"הפרס לא רק שלי, אלא של כל מי שפיתח את ענף הבייסבול בישראל"

פיטר קורץ, יליד ארצות הברית, הוא אחת הדמויות המרכזיות בפיתוח ענף הבייסבול בישראל. הוא הצליח במשימה שנראתה תחילה כמעט בלתי אפשרית: להפוך את הבייסבול, ספורט שזוהה באופן מובהק עם התרבות האמריקאית, לחלק מהשיח הספורטיבי בישראל.

הסיפור של קורץ עם הבייסבול כאן התחיל עם עלייתו לישראל ב-1989, כאשר נקרתה בדרכו הזדמנות והוא החליט לאמץ אותה, החלטה שלימים תוביל אותו להיות ממובילי הענף בישראל. "הכול התחיל כששמעתי במקרה על אימון ניסיון בבייסבול בספורטק בתל אביב והחלטתי לקחת את הבן שלי לשיעור ניסיון. שם פגשנו לראשונה את ליאון קלרפלד, נשיא איגוד הבייסבול דאז", הוא נזכר, "ליאון שאל אם ארצה להצטרף כעוזר מאמן ולמרות שלא אימנתי לפני, נעניתי לאתגר, ואחרי מספר חודשים החלפתי אותו כמאמן מאחר והוא עבר לצפון. מאז הכול השתנה."

את תחילת דרכו בענף קורץ עשה בהתנדבות, לצד עבודתו כסמנכ"ל ייצוא בקבוצת חמת במשך יותר מ-30 שנה. לאחר שהחל כמאמן בהמשך, התקדם קורץ לתפקידים שונים – כחבר הנהלה, מזכ"ל, ובהמשך כנשיא האיגוד. הוא הוביל את הענף להישגים מרשימים, כולל העפלה היסטורית למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, שם סיימה הנבחרת במקום החמישי.

השבוע יקבל קורץ את פרס בוני ציון ע"ש סילבן אדמס של ארגון "נפש בנפש", בתחום תרבות, אמנות וספורט כהוקרה על תרומתו יוצאת הדופן לחברה הישראלית. "זה כבוד עצום," הוא אומר. "הפרס הוא לא רק עליי, אלא על כל מי שעבד יחד איתי להקים ולבסס את הענף. בהתחלה היו אנשים שלא הבינו מה אנחנו בכלל עושים, וזה היה קשה להסביר למה בייסבול חשוב, אבל האמנתי שזה יכול להצליח."

בתחילת הדרך נאלץ קורץ להתמודד עם לא מעט אתגרים: החל מהקורונה ועד למלחמת "חרבות ברזל" וכן מחסור בתשתיות והיעדר הכרה ציבורית. "הקשיים בענף החלו כבר בזמן הקורונה, כאשר לא יכולנו לקיים אימונים, ועד שהתאוששנו מזה, הגיעה המלחמה, שהפכה את המצב למאתגר עוד יותר מאחר והרבה מהמאמנים היו במילואים והשחקנים הבוגרים בשירות פעיל", הוא אומר. למרות זאת, קורץ אופטימי ומאמין שהענף יצליח להתאושש ולצמוח.

העבודה הקשה השתלמה, וכיום בייסבול בישראל זוכה להצלחה שלא ניתן להתעלם ממנה. השיא הגיע באולימפיאדת טוקיו 2020, כשנבחרת ישראל התחרתה בזירה העולמית וזכתה לתשומת לב רבה. "ההעפלה לטוקיו הייתה אחד הרגעים הכי משמעותיים בקריירה שלי," אומר קורץ. "זה היה הישג היסטורי שהראה לעולם מה אנחנו מסוגלים לעשות."

המסע של קורץ לטוקיו החל כבר ב-2017, לאחר הצלחה באליפות אירופה דרג ב'. קורץ ישב עם המאמן דאז, אריק הולץ, בניו יורק, והחל למפות לו את הדרך של נבחרת ישראל לאולימפיאדה- "בניתי תוכנית מפורטת, ואריק חשב שאני מטורף, אבל מיד הסכים איתי, ובסופו של דבר היה שותף להצלחה." בשנתיים הבאות גייס קורץ שחקנים יהודים מחו"ל, דאג לאזרח אותם, ובשנת 2019 הוביל את הנבחרת לניצחונות בטורנירים אירופיים ולהעפלה לאולימפיאדה. "זה היה רגע של ניצחון שלא אשכח," הוא נזכר.

קורץ שמר על קשרים חמים עם שחקני הנבחרת האולימפית, בהם כוכבים כמו ריאן לברנוויי ואיאן קינסלר, וגם עם דין קרמר, שהחל לשחק בנבחרת ישראל בגיל 15 והפך למגיש פותח ב-MLB. קרמר, שנולד בארה"ב להורים ישראלים, מגיע לישראל מדי שנה, תומך בילדים ובשחקנים הצעירים, ומשמש גאווה לאומית. "דין הוא בחור זהב," מספר קורץ בחיוך, "הוא תמיד מוכן לעזור ולתמוך, ומייצג את ישראל בכבוד רב."

למרות התקדמות הענף בשנים האחרונות, קורץ מודה שהדרך עוד ארוכה. מספר השחקנים הרשומים בליגות עומד כיום על כ-1000, בעוד לפני משבר הקורונה והמלחמה היה היעד להגיע ל-2,000 שחקנים. הוא משוכנע שהבייסבול בישראל יכול להתרחב, ומאמין שבעזרת השקעה בתשתיות כמו המגרשים החדשים בבית שמש וברעננה, ניתן יהיה להקים בעתיד גם ליגה מקצועית. קורץ רואה את הכישלון של ליגת הבייסבול המקצועית שהוקמה בישראל ב-2007, כניסיון שהניח יסודות חשובים לענף. למרות הפירוק לאחר עונה אחת בלבד, הקשרים שנוצרו והשחקנים שהגיעו בזכות הפרויקט תרמו רבות. קורץ משוכנע שהפעם, עם תכנון נכון, ניתן להקים ליגה יציבה שתשאיר חותם משמעותי. "יש לנו עוד הרבה מה לעשות," הוא אומר. "אבל אני רואה את השינוי בשטח, במיוחד אצל הילדים והמשפחות שמתחילים לגלות עניין במשחק ואני מאמין שבייסבול יכול להצליח ולצמוח כאן."

קורץ מאמין שבייסבול הוא לא רק משחק, אלא דרך ליצור חיבור בין אנשים, לטפח כישרונות ולבנות קהילה. "בייסבול בישראל תמיד היה ותמיד יהיה יותר מספורט," הוא מסכם, "זו דרך חיים. יש לנו חזון, יש לנו כישרון, ויש לנו קהילה שמאמינה בדרך שלנו. הדרך ארוכה, אבל אני משוכנע שבייסבול בישראל ימשיך לגדול – כי זה הרבה יותר מספורט. זו תרבות, זו קהילה, וזה החלום שלי עבור ישראל".