בה לא נרשם "דאבל". יתרה מכך, אף אחת מהן לא הצליחה לקטוף גם תואר מתשעת הגדולים (המקבילים למאסטרס בגברים), חוץ ממוגורוסה.
הספרדייה, שסיימה את השנה במקום השני בעולם, רחוקה רק 160 נקודות דירוג מהמוליכה האלפ וקטפה את תואר שחקנית העונה של הסבב. ההצגה המדהימה שלה בגמר ווימבלדון, כשדרסה 5:7, 0:6 את אגדת הדשא ונוס וויליאמס הוותיקה, נכנסה לפנתיאון הגמרים באול אינגלנד קלאב, והפכה את העונה שתבוא לעונת מפתח בניסיונה להשתלט על סבב הנשים, רגע לפני שמריה שראפובה וסרינה חוזרות לתמונה.
מוגורסה חוגגת בווימבלדון. מעל כולן (AFP)
תמונת השנה – רמונטדה!
ההגדרה "משחק של פעם בחיים" מעולם לא צלצלה לי יותר מתאימה מאשר אחרי ה-1:6 המטורף של ברצלונה על פאריס סן ז'רמן. דווקא בעידן בו כל הישג מעט יוצא דופן מקבל שלל תיאורים מרחיקי לכת, קיבלנו ב-8.3.17 משחק שכל ניסיון לתאר אותו רק יגרע. המהפך המדהים מ-4:0, שאחריו נראתה האימפריה מקטלוניה לחתיכות – קיבל בקלילות מעמד של כבוד ואת הכינוי מהכותרת, כשלמעשה גם אם תשאלו חבר: "זוכר את ה-1:6?", הוא מיד יבין במה מדובר.
2016/17 של ברצלונה נראית כצל חיוור לעומת מה שעושה ארנסטו ואלוורדה העונה, אך משחק כמו המשחק ההוא ספק אם ישוחזר. התמונה המדוברת, בה מופיע הפנים של הקבוצה, שלמרות תרומתו המזערית ביחס לזו של ניימאר וסרג'י רוברטו קיבל את אור הזרקורים, משקפת את ברצלונה של העונה החולפת, שהצליחה לרגש רבבות אבל קמה ונפלה על הכוכב שלה. רק כדי לחדד את הנקודה, אותו כוכב כשל מול המכונה של יובנטוס והודח בבושת פנים ברבע גמר ליגת האלופות, חופן בכיסו את הזיכרון המתוק מאותו לילה קסום בקאמפ נואו, המקום בו הוכח כי אין דבר כזה בלתי אפשרי.
מה דעתך על הכתבה?