בהחלטה מקדמית שהתקבלה, הנתונים של הנגרו-ליג שפעלה בין שנות ה-20 ל-40 ישולבו בתוך הסטטיסטיקות של ליגת ה-MLB שנוסדה בשנת 1903. הנגרו-ליג הייתה הפלטפורמה היחידה בה שחקנים שחורים יכלו לשחק בייסבול תחרותי, ולכן דור שלם של שחקנים מוכשרים לא קיבלו הזדמנות לשחק בליגה הרשמית של ארה"ב. השחקן הראשון ששיחק בליגת ה-MLB היה ג'קי רובינסון בשנת 1947 שגבר על מכשולים שאף שחקן לפניו לא היה צריך להתמודד איתם ועשה זאת בהצלחה רבה בכך שהוביל קבוצה לא מוצלחת במיוחד לסדרת הגמר של אותה עונה. הוא לא בהכרח היה השחקן המוכשר ביותר מבין השחקנים האפרו-אמריקאים, אבל תמיד תעמוד לזכותו הראשוניות.
שילוב הנתונים בשלב זה, למרות הניסיון לבצע תיקון לאפליה שנמשכה תקופה ארוכה מדי, מוביל למגוון של בעיות ותהיות בקרב האוהדים והפרשנים וכמובן שהיא מעלה שאלות גדולות לגבי אופי היכל התהילה. לצורך העניין, לאחר שילוב הנתונים ג'וש גיבסון ששיחק בין השנים 1933-1946 הופך לשחקן עם ממוצע החבטה (BA) הגבוה בכל הזמנים ועוקף את טיי קוב ולשחקן עם אחוז הסלאגינג הגבוה בכל הזמנים ועוקף את בייב רות'. שניהם אגדות מובהקות וגיבסון שיחק בפחות מחצי מכמות המשחקים וכמעט 8000 פחות נסיונות חבטה.
ההשוואה בין הסטטיסטיקות של הליגה יוצרת הטייה בנתונים, ובהיעדר פעולת נרמול ביחס לכמות הקבוצות לאורך תקופת הפעילות ולרמת התחרות הנתונים המובילים לא בהכרח ייצגו את המציאות נאמנה. ההחלטה להימנע עד כה משילוב הסטטיסטיקות התקבלה על ידי ועדת מיוחדת בשנת 1969, והליגה הודיעה בשנת 2020 שהיא רואה בהחלטת הוועדה טעות שיש לתקן. אכן כך, אך התיקון חייב להתבצע בצורה הנכונה, מתוך הכרה בפעילות הליגה והתפקיד שהיא מילאה במהלך פרק עגום ועצוב בהיסטוריה האמריקאית.
לסאצ'ל פייג', קול פאפא בל, חוזה מנדז, ליון דיי ועוד, שנמצאים בהיכל התהילה, מגיע יותר. הוספת הנתונים פותחת מחדש שאלות כואבות ביחס לעידן הסטרואידים בליגה בעקבותיו רוב המואשמים בשימוש בסמים משפרי יכולות נושלו משיאיהם ולא נמצאים בהיכל התהילה. נשברו במהלך שנים אלו השיאים המקודשים ביותר, כולל כמות חבטות ההום ראן של הליגה בעונה אחת ובכל הזמנים. בין אם אנחנו תומכים בשחקנים ששברו אותם או לא אי אפשר להתכחש לתרומה שלהם למשחק, גם אם הנתונים שלהם הושגו במרמה. אם הליגה מתעקשת לשנות סדרי עולם ביחס לסטטיסטיקות, היא חייבת לעשות זאת בכל התחומים. לא בגלל ששחקני הנגרו-ליג רימו חלילה, אלא כדי לשמור על טוהר המשחק והזיכרונות. המהלך חייב להתבצע בצורה נכונה כדי למנוע שיח מוטה, אחרת אנחנו מסתכלים אחורה בנוסטלגיה בדיעבד בלבד.
מה דעתך על הכתבה?