למעקב אחרי עידן ויניצקי בטוויטר
הצופים הישראלים שעקבו בלהיטות אחר אופרת הסבון "מלרוז פלייס" אולי זוכרים ילדה קטנה וחביבה שגילמה ב-1999 במשך תשעה פרקים דמות בשם שרה מקברייד. אחרים אולי ראו אותה באותה שנה מופיעה בחמשת הפרקים הראשונים של אופרת סבון אחרת, "תשוקות", בתור ילדה-מלאך. מעטים מאותם ישראלים ואם לומר את האמת, כנראה שגם מעטים מהאמריקאים שראו את אותם פרקים, זיהו את הילדה. זו הייתה קארה רוז בת העשר (שנודעה בשם הבמה שלה שיי קורטני) והיום בו נולדה סימל עבור אביה פיט ועבור הספורט האמריקאי כולו עשרה ימים דרמטיים מאין כמוהם, שמשפיעים עד היום על הספורט האמריקאי ללא הפסקה.
קארה נולדה ב-22 באוגוסט, 1989. בדיוק השבוע, לפני 25 שנים. 48 שעות לאחר מכן, פיט רוז, מלך החבטות של ליגת הבייסבול בכל הזמנים, הרים ידיים במאבק נגד הליגה והסכים לחתום על ההסכם לפיו הוא מושעה לכל החיים מכל פעילות הקשורה לליגת הבייסבול. הסיבה להשעייתו של רוז, האדם ה-15 בהיסטוריה שהושעה על ידי הליגה לכל החיים והראשון מזה 46 שנים, הייתה תוצאותיה של חקירה ממושכת שהוביל נגדו הקומישינר של ה-MLB באותם ימים, בארט ג'יאמטי, באשמת הימור על משחקי הליגה, כולל אלה של הקבוצה בה כיכב ואימן, סינסינטי רדס.
אמריקה כולה עצרה את נשימתה ב-24 באוגוסט 89', כאשר ג'יאמטי יצא אל התקשורת, הודיע כי רוז חתם על ההסכם והוסיף: "אחד השחקנים הגדולים בתולדות הבייסבול היה מעורב בשורת מעשים שהכתימו את המשחק ועכשיו הוא יצטרך לחיות עם ההשלכות למעשיו. זה סיום עצוב לפרק עצוב במשחק הבייסבול". על פי חוקי הליגה, רוז היה רשאי לבקש חנינה כעבור שנה אחת, אבל ג'יאמטי הבהיר באותו מעמד: "אין סיכוי שאסכים לכך. בדיוק בגלל זה דרשנו השעייה לזמן בלתי מוגבל ולא סיכמנו על תקופת זמן". מה שג'יאמטי לא ידע זה שהוא לא יהיה זה שישקול האם לתת לפיט רוז חנינה או לא. שמונה ימים לאחר אותה מסיבת עיתונאים דרמטית, שהתבררה כאחרונה בחייו, מת בארט ג'יאמטי בגיל 51 בלבד מהתקף לב פתאומי. הוליווד בשיאה.
פיטר אדוארד רוז נולד באפריל 1941 בסינסינטי, אוהיו. הוריו דחפו אותו לכיוון הספורט ואביו אפילו החליט שבנו, שהיה תלמיד גרוע, יישאר שנה נוספת באותה כיתה רק כדי שלא יחמיץ את אימוני הקיץ. רוז כיכב בתור רץ אחורי על מגרשי הפוטבול, אבל את עיקר תשומת הלב משך במשחקי הבייסבול. שם, היכולת שלו לשחק כמעט בכל עמדה בהגנה והיכולת שלו לחבוט ללא הרף, יכולות שילוו אותו גם לכל אורך הקריירה המקצוענית, בלטו במיוחד. ב-1963 הוא זכה לחוזה הראשון שלו, בקבוצה מעיר הולדתו, סינסינטי רדס. סינסי זכתה בשתי אליפויות עד לאותה עונה ושנתיים קודם לכן הפסידה בוורלד סירייס. יחד עם רוז, היא עמדה להפוך לקבוצה הטובה בליגה לאורך כל שנות ה-70'.
רוז לא חיכה יותר מדי כדי להפוך לכוכב בליגה. הוא חבט וחבט (רק בעונתו האחרונה, ב-1986, השיג פחות מ-100 חבטות) וזכה בתואר רוקי השנה. הוא היה קרוב פעם אחר פעם לתואר ה-MVP, עד שב-1973 גרף אותו, תוך שהוא מציג מספרי שיא מדהימים. ב-1975 הגיעה האליפות הראשונה ושנה לאחר מכן גם השנייה. רוז היה אחד הכוכבים המרכזיים בקבוצה הגדולה של סינסינטי, שזכתה לכינוי האלמותי "ביג רד מאשין".
אחרי 16 שנים מפוארות במדי סינסינטי, אשר באחרונה שמביניהן הוא העמיד את רצף החבטות השני הכי ארוך בהיסטוריה (44 משחקים), רוז עבר ב-1979 לפילדלפיה. הפיליז העניקו לו את החוזה הגבוה ביותר בהיסטוריה באותה תקופה לשחקן בספורט הקבוצתי האמריקאי, ארבע שנים תמורת 3.2 מיליון דולר לשנה. בעונתו השנייה במועדון, הוא עזר לקבוצה לזכות באליפות הראשונה בתולדותיה. בתום חמש עונות בפילדלפיה הוא עבר למונטריאול אקספוס, שם גם הצטרף לטיי קוב בתור השחקן השני בתולדות ליגת הבייסבול שמגיע ל-4,000 חבטות (הם עדיין שני היחידים). לאחר חצי עונה, חזר לסיבוב פרידה בסינסינטי.
עם חזרתו, הוא מונה מיד למנג'ר-שחקן של הרדס. בספטמבר 1985 שבר את השיא של קוב ורשם את החבטה ה-4,192 בקריירה. שנה לאחר מכן, הוא פרש עם שיא כל הזמנים, שעד היום נראה בלתי שביר בעליל – 4,256 חבטות. ואז החל הבלגן.
בפברואר 1989, בעיצומה של עונתו השלישית כמנג'ר במשרה מלאה של סינסינטי, זומן רוז לבירור במשרדו של הקומישינר פיטר אוברות'. אל אותה שיחה הגיע גם מחליפו המיועד של אוברות', ג'יאמטי. השניים תחקרו את רוז לגבי האשמות שהחלו לצוץ ולפיהן הוא הימר על משחקי MLB. רוז הכחיש בכל תוקף והחקירה הסתיימה במהרה, אלא שמיד לאחר שחילוף הקומישינרים הפך לרשמי, ג'יאמטי החליט להעיר אותה מחדש. הוא שכר עורך דין בשם ג'ון דאווד וזכה החל ליצור קשר עם אנשים שהיו קשורים לרוז בדרכים כאלה ואחרות, כולל סוכני הימורים.
בסופו של דבר, דאווד כתב דו"ח של 225 עמודים ובו חשף כי בחקירה התגלה שרוז הימר בין השנים 1985 ל-1987 על משחקי בייסבול כמעט ללא הפסקה. חמור מכך, הוא הימר על 52 משחקים של הקבוצה בה שיחק ואימן, סינסינטי. בכל יום, היה משקיע רוז כעשרת אלפים דולר בהימורים על המשחקים השונים ברחבי הליגה. רוז זעם על פרסום הדו"ח. הוא שב והכחיש כל קשר להימורים, סירב להגיע לשימוע בעניינו ואף הגיש תביעה כנגד ג'יאמטי. אלא שהתביעה נפלה במהרה ומלך החבטות נאלץ להרים ידיים, להתקפל ולקבל את עונשו. הוא עזב את משרתו בסינסינטי, הושעה לכל החיים מהליגה ומכל קשר אליה והחל להיפגש עם פסיכיאטר בניסיון לטפל בהתמכרות שלו להימורים.
ב-ESPN בחרו פעם את "100 הרגעים הזכורים ביותר של 25 השנים האחרונות". ההשעייה של רוז הגיעה למקום החמישי וריק ויינברג כתב: "הראיות הצטברו כל כך מהר שהיה קשה להתעלם. תיעודים של שיחות טלפון, אחת אחרי השנייה, אל סוכני ההימורים. לפעמים, רגעים ספורים לפני ההמנון הלאומי. תיעודים של הימורים, יום אחרי יום, על כל קבוצה, כולל זו שהוא אימן. העולם נדהם מכמות הראיות הזו וממה שעשה פיט רוז, מלך החבטות. כולם תמיד ידעו שהוא מהמר כבד, אבל רק ב-1989 הבינו שהוא הלך רחוק מדי".
מאותו רגע, הדברים רק הלכו והידרדרו. כשנה לאחר ההשעייה, רוז הואשם במילוי כוזב של דוחות מסים על הכנסות שקיבל מחתימות על מזכרות ומכירתן וממרוצי סוסים. הוא הודה ונשלח לעונש מאסר של חמישה חודשים. את המאסר ריצה במריון, אילינוי, שם לא זכה לאהבה גדולה מדי מהשומרים או האסירים המקומיים. מריון הייתה העיר בה גדל ריי פוס. באולסטאר של 1970, אליו הגיע פוס בתור התופס המצוין של קליבלנד, הוא ניסה לחסום את דרכו של רוז לצלחת. רוז התנגש בו במלוא העוצמה וגרם לו לשבר בכתף. פוס גמר את העונה והקריירה שלו כבר לא חזרה למסלול לאחר מכן.
מקרים כמו זה או שלל תקריות ועימותים פיזיים בהם היה מעורב לאורך השנים, גרמו לרוז להיות שנוא ביותר בקרב רבים מאנשי הליגה, ששמחו מאוד לראות אותו נופל ומושעה. כבר בתחילת הקריירה הוא זכה לכינוי "Charlie Hustle", בשל הדרך הבלתי שגרתית והלא תמיד ספורטיבית בה עשה דברים על המגרש. רוז מצדו, מרדן תמידי, אימץ את כינוי הגנאי באהבה. הוא תמיד שמח להיות הילד הרע, עד שהגיע המכה הכואבת באמת וההשעייה שהרחיקה אותו לעד מהליגה שהייתה כל חייו במשך שניים וחצי עשורים.
ב-1992 פנה רוז לפיי וינסנט, מחליפו של ג'יאמטי המנוח, בבקשה ראשונה לחנינה. הוא נדחה על הסף. ב-1999 פנה שוב, הפעם לקומישינר חדש, באד זליג ושוב זכה להתעלמות. סביב זליג, שמכהן בתפקיד מאז 1992, התעוררו דיווחים משמעותיים ב-2003 וב-2009 לגבי האפשרות שאכן יעניק לרוז את החנינה שלו, אבל אותם דיווחים גוועו בכל פעם מחדש. בעוד כחצי שנה יפנה זליג את מקומו לרוב מאנפרד ורוז ייצא למסע מחודש בניסיון לשכנע את הקומישינר הטרי לבטל את השעייתו. הספיק לו.
ביוני האחרון, לראשונה מאז ההשעייה, רוז חזר למגרש הבייסבול. הליגה אישרה והוא הפך ליום אחד בלבד למאמנה של קבוצת ברידג'פורט בלופיש מליגה מקומית קטנה בקונטיקט. האצטדיון היה מלא ב-4,500 צופים ואחרי המשחק אותו אימן וניצח 0:2 אמר רוז: "עוד לא ויתרתי. אני לא עושה את זה כדי להוכיח משהו למישהו. עשיתי טעויות ואני לא יכול להתלונן על כך שנענשתי. אני אדם עם הרבה בעיות ואני משלם על כך. אבל אם אקבל הזדמנות שנייה, אני מבטיח שלא אזדקק לשלישית".
רוז כבר בן 73 וגם אם ההשעייה תבוטל, קשה להאמין שהוא יחזור לליגה בדרך כזו או אחרת. לכן, עיקר הדיון כיום סביב ביטול העונש עוסק בשאלת הכללתו בהיכל התהילה של הבייסבול. ב-1991 העביר ההיכל חוק לפיו מי שמושעה מהליגה לא יכול להיבחר אליו, מה שמשאיר את רוז בחוץ מאז ועד היום. בכל שנה, בסוף השבוע בו מוצגים החברים החדשים בהיכל התהילה, הדיון לגבי רוז עולה מחדש והוא עצמו מתייצב בקופרסטאון, מתמקם מספר רחובות מהאולם בו מתקיים הטקס המפואר ומחלק חתימות לאלפי המעריצים שגודשים את העיירה. רוז מרוויח מיליון דולר בשנה רק מאירועי חתימות כאלה ואחרים. בנוסף, הוא מופיע מדי פעם באירועי תרבות שונים ואף לקח חלק פעיל בראסלמניה של ה-WWE בין 1998 ל-2000 והשתתף מספר פעמים בתכנית לאחר מכן.
שאלת היכל התהילה קיבלה כיוון שונה בשנים האחרונות. אגדות עבר כמו רוג'ר קלמנס ובארי בונדס לא נבחרו ונחשבים כמוקצים בשל העובדה שהשתמשו בחומרים ממריצים. רוז אמר בנושא: "מה שאני עשיתי היה רע מאוד, אבל זה לא קרוב בכלל לשימוש בסטרואידים. למרות זאת, הייתי שמח אם החבר'ה האלה היו נבחרים להיכל". קרב הדעות לגבי הכללתו או אי הכללתו של רוז בהיכל רחוק מלהסתיים והרשת מוצפת בעשרות טורים שטוענים בעדו או נגדו. ג'ו פוסנסקי מ"הארד בול טוק" כתב: "רוז שילם את חובו, תנו לו לחזור למשחק" ואילו בטור אחר נכתב: "רק ביום בו רוז ייכנס להיכל התהילה, המקום הזה יקבל את הלגיטימציה שלו". מנגד, ג'סי ספקטור ענה עם "פיט רוז מעולם לא צריך להיות בהיכל התהילה, בלי קשר לעתיד של בארי בונדס". באינטרנט אפשר למצוא גם עצומה הקוראת להעניק חנינה לרוז. 847 אנשים כבר חתמו עליה. במרץ האחרון התפרסם ספרו של קוסטיה קנדי, העונה לשם "פיט רוז, דילמה אמריקאית". קנדי כתב: "רבע מאה חלפה ועדיין אין אף תשובה פשוטה לבעיית פיט רוז".
ב-2004, אחרי שנים של הכחשות, רוז פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "הכלא שלי, ללא סורגים" ובה הודה לראשונה כי הימר על משחקי בייסבול ועל ענפי ספורט אחרים בתקופתו בסינסינטי. הוא גם הודה שהימר על משחקי הרדס, אך הבהיר כי מעולם לא הימר נגד הקבוצה. גם בדו"ח של דאווד לא נמצאו ראיות לכך שרוז הימר נגד קבוצתו, אולם ב-2002 החוקר אמר כי הוא מאמין שזה היה המצב, לפחות בחלק מההימורים. בראיון לרדיו של ESPN ב-2007 אמר רוז: "הימרתי על הקבוצה שלי בכל משחק. הימרתי עליה כי אהבתי אותה וכי האמנתי בה. עשיתי כל מה שאני יכול כדי שננצח בכל ערב".
ההשעייה של רוז מה-MLB היא כאמור, כוללת ולכן הוא לא יכול לקחת חלק במשחקים עצמם בתור איש מקצוע וגם לא יכול להיות מעורב בשום פעילות רשמית של הליגה. למרות זאת, היו כמה חריגות. כך למשל, הוא עלה למגרש בסינסינטי כדי בטקס לציון 25 שנים לשבירת שיא החבטות. בשנה הבאה העיר תארח את משחק האולסטאר והליגה כבר אישרה לו להיות שותף בדרך כלשהי בחגיגה.
בכתבה של טיילר קפנר מה"ניו יורק פוסט" בחודש שעבר הוא כתב: "לפיט רוז היה חלום. שמישהו, יום אחד, ישווה את שיא החבטות שלו ואז הוא עצמו יתייצב לניסיון אחד אחרון, יחבוט למספר 4.257 שלו ויחזיר את התואר לעצמו. אלא שעם החלום הזה יש בעיה. פיט רוז לא יכול להתקרב למגרש בייסבול כבר 25 שנים. חייב להיות סוף טוב יותר לסיפור הזה, איכשהו".
הכתבה פורסמה לראשונה ב-2014 במלאת 25 שנה להשעייתו של פיט רוז מבייסבול
מה דעתך על הכתבה?