זהו כמובן לא הטורניר הראשון של גארת' סאות'גייט כמנג'ר אנגליה אבל בפעם הראשונה מאז מונה לתפקיד לפני קרוב לשמונה שנים, סאות'גייט מגלה צד שונה והרבה פחות תומך בנבחרתו, שטרם חווה מאז שקיבל את התפקיד המלחיץ בשנת 2016. סאות'גייט אינו זר כמובן ללחצים הכרוכים בלהיות חלק מנבחרת שלושת האריות, הרי הוא היה שם במשך שנים ארוכות וחתום על החמצת הפנדל הטראגית שניפצה את לב האומה ביורו 96' באצטדיון הלאומי, אבל העויינות שהוא ושחקניו חווים בימים האחרונים חדשה לו ומשפיעה על כל המחנה האנגלי באופן ישיר.
השירים המוכרים שמלווים את אוהדי אנגליה לכל טורניר ('…הכדורגל שב הביתה…') ובאו לידי ביטוי באופן משמח ועוצמתי בתחילת היורו, הולכים ומתמעטים, האנרגיה מתרוקנת והפסימיות שכל כך אופיינית לאנגליה לאורך השנים צפה מחדש. בפועל, אנגליה אמנם סיימה בראשות בית ג' ללא הפסד, אבל הפער בין הציפיות (הראויות) טרם תחילת הטורניר ליכולת על כר הדשא עצומות ומטילות ספק פומבי עד כמה האנגלים באמת מסוגלים ללכת עד הסוף דווקא הפעם.
מן הרגע שאנגליה סיימה את משחקה האחרון בשלב הבתים עם תיקו 0:0 משמים נגד סלובניה, גל הביקורות כלפי סאות'גייט ושחקניו רק צבר תאוצה והפך לכדור שלג שלילי למדי, שרק תצוגת תכלית אמיתית בשלב הנוק-אאוט עשוייה לעצור. להגנתו של סאות'גייט, אנגליה היא בוודאות לא הנבחרת 'הגדולה' היחידה שמציגה עד עכשיו טורניר מאכזב, כשנבחרות בדמותן של אלופת אירופה, איטליה, צרפת והולנד הציגו עד כה בעיקר יכולת מתסכלת. היתרון המשמעותי שאנגליה מציגה ביחס ליתר השמות הגדולים ביורו שעד כה לא סיפקו את הסחורה, הוא העובדה שהיא סיימה בראש הבית שלה, והתוצאות השונות סידרו לה הגרלה נוחה (על הנייר, לפחות) באופן תיאורטי עד הגמר.
להורדת אפליקציית וואלה ספורט לחצו כאן
לאוהדי אנגליה הותיקים, ההופעות, כמות הניצחונות שהשיגה והמיקום הסופי בסיום שלב הבתים הזכירו נשכחות מטורניר אחר לפני 34 שנים, כשבמונדיאל באיטליה האנגלים אמנם סיימו בראש הבית (שכלל בין היתר את אירלנד, הולנד ומצרים) אך צברו 4 נקודות בלבד. זה לא מנע מאנגליה להאיץ הילוך באופן משמעותי בשלבי ההכרעה והעפלה עד לשלב חצי הגמר, שהסתיים (איך לא) בהדחה לאחר הפסד בדו-קרב בעיטות עונשין מאחד עשר מטרים נגד מערב גרמניה בטורינו, בדרכה לזכייה בגביע העולם.
התהייה הגדולה בקרב מולדת הכדורגל כעת היא מדוע סאות'גייט דווקא הפעם לא מצליח ליצור את הכימיה הנדרשת כדי ליצור תלכיד מאוחד ומרשים, במיוחד לנוכח העובדה שלרשותו אופציות התקפיות שכמותה לאנגליה לא היו במשך שנים רבות. עם הרכב שעד עכשיו כלל את ג'וד בלינגהאם, הארי קיין ופיל פודן- כל אחד מן השלושה הגיע לטורניר לאחר עונת שיא אישית- אנגליה נראתה פשוט אבודה וחסרת עצות והתחושה היא שכעת סאות'גייט יהיה מוכרח לקבל החלטות אמיצות ולבצע שינויים משמעותיים בהרכב.
אנגליה זכתה להגרלה נוחה יחסית בשלב שמינית הגמר כשתפגוש הערב (19:00, ספורט1) את סלובקיה בגלזנקירשן. הסלובקים העפילו לאחר שסיימו במקום השלישי בבית ה' ובעיקר זכורים כשסיפקו את אחת מהפתעות הטורניר כשהיממו את בלגיה במשחק הפתיחה שלהם ומבחינתם כבר עמדו ביעד אותו הציבו טרם תחילת היורו- העפלה לשלבי הנוק אאוט.
הקושי עימו אנגליה תיאלץ להתמודד הוא שהסלובקים- באופן זהה ליריבותיה הקודמות של אנגליה בשלב הבתים בדמותן של סלובניה וסרביה- ינסו להסתגר, להתבצר ובעיקר לתסכל את שלושת האריות. מה שבטוח הוא שלאחר שלוש הופעות ממוצעות (ומטה) עד כה בגרמניה, לאנגלים יש את חובת ההוכחה ובעיקר- את רצון העם הצמא להצלחה- להציג תצוגת תכלית שתשיב את הבטחון שננטע בנבחרת טרם תחילת אליפות אירופה, ורק הולך ומתמעט באופן עקבי.
מה דעתך על הכתבה?