אחד המשחקים הגדולים והדרמטיים בהיסטוריה של גביע העולם בכדורגל, נערך ב-5 ביולי 1982 באיצטדיון סאריה שבברצלונה. נבחרת ברזיל התמודדה בו עם נבחרת איטליה, וזאת בשלב השני של הטורניר. שלב זה כלל ארבעה בתים, שבכל אחד מהם היו רק שלוש נבחרות. בבית המשותף לשתיהן שיחקה גם ארגנטינה, שהגיעה לטורניר הגמר כאלופת העולם 1978. ארגנטינה, שהציגה בהרכבה את דייגו מארדונה הצעיר (שלא שיחק ב-1978), הפסידה הן לאיטליה (2:1) והן לברזיל (3:1).
ברזיל הייתה אז בשיא כושרה, מונהגת על ידי חלוצה הנפלא סוקרטס, שהלהיב את הצופים במשחקו הטכני. אבל לא רק סוקרטס. זו הייתה נבחרת של כוכבים רבים בהם שחקני ההגנה, לאנדרו, לואיזיניו, וטוניו סרזו. אבל הזרקורים הופנו בעיקר לשחקני הקווים הקדמיים, פאלקאו, סוקרטס, זיקו, ואדר. מאמן הנבחרת היה טלה סנטנה. נוכח יכולתה הגבוהה, נחשבה נבחרת ברזיל למועמדת הבכירה לזכייה בגביע העולם.
מנגד, גם לאיטליה היה מה להציג. קפטן הנבחרת, השוער דינו זוף, המשיך גם בגיל 40 להפגין יכולת גבוהה, והגנת הברזל שלצידו כללה את ג'נטילה, טארדלי, קאבריני, ושיראה. את התקפתה הובילו בעיקר קונטי, גראציאני ורוסי. מאמן הנבחרת היה אנצ'ו בירזוט. לשפוט במשחק הטעון ביניהן נבחר הישראלי אברהם קליין.
נבחרת איטליה היא זו שפתחה בסערה וכבר בדקה החמישית הבקיע חלוצה המרכזי, פאולו רוסי את השער הראשון במשחק. 44 אלף הצופים באצטדיון הבינו עד מהרה שצפויה להם חוויה יוצאת דופן. סוקרטס קבע שוויון בדקה ה-12, אלא שרוסי הבקיע את השני שלו בדקה ה-25, ולהפסקה ירדו הנבחרות ביתרון 1:2 לזכות איטליה.
פאולו רוסי בגמר מומדיאל 1982 מול גרמניה (gettyimages)
המחצית השנייה הייתה דרמטית. הברזילאי פאלקאו, שהיה מגדולי הכדורגלנים באותה עת, ירה שער שוויון מדהים בדקה ה- 68. תוצאת ה-2:2 החזיקה מעמד עד לדקה ה-74. פאולו רוסי שוב מצא את הדרך להכניע את הגנת ברזיל, השלים בכך שלושער אישי והעניק לנבחרת איטליה יתרון של 2:3. עד לשריקת הסיום של אברהם קליין נערך קרב איתנים, אבל ברזיל, חרף כישרונה ומאמציה, לא הצליחה להשיג את שער השוויון המיוחל.
פאולו רוסי הפך בזכות משחק זה לכדורגלן הכי מדובר בטורניר, אותו גם סיים כמלך השערים, בזכות שש הבקעות, אחת מהן בגמר שבו גברה איטליה בתוצאה 1:3 על נבחרת גרמניה המערבית. עוד שני שערים במשחק הגמר הזה הבקיעו טארדלי ואלטובלי, בעוד שלזכות הגרמנים הבקיע ברייטנר. אגב, אברהם קליין שימש במשחק זה כקוון.
הגמר, שנערך באצטדיון ברנבאו במדריד, היה אמנם מעולה, אבל מי שחזה בניצחון נבחרת איטליה על ברזיל ראה את המשחק המלהיב ביותר של אותה אליפות. משחק שלא ישכח לעולם.
מה דעתך על הכתבה?