לפני יותר משנה וחצי התארח מוטי דניאל בפודקאסט "דאבל טים" בוואלה! ספורט. אליפות אירופה בכדורסל הייתה רחוקה אז, ושאלנו אותו איפה נכון להציב את רף הציפיות. "נבחרות העתודה של השנים האחרונות לימדו אותנו לא להתבייש, לא להצניע ציפיות וכן לחלום בגדול ולהגיד שתבוא להתמודד על מדליה", אמר אז. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. ישראל, כמו ב-2017, 2013, 2011 ו-2009, שוב הודחה בשלב הראשון.
"אני זוכר שישבתי על המרפסת בבית כשהקלטנו את הפודקאסט, וזה שונה ממה שאתה מרגיש כשאתה בתוך המשימה", אומר מנהל נבחרת ישראל בריאיון מיוחד. "תמיד צריך לשאוף גבוה, וזה בסדר, אבל כשהתכנסנו לקיץ הזה וכשהיינו במהלכו – המטרה המוגדרת הייתה לעבור שלב. אם היינו מגיעים לשמינית הגמר ונעצרים שם, הייתי חי עם זה יותר בשלום".
– מתי הבחנת שהעניינים משתבשים וחורקים?
"היו כמה נקודות בקיץ שקלטנו כולנו שהדברים לא זורמים לנו ולא הולכים בדרך שציפינו. שבוע לפני היורובאסקט, כשחזרנו ממשחק מוקדמות גביע העולם בפינלנד, היינו במצב לא טוב. הדרך שבה שיחקנו והפסדנו, מבלי להיכנס לניתוחים מקצועיים או פסיכולוגיים, לא הייתה טובה, ובאמת קיבלנו מיד בראש משבדיה. כל הזמן ניסינו לשנות, לדבר ולהזיז. אבל לא תמיד זה מצליח".
– דווח על יחסים עכורים בתוך חדר ההלבשה, בין השחקנים.
"לא היו יחסים לא טובים כמו שניסו להציג, בטח לא ברמה של מריבות ומחנאות. ברור שכל שחקן רוצה שיהיה לו חלק גדול יותר, ואם זה לא קורה אז הוא מתוסכל, אבל זה לא הגיע למצב של מלחמות בין השחקנים. נעשה להם עוול, נעשה לנבחרת עוול, ויותר מזה, נגרם נזק. פתחנו את האליפות עם שני ניצחונות, והאווירה מסביב הייתה שלילית כלפינו. זה חילחל פנימה. מי עשה את זה ולמה? אני משוכנע שזה לא הגיע מתוך הנבחרת, אלא מכל מיני מקורבים ובעלי אינטרס".
– ובכל זאת, מה היו הטעויות שלכם? על מה אתה מתחרט?
"העובדה שלא היה תאריך אחד לפתיחת האימונים, אלא הלכנו לקראת שחקנים שביקשו להצטרף באיחור, פגעה בנו מאוד. לא ידענו להעריך בזמן אמת עד כמה זה יפגע בשטף ובבנייה של הקבוצתיות. גם יריבות האימון שהצלחנו להשיג לא היו ברמה מספיק גבוהה. ניסינו להשתחל לטורניר או שניים, אבל בסוף לא בחרו בנו, ומנגד לא הצלחנו להביא נבחרת שתשחק כאן נגדנו. ופנינו להרבה נבחרות. כשמונטנגרו נכנסה ליורובאסקט, פנינו אליה והיא הסכימה לארח אותנו, אבל חששנו שנסיעה לעשרה ימים תהיה בעייתית. ידעתי שרומניה פחות טובה, אבל חשבתי שב-20 הפרש, לא ב-50".
– יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל, עמוס פרישמן, סימן אחר כך בריאיון את ההחלפה של עודד קטש בגיא גודס כטעות.
"עמוס לא חיבר בין עודד לגיא. זו נקודה חשובה. ההתבטאות שלו הייתה לגבי התהליך שנבנה ונעצר, וכולנו יודעים מה קרה שם. אבל לגיא אין שום נגיעה בתהליך הזה, ועמוס לא יצר את הקישור הזה. שחקן צריך לשחק אצל כל מאמן וליישר איתו קו. מהניסיון שלי, כששחקן רואה שבא מאמן, והוא יודע שהוא תלוי בו, הוא ינסה להתחבר אליו ולרצות אותו. לכל שחקן יש מאמן שהוא אוהב יותר ומאמן שהוא אוהב פחות, וזה לא צריך להשפיע".
– מה החלק של גודס במה שקרה?
"אני אוהב את גיא, ואנחנו מכירים יותר מ-30 שנה. הוא מאמן טוב מאוד, ואני לא אתן לו ציונים על תפקודו. אני לא יודע אם זה היה במכוון, אבל עשו לו עוול. אני לא מסתתר מאחורי זה שהייתה לנו מטרה, ולא עמדנו בה. אני לא מפחד להגיד שנכשלנו. אבל אנחנו חיים בעולם בלי פרופורציות. הנבחרות שלא ניצחנו הן לא רומניה. זה לא שבאנו ועשינו פדיחה של החיים. הפסדנו ליריבות שהאמנו שאפשר לעבור אותן, והוכח שאפשר גם להפסיד להן. זה לא ששיחקנו פנטסטי. היינו מתחת לרמתנו, וגם זה קורה בספורט. אבל חרצו את גורלו של גיא מהשנייה הראשונה, עוד כשניצחנו. כשמנצחים את פינלנד, אומרים ששיחקנו לא טוב. וכשמשחקים טוב מול סרביה, מסבירים שלא ניצחנו".
– הביקורת חדרה אליו?
"גיא בחור חזק עם כתפיים רחבות, אבל זה קשה לכל אחד. הוא ניסה להתנתק ממה שכותבים, ובסופו של דבר זה לא נעים. הוא לא התלונן ולא התעסק בזה במהלך האליפות, ועדיין, אנשים הם בשר ודם, ולא עשויים משריון".
– כבר בעוד חודש וחצי הנבחרת חוזרת לשחק, והסגל שלה ייראה שונה לחלוטין ללא שחקני ה-NBA והיורוליג.
"אנחנו באמצע קמפיין, והמשימה נמשכת. נכון שעברנו סוג של טראומה. כל אחד מאיתנו חזר מאוכזב, ולכולנו היו ציפיות אחרות. אבל אין מקום להתייאש. הנבחרת צריכה לקום מכישלונות, כדי שהאכזבה והתסכול שחווינו יישארו מאחור. נכון שיש אילוצים ולא כל השחקנים עומדים לרשותנו, אז ניקח את הטובים ביותר שיש".
– אבל מה הגישה? מביאים כוכב צעיר ממש, כמו נועם יעקב למשל כרכז מחליף, למרות שהוא רק בן 17, או הולכים על שחקן ליגה יותר מנוסה, ותיק ובשל, מעל גיל 30?
"אולי נועם יעקב טיפה צעיר מדי, אבל נועם דוברת מן הסתם יהיה בנבחרת. הדעה שלי לא קובעת, ותפקיד המאמן הוא לנצח ולהביא מי שיעזור לו לנצח. נכון שיש קו לבנות הלאה, לעתיד, ולתת לשחקן צעיר לטעום את הנבחרת, אבל לא יכולים להיות שישה כאלה. לא נביא עכשיו את נבחרת העתודה לשחק במוקדמות המונדובאסקט".
– מתי נדע מי יאמן את הנבחרת בחלון הבא בנובמבר?
"נכון לעכשיו זה גיא גודס, ואם לא יחליטו על שינוי – ואני לא יודע על דיון שקבעו כדי לשנות – אז גיא הוא המאמן, ואין מה להודיע".
– דובר רבות, גם כאן, על שאלת המתאזרח. בזמן שגם נבחרות מובילות כמו ספרד, סלובניה וטורקיה איזרחו שחקנים זרים, ישראל נותרה מאחור. מה עמדתך בנושא?
"אני עונה לך כמוטי, לא כמנהל הנבחרת ולא כאיש איגוד: אני לא אוהב את הרעיון לאזרח שחקן כדי שישחק בנבחרת. אין לי בעיה לשחק עם מתאזרחים, לבאן מרסר היה השותף שלי המון שנים, והיה מחובר לישראל. והוא לא היה היחיד. אני הייתי רוצה מישהו שמחובר למדינה ורוצה לשחק בנבחרת, לא בהכרח בגלל ציונות, ויש לו סוג של זיקה. לאתר שחקן איקס כי הוא יותר טוב מהשחקן הישראלי שיש לי? אני לא שם".
– גם אם אתה משלם על זה מחיר מקצועי?
"נבחרת ישראל צריכה לייצג את ישראל, היא לא אוסף כוכבים. זה ההבדל בין נבחרת לאומית לבין מועדון. אפשר למצוא את האנשים עם הרצון, הזיקה והחיבור. אני לא פוסל את זה לחלוטין".
– כלומר, היית מאזרח זר שלא זכאי לדרכון על פי חוק השבות, אבל לא כל זר.
"אני אתן לך דוגמה עם שמות. אם בקיץ האחרון הייתה לי אפשרות לאזרח את לורנזו בראון או ג'ייקובן בראון, הייתי בוחר בג'ייקובן. אולי לורנזו שחקן טוב יותר, אבל ג'ייקובן – למרות שהוא אמריקאי לכל דבר ועניין – נמצא בארץ כבר חמש שנים ושיחק בשלוש קבוצות, מכיר את המקום ואת המדינה. אני לא צדיק יותר מהאפיפיור, ואין לי בעיה לאזרח, אבל לא אחד שלא קשור בכלל".
במהלך הקיץ נתקל דניאל בסיטואציה אישית לא פשוטה. חברו לקבוצה בעבר, ווילי סימס, התמוטט לאחר שעבר התקף לב, ולא קם עד היום. "יש לזה כל כך הרבה רבדים", הוא אומר בכאב. "לראות איך זה משפיע על גל מקל, ואיך הוא מתמודד; לחשוב שווילי בקבוצת הגיל שלי, אדם בריא שישב בבית וראה טלוויזיה, ואיפה הוא היה חמש דקות אחר כך. לא היינו חברים קרובים, אבל לפני חודשיים נפגשנו באירוע חברתי ודיברנו במשך שעתיים. לפני שנפרדנו, סיכמנו שאנחנו חייבים להיפגש יותר. הדבר הזה יושב עליי כסוג של טראומה.
"כשווילי היה שחקן, בזמנים הקשים – כשהרגיש למשל שהוא לא מקבל מספיק דקות – הוא נהג לומר משפט קבוע: 'אני רק סנאי שמנסה להשיג אגוז'. הזכרתי לו את זה במפגש האחרון שלנו. וזה באמת ווילי. איש פשוט וקשוח, שבא לעבוד ולעשות את שלו בנועם. לפני שיצאנו לאליפות, בריאיון הקודם שקיימנו, שאלת אותי מה אגיד לננו גינזבורג כשאפגוש אותו בפראג. אז באתי אליו לפני המשחק מול צ'כיה, חיבקתי אותו ואמרתי לו 'העיקר שנישאר בריאים'".
– באותו ריאיון חששת להפסיד לננו, כי ידעת שתשמע ממנו אחר כך לא מעט על ההפסד הזה.
"בימים שאחרי המשחק הוא אמר לי שאנחנו משוגעים, איך שלוקחים כאן דברים. לא דיברנו הרבה אז, כי מיד אחרי הניצחון עלינו היה לו את יאניס אנטטוקומפו על הראש, אז לא היה לו זמן להסתלבט… אנחנו חברים כבר 50 שנה, ובחברות כזאת עוקצים על הדברים הקטנים. על דברים גדולים לא מציקים, וההפסד הזה מבחינתי היה גדול. ננו יודע את זה".
