יונייטד של באזבי לא נשענה או שאבה מהמסורת של קודמותיה, כי לא היה על מה להישען. היא לא דמתה לשום קבוצה של המועדון כי לא היה למה להידמות. באזבי יצק את המסורת ובנה את האתוס במו ידיו. הוא עיצב את סגנון המשחק שלה שהפך לחלק מהמסורת שלה. יונייטד שהתפתחה תחתיו התחייבה לכדורגל התקפי, זורם, קבוצתי, כדורגל של נגיעה אחת בכדור שמגובה באנרגיות אינסופיות ומחויבות גדולה. כל שחקניה, דורות של שחקנים, שאותם איתרה גידלה וטיפחה, חלקו את אותם עקרונות משחק, גם הסופרסטארים, כולם שימרו את המסורת של יונייטד.
אלכס פרגוסון קיבל את יונייטד ב-1986, 17 שנים אחרי שבאזבי פרש. אלה היו 17 שנים שבהם יונייטד דמתה למכבי חיפה: מה שלא תעשה, כמה שלא תשפוך, מה שלא תקנה, את מי שלא תמנה, תמיד תקבל את מכבי חיפה. יונייטד ירדה ליגה בשנים האלה. עברו שם: וילף מקגינס, פרנק אופארל, טומי דוקרטי, דייב סקסטון ורון אטקינסון. היא הייתה בשנים ההן מה שמקובל לכנות קבוצת גביע טיפוסית. רק האתוס שבאזבי הותיר אחריו בידל אותה ונתן לה מעמד ייחודי שלא הייתה ראויה לו בשל הישגיה. יונייטד הייתה בשנים האלה קבוצה של מגן הקהילה.
מוריניו. משהו חרק בקבוצה והוא שילם את המחיר (gettyimages)
פרגוסון התנתק מקודמיו, לקח את יונייטד שלו וחיבר אותה ישירות לזו של באזבי. 17 שנים שבהם יונייטד איבדה את זהותה היו כלא היו. פרגוסון השיב לה את עקרונות המשחק שבאזבי כונן; את האידאולוגיה שמחייבת טיפוח שחקנים צעירים שבאים משורות המועדון, או שנרכשים בגיל שבו עוד אפשר לעצב אותם; את הרוח הגדולה, המיוחדת, שנושבת במועדון מאז אסון מינכן. בשורה התחתונה – במשך 73 שנים נמצאו רק שני מאמנים שנמצאו מתאימים ליונייטד. האחד בנה את האתוס, השני השיב אותו לאחר שהיה נדמה כי אבד. הם מחזיקים את המפתחות, הנוסחה בידיהם, רק הם מכירים אותה.
בין פרגוסון לבין מוריניו יונייטד חזרה להיות מכבי חיפה. מוריניו קיבל את יונייטד בשל כרטיס הביקור שלו, אותו הוא נושא מאז ימיו בפורטו. הוא יודע לנצח משחקי כדורגל טוב יותר מכל מי שנמצא בסביבתו. כשקיבל את פורטו היא הייתה הקבוצה השנייה בפורטוגל. כשעזב אותה כעבור שתי עונות היא הייתה הקבוצה הראשונה. מוריניו הביא לה אליפות, גביע וגביע אופ"א בעונה הראשונה, ועוד אליפות ואת הצ'מפיונס בעונה השנייה. עד שמוריניו הגיע לצ'לסי היא הייתה קבוצה זוהרת וסקסית מהרובע האמיד של לונדון. נראתה טוב לעיתים, אבל אף פעם לא ניצחה.
את האליפות האחרונה שלה היא לקחה 50 שנים לפני שמוריניו הגיע. הוא הפך את צ'לסי לקבוצה רעה, הביא לה שתי אליפויות רצופות על הראש של ארסנל ויונייטד, שתי זכיות בגביע הליגה וזכייה אחת בליגה האנגלית. כל זה בפחות משלוש עונות. הקבוצה שהוא בנה, לימד והרגיל לנצח הביאה את אברם גרנט לגמר הצ'מפיונס. פנדל אחד של טרי וגם אברם שותף לזכייה בצ'מפיונס, בתפקיד פורסט גאמפ. אינטר הביאה את מוריניו כדי לשבור את המחסום האירופי שלה. אינטר שלטה בכדורגל האיטלקי בשנים שלפני מוריניו, אבל באירופה כשלה. מוריניו הביא לה גם את אירופה.
מוריניו ופפ. בארסה העדיפה את פפ (AFP)
ברצף השנים שבין פורטו-לצ'לסי-לאינטר, מוריניו התקבע כמנצח בקנה מידה היסטורי. הוא היה למאמן הראשון שזכה בצ'מפיונס עם שתי קבוצות שונות. ריאל מדריד הביאה אותו כדי לבלום את ההשתלטות של בארסה על כדור הארץ. ריאל הייתה יכולה להחתים כל מאמן אבל בחרה במוריניו משום מומחיותו. קבוצה שרוצה לנצח ויכולה להרשות לעצמה, מביאה את מוריניו. הוא לא קומפני מן, הוא לא בא להשתקע, הוא איש למשימות מיוחדות. בא, מנצח והולך. זה תמיד אותו מוריניו. לא שפוט של אף אחד, לא נאמן לאף מסורת. הוא הגיע למדריד בשנה השלישית של פפ בברצלונה. מוריניו הביא למדריד את הגביע הספרדי כבר בשנה הראשונה שלו במועדון על חשבון ברצלונה. בעונה השנייה שלו הביא לה את אליפות הליגה הספרדית ואת הסופר קאפ הספרדי. הרקורד שלו עמד עכשיו על ארבע אליפויות בארבע מדינות שונות.
אלכס פרגוסון. ידע לחבר את הקבוצה (gettyimages)
הוא היה המאמן הראשון שזכה באליפויות של שלושת הליגות הבכירות ביבשת. המוניטין של מוריניו כמי שיודע לנצח משחקי כדורגל לא נפגע במדריד. הוא לא הצליח לנשל את בארסה אבל האט את ההשתלטות שלה, חשף את פגיעותה. בתקופתו במדריד ברצלונה מצאה מולה יריבה אחרת מכפי שהייתה בתקופה שקדמה לו. מוריניו ניצח גם בקדנציה השנייה שלו בצ'לסי. הוא לקח איתה את האליפות השלישית שלו בפרמייר ליג ואז הוא הגיע ליונייטד, שמצאה את הבנאדם הנכון שיזכיר לה איך מנצחים משחק כדורגל. ביונייטד קרה לו מה שלא קרה לו בעבר. היא הייתה ונשארה מכבי חיפה.
מוריניו, בקדנציה שלו ביונייטד, איבד את הדבר שיחד אותו מכל היתר. את היכולת המיוחדת לנצח משחקי כדורגל. עד יונייטד מוריניו הצליח במקומות שהיו צריכים את מוריניו כמו שהוא – בא, מנצח בדרכו והולך. יונייטד רוצה לנצח אבל יותר מכל היא מחפשת את הממשיך של באזבי ופרגוסון, מישהו שיתאים לאתוס שלה, מישהו שיחזיר את יונייטד של שניהם. את זה מוריניו לא אוהב לשמוע, קבוצות גדולות ומרכזיות החתימו אותו כדי שייתן להן את מה שהוא, ביונייטד הוא נדרש לבצע התאמות. בעיני עצמו, בשלב הזה של הקריירה שלו, אחרי כל התארים שלקח, מוריניו גדול יותר מכל מסורת קיימת, עובדה שהמסורת הקיימת הזעיקה אותו כדי להצילה מדשדוש וכדי שיביא לה את מה שהוא יודע להביא.
מסופר על מוריניו שהוא הגיע לראיון עבודה בברצלונה בסוף תקופתו של רייקארד. בארסה התחבטה בין פפ לבינו. לא הייתה לו בעיה לשבת מול הבוסים של ברצלונה ולהסביר להם למה עליהם לזנוח את תרבות המשחק שלהם, את האתוס, את הכדורגל ההתקפי, את ה-3-3-4. בארסה בחרה בפפ.
מוריניו ופוגבה. יהיה קשה למאמן לקום מהכישלון (AFP)
פריס סאן ז'רמן צריכה לנצח באירופה. היא חייבת. בשביל הליגה הצרפתית גם מנחם קורצקי מספיק לה. עד לפני כמה שנים, מוריניו היה הכתובת המתבקשת. היום כבר לא. מוריניו לא מזוהה עם ניצחונות אלא עם חדרי הלבשה מרוסקים, רוח רעה ואווירה אנטגוניסטית.
פיטוריו מיונייטד גרמו למניה של המועדון לזנק ב-6 אחוז בבורסה של ניו יורק. הנוכחות של מוריניו במועדון משפיעה על ערכו בבורסות המרכזיות, מעלה או מורידה את ערך הנכס. בעבר העלתה, כיום היא מורידה.
הכישלון ביונייטד זה כישלון שיהיה קשה לקום ממנו. מוריניו היה מהפכן, בזכות אישיותו, בזכות הכדורגל שלו, בזכות ההכנה הטקטית של קבוצותיו. גם ונגר נחשב למהפכן בחלק הראשון של הקדנציה שלו בארסנל עד שמוריניו הגיע ופשט את עורו. היום יש לשניהם את אותו המעמד, אלה שעשו פעם דברים גדולים. הם עוד יכולים למצוא את עצמם מתמודדים זה מול זה על הג'וב בבשיקטאש.
מה דעתך על הכתבה?