"אנחנו הולכים לשחק כדורגל שילהיב את האוהדים. אני תמיד הולך על התקפה, וזו תהיה הדרך שלנו להשיג יעדים חשובים", הצהיר מנואל פלגריני במאי, מיד אחרי שחתם על חוזה ל-3 שנים כמנג'ר ווסטהאם. מבחינת היציעים, זו היתה האמירה החשובה ביותר.
הרי מה חשוב במיוחד עבור הפטישים? תארים בקושי רלוונטיים מבחינתם, הם מעולם לא זכו באליפות. אבל האוהדים נהנים לחשוב על עצמם כמעריצים של מועדון גדול וחשוב, בזכות המסורת. ווסטהאם היא הקבוצה שהעניקה את השלד לנבחרת אנגליה, שזכתה במונדיאל ב-1966. היא אמורה להציג כדורגל אטרקטיבי ושובה עין. היא חייבת להיות נאמנה למורשת. אולי הנקודות לא יושגו בכל שבוע, אבל הבועות חייבות להתעופף באוויר בגאווה.
אבל איך אפשר להיות גאים, אם המסורת נרמסת מכל הכיוונים? האוהדים שונאים את הבעלים, דייויד סאליבן ודייויד גולד, שמתרכזים בעיקר ברווחים הכספיים. הם מתעבים את המעבר לאיצטדיון האולימפי נטול הנשמה ואת נטישת אפטון פארק, האהוב והיקר. הם נאלצו לסבול בעשור האחרון מאמנים כמו סם אלרדייס ודייויד מויס, אשר סגנונם מנוגד באופן מוחלט לכל מה שהם מאמינים בו. לכן, החליטה ההנהלה שפלגריני הוא האיש הנכון כדי לצמצם מעט את הביקורת, במיוחד כאשר המגעים עם רפא בניטס נקלעו למבוי סתום, בעוד ניוקאסל דרשה תשלום גבוה עבור שחרורו של הספרדי.
וזו היתה רק יריית הפתיחה. ווסטהאם הלכה בחלון ההעברות על אסטרטגיה ראוותנית והרכיבה סגל שנראה על הנייר נוצץ למדי. מבלי לאבד אף שחקן דומיננטי, היא צירפה כמה כוכבים שמסוגלים תיאורטית לספק את כמיהת האוהדים לכדורגל יצירתי והרפתקני – בדיוק מו שפלגריני הבטיח.
בראשם בולט פליפה אנדרסון הברזילאי, יהלום עם ראיית משחק פנטסטית, מסירות עומק נהדרת וכדרור ייחודי עם שליטה אבסולוטית בשתי הרגליים. אחרי שאיבד את מקומו בהרכב לאציו, נרכש הקשר בן ה-25 תמורת 36 מיליון ליש"ט, והציפיות ממנו בשמיים.
אנדרסון. הציפיות ממנו בשמיים (Gettyimages)
אנדריי יארמולנקו האוקראיני, שחקן אגף עם יכולות טכניות נפלאות אשר נחשב בזמנו ליורש פוטנציאלי של אנדריי שבצ'נקו, הוחתם מבורוסיה דורטמונד תמורת 17 מיליון ליש"ט. ג'ק ווילשר, פעם הקשר המבטיח ביותר של אנגליה, שוחרר מארסנל ובחר להצטרף אף הוא לפטישים. תוסיפו לרשימה הזו את הכשרונות שכבר היו בסגל – הסקורר האוסטרי מרקו ארנאוטוביץ' והתחבולן הארגנטיני מנואל לאנסיני אשר נעדר בינתיים בגלל פציעה – ותקבלו מרכיבים שעשויים להפוך לקבוצה תוססת באמת.
ווסטהאם השקיעה לא רק בהתקפה. היא החתימה את השוער הפולני לוקאש פביאנסקי מסוונסי שירדה לליגת המשנה; את איסא דיופ מטולוז שנחשב לאחד הבלמים הצרפתים הטובים בדורו; הבלם הפרגוואי החסון פביאן בלבואנה מקורינתיאנס; שחקן האגף הימני ריאן פרדריקס מפולהאם; והקשר האחורי הקולומביאני, קרלוס סאנצ'ס, מפיורנטינה. על פלגריני הוטלה המשימה להפוך אותם לצוות מלוכד – ונכון לעכשיו הוא טרם מצא את הפתרונות.
מובן שיהיה מגוחך לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת אחרי ארבעה משחקים, אבל ווסטהאם היא הקבוצה היחידה בפרמייר-ליג שטרם צברה נקודות העונה, ורמת המשחק שלה רק הולכת ומידרדרת. האוהדים יכולים לסלוח על הפסדי חוץ לליברפול ולארסנל, אבל התבוסות היו מוחצות – 4:0 באנפילד ו-3:1 באיצטדיון האמירויות אחרי שער יתרון מהיר. הפטישים הובילו גם במשחק הביתי מול בורנמות, אבל נכנעו 2:1 בגלל שתי ספיגות במחצית השניה. ההופעה העלובה ביותר היתה במחזור האחרון, מול וולבס בלונדון. אמנם הזאבים ניצחו 0:1 רק בזמן פציעות, אבל ווסטהאם היתה נחותה לאורך כל 90 הדקות ולא נראתה כמו קבוצה.
טרם מצא את הפתרונות. פלגריני (Gettyimages)
"זו לא פתיחה גרועה אלא פתיחה גרועה מאוד", הודה פלגריני, אבל הפנה את האמצע המאשימה כלפי השחקנים והגישה הלא נכונה שלהם. אלן שירר, המשמש בימים אלה כפרשן, הגיב בזעם. הוא הגדיר את ההופעה של ווסטהאם כמביכה ופאתטית וטען: "המנג'ר אחראי על הגישה המנטלית". וזו הצרה המרכזית של פלגריני: עבודתו לא מורגשת בשלב זה. הקבוצה לא רק לא מצליחה להציג כדורגל התקפי כפי שהבטיח – כבשה פעמיים בלבד בארבעה מחזורים – אלא בעיקר נראית כמו אוסף שחקנים שלא מחוברים זה לזה. דיבורים על משבר כבר מרחפים באוויר ולוח המשחקים ממש לא מיטיב עם הצ'יליאני. היום (ראשון) הוא יוצא לגודיסון פארק לקרב מול אברטון, ולאחר מכן מארח את צ'לסי ואת מנצ'סטר יונייטד. הדבר עלול להוביל ל-7 הפסדים רצופים וזה כבר עלול להיות יותר מדי עבור ההנהלה. היא אמנם העניקה לבוס החדש חוזה ארוך טווח, אבל השינוי החיובי חייב להגיע בשבועות הקרובים.
פלגריני עצמו מנסה לשדר עסקים כרגיל. הוא העניק לחניכיו ימי חופשה בתחילת הפגרה הבינלאומית, ולכן עמלו הפטישים על הכנה מדוקדקת למשחק החשוב מכולם. המפגש מול הקבוצה של מרקו סילבה שתחסר את רישרליסון המושעה וסובלת מבעיות חמורות בהגנה הוא ההזדמנות האמיתית להשאיר את הפיאסקו מאחור ולצאת לדרך חדשה. זה הזמן של פליפה אנדרסון וארנאוטוביץ' למצוא שפה משותפת, זה הזמן של יארמולנקו לעשות את הפעולות הראשונות החיוביות בפרמייר-ליג. אם הם ייכשלו, הפרויקט הראוותני עלול לרדת לחלוטין מהפסים. לאוהדים, שמאסו בהנהלה, יש סיבה מצוינת לתמוך במנג'ר נעים ההליכות שעונה לכאורה על הדרישה החשובה ביותר מבחינתם, אבל נכון לעכשיו משרתו מצוייה בסכנה ממשית.
מה דעתך על הכתבה?