העונה הסדירה ב-MLB הסתיימה בליל ראשון, והלילה (שלישי) ייצא הפלייאוף לדרך. זה הזמן לסקירה זריזה של המתמודדות, אבל ראשית – המשחקים בשלב הוויילד קארד (סדרת הטוב משלושה).
* AL: טמפה ביי – טקסס, מינסוטה – טורונטו.
* NL: מילווקי – אריזונה, פילדלפיה – מיאמי.
AL: הנסיקה של בולטימור, שקיעת הגדולות
ה-AL מזרח היה איכותי כתמיד והציב שלוש קבוצות בפלייאוף – ואף לא אחת מהן נקראת ניו יורק יאנקיז או בוסטון רד סוקס. שתי הגדולות של הבית נשארו בחוץ אחרי עונות מזעזעות, כל אחת מסיבותיה שלה. ניו יורק פלירטטה עם מאזן שלילי ונחלצה ממנו בעור שיניה, בוסטון המשיכה לאמלל את אוהדיה ומי ששילם את המחיר היה ה-GM חיים בלום שפוטר במהלך העונה.
בולטימור (61:101) העפילה לפלייאוף לראשונה מאז 2016 ורשמה את עונת 100 הניצחונות הראשונה בהיסטוריה בת 122 השנים שלה. לאוריולס לא היה חובט מאסיבי, אבל הייתה לה קבוצה יציבה עם חלוקת כוחות יפה. במיוחד בלט התופס והחובט הייעודי אדלי ראצ'מן, שבשנתו השנייה בסך הכול רשם 163 חבטות ו-20 הומראנס והפך לאחד הכוחות ההתקפיים הבולטים בבית. קייל בראדיש (ERA של 2.83) וטיילר וולס (ERA של 3.64) הובילו את המגישים.
טמפה ביי (63:99) עשתה מה שטמפה ביי עושה כבר חמש שנים ברציפות – העפלה לפלייאוף. הרייז פתחו נפלא את העונה, אבל נחלשו מעט ואפשרו לאוריולס לעקוף אותם. עדיין, הם הגיעו ל-99 ניצחונות עם כוחות התקפיים כמו יאנדי דיאז, רנדי ארוזרנה ואייזק פארדס, אבל יחסרו את החובט הטוב ביותר שלהם, וונדר פרנקו בן ה-22, שנגדו נפתח ברפובליקה הדומיניקנית תיק חקירה בשל חשד למערכת יחסים עם קטינה. המגישים הפותחים היו יציבים בסך הכול, כשארבעה מתוכם שמרו על ERA נמוך מ-4.00.
טורונטו (73:89) ידעה מלכתחילה שלא תשיג את שתי המובילות, והסתפקה בריצה איטית אך עקבית אל 89 הניצחונות שלה. על פניו, אין לבלו ג'ייז את האיש שיעשה הבדל בהתקפה או בהגשה, אבל הם מספיק עיקשים כדי לעשות צרות לכל יריבה בחטיבה.
ומכאן, ל-AL מרכז ששולח נציגה בודדת, הפעם זו מינסוטה. לטווינס (75:87) המאזן הכי פחות טוב מכל שש הקבוצות שהגיעו לפלייאוף, מה שמעיד על הרמה בבית, בו סיימו כל האחרות במאזן שלילי. למינסוטה אין כוח התקפי, ההגשה שלה בינונית ויפתיע מאוד אם תחרוג ממנהגה ותנצוץ דווקא בפלייאוף הזה.
במערב התפתחה דרמה גדולה, כשהראלי של סיאטל נבלם לקראת הסיום והיא נשארה בחוץ, כששתי הקבוצות ממדינת הכוכב הבודד – האלופה יוסטון וטקסס – מסיימות לפניה. טקסס (72:90) הייתה הפתעה נעימה העונה, במיוחד לאחר שהתגברה על פציעת המגיש האס ג'ייקוב דה גרום והעפילה לפלייאוף בלעדיו לאחר שש עונות במאזן שלילי. האינפילדרים מרקוס סמיאן וקורי סיגר רשמו עונה נפלאה, והאאוטפילדר אדוליס גרסיה סיים עם 39 הומראנס. ג'ורדן מונטגומרי הגיש היטב, ומלבדו יצטרכו הריינג'רס להתפלל ששאר הפיצ'רים לא יחרבו לה את החלום להגיע רחוק.
יוסטון סיימה בפוטו-פיניש מעל טקסס. האסטרוס (72:90) לא נצצו כמו בעונת 106 הניצחונות אשתקד, אבל כיאה לקבוצה שהגיעה שש פעמים ברציפות לגמר החטיבה, אי אפשר להמר נגדם. ההגשה בהובלתו של ג'סטין ורלאנדר הוותיק, שחזר במהלך העונה מגלות בניו יורק מטס, אמורה להיות הכוח שעליו יישענו השחקנים של דאסטי בייקר.
תחזית לוורלד סיריס
ה-AL היא חטיבה פתוחה לחלוטין. הדרך לסדרת הגמר עוברת בקמדן יארדס בבולטימור, אבל האוריולס לא מייצרים תחושה של דומיננטיות. כל חמש הקבוצות מועמדות להגיע לקרב הגדול, וב"כל חמש הקבוצות" הכוונה, כמובן, היא שמינסוטה לא נכללת ברשימה.
NL: שתי מועמדות דומיננטיות וכל השאר
כמו ב-AL, גם בנשיונל ליג שלח בית המזרח שלוש נציגות לאוקטובר. העליונות של אטלנטה, אלופת 2021, לא הייתה מוטלת בספק. הברייבס הם פאוורהאוס שקיבץ 104 ניצחונות עם כמה מחבטים עצומים. מאט אולסון הפגיז 54 הומראנס ו-172 חבטות (כמעט אחת משלוש חבטות הסתיימה מחוץ לגדר. זה בלתי נתפס), רונאלד אקוניה ג'וניור רשם 217 חבטות ו-41 הומרים, מרסל אוזונה תרם 40 הומרים ואוזי אלביס (167 חבטות, 33 הומרים) ואוסטין ריילי (117, 37) סיפקו עוד כוח. זו קבוצה שהובילה את כל הליגה, שתי החטיבות, כמעט בכל המדדים ההתקפיים, אבל ההגשה החלשה יחסית סיפקה ERA של 4.14, וכעת נותר לראות מה ינצח בפלייאוף – התקפה או הגשה.
פילדלפיה (72:90) סיימה שנייה ותתמודד בשלב הוויילד קארד עם יריבה נוספת שהעפילה מהבית – מיאמי. המארלינס (77:84) עדיין בשלבי בנייה ויגיעו לסדרה ללא הסיי יאנג היוצא סנדי אלקנטרה, שקרע את רצועות הברך. שתי הקבוצות לא סיפקו ראייה לכך שהן יכולות להגיע רחוק, אבל אם מיאמי באמת יכולה לגנוב פה ושם כמה משחקים ואולי סדרה שלמה, אי אפשר לזלזל בקהל המטורף שייתן גב לפיליז. הם לא יילכו בקלות.
מילווקי (70:92) תהיה הנציגה הבודדות של בית המרכז. הברוורס ניצלו את חולשת הבית, ובמיוחד את זו של היריבה הכי בכירה בו, סנט לואיס, שפשוט התרסקה השנה וסיימה עם 71 ניצחונות בלבד. ההתקפה של הברוורס אולי לא מדהימה, אבל ההגשה שלה הובילה את הליגה ב-ERA עם 3.71. הבעיה: הפותח ברנדון וודרוף, שחזר לעניינים באוגוסט לאחר פציעה ארוכה, נפצע בכתפו ולא ישחק בסדרה מול אריזונה.
ואם כבר נגענו באריזונה (78:84) ובבית המערב, הדיאמונדבקס הגיעו לפלייאוף לראשונה מזה שש שנים, אבל לא נראים כמו קבוצה שאפשר להאמין בה. שחקן הבסיס השני קטל מארטה הגיע ל-157 חבטות, מספר השיא שלו בקריירה בת שמונה שנים בליגה וזהו בערך. ההגשה היא עקב אכילס עצום. קלי מריל וזאק גאלן היו אמינים. מלבדם – כינים.
מי שסיימה ראשונה בבית הייתה, כצפוי, לוס אנג'לס דודג'רס (62:100). אם מוציאים מהמשוואה את העונה המקוצרת של 2020, הדודג'רס רשמו ארבע עונות ברציפות וחמש מתוך שש עם מאזן של 100 ניצחונות או יותר. פרדי פרימן (219 חבטות ו-29 הומראנס) ומוקי בטס (179 ו-39) סיפקו הרבה מאוד עוצמה, אבל ההגשה הרבה פחות מבריקה מבעבר. השאלה היא האם קלייטון קרשאו יישאר בריא ומי מסוגל להתעלות בנוסף אליו.
תחזית לוורלד סיריס
כמובן שבפלייאוף אי אפשר לדעת או לחזות שום דבר, אבל על פניו יש פה פשוט שתי קבוצות הרבה יותר טובות מהשאר. הצפי הוא שייפגשו ב-NLCS ומשם תמשיך המנצחת.
מה דעתך על הכתבה?