כמעט רבע מאה עברה מאז שלוש הנגיעות הקסומות של דניס ברגקאמפ ברבע גמר גביע העולם מול ארגנטינה. היה זה ב-4 ביולי 1998, ביום חם באיצטדיון ולודרום במארסיי, ממש בדקה ה-90 לפני שהמשחק נכנס להארכה. פרנק דה בור התנהל ברוגע עם הכדור במחצית המגרש של הולנד, ואז שלח לפתע מסירה ארוכה מאוד, בתקווה שמישהו יגיע אליה.
הגיבור הבלונדיני עצר את הכדור שנחת מהשמיים כאילו מדובר בטיול בפארק, הקפיץ בעדינות כדי להשאיר את הבלם רוברטו אז'אלה, ואז הכניע את השוער קרלוס רואה בבעיטה מושלמת לחיבורים הרחוקים. השדר ג'ק ואן חלדר איבד לגמרי את העשתונות לנוכח מעשה האמנות וצרח: "דניס ברגקאמפ, דניס ברגקאמפ, דניס ברגקאמפ, דניס ברגקאמפ, דניס ברגקאמפ, אאאאאאאאא", וכל הולנד צהלה יחד איתו.
עבור הכתומים, היה זה משחק מיוחד – המפגש הראשון מול ארגטינה מאז גמר המונדיאל בבואנוס איירס ב-1978. הנבחרת ההולנדית היתה אז פחות טובה מזו של 1974, בין היתר כי התייצבה ללא יוהאן קרויף, אבל באופן פרדוקסלי למדי היא היתה קרובה יותר להנפה. במצב של 1:1 בדקה ה-90, שלח רוב רנסנברינק כדור לעמוד מזווית קשה, וסנטימטרים בלבד הפרידו בין הולנד לזכיה היסטורית.
איש לא יודע מה היה עולה בגורל השחקנים לו היו הורסים כך את התוכניות של החונטה הצבאית ששלטה אז בארגנטינה, אבל זה כבר סיפור אחר. עבור הצופים בבית, היה זה רגע של שברון לב, ואחד הצופים האלה באמסטרדם היה דניס בן ה-9. עבור ברגקאמפ, שהיה קטן מדי בכדי להבין את ההרפתקה של קרויף בגרמניה, היה זה הזיכרון המשמעותי הראשון מכדורגל. לכן, המשקל הרגשי היה עצום כאשר הוא קיבל הזדמנות אישית "לנקום" באלביסלסטה בחלוף 20 שנה. כן, עבר זמן קצר יותר בין 1978 ל-1998 מאשר בין 1998 ל-2022, גם אם קצת קשה לנו להפנים זאת ולהשלים עם זה.
את השער הזה הגדיר ברגקאמפ כרגע המושלם ביותר בקריירה, אבל במקביל המשחק עצמו היה אחד הגרועים ביותר שלו – והיתה לכך סיבה. לו הכל היה מתנהל כשורה, הוא לא היה אמור ליטול בו חלק כלל, כי בשמינית הגמר מול יוגוסלביה עשה כוכב ארסנל מעשה אותו לא הצליח להסביר בדיעבד. במאבק על כדור עם סינישה מיכאילוביץ', הוריד אותו ברגקאמפ לדשא באמצעות מרפק, ואז דרך בגסות על בטנו. כל זה קרה ממש מתחת לעיניו של הקווין, והעובדה כי לא ספג כרטיס אדום היוותה מזל בקנה מידה בלתי נתפס. ואמנם הוא ניצל מהשעיה, אבל לא מהביקורת. בהולנד קטלו אותו בגלל חוסר אחריותו, וגם ארסן ונגר התבטא פומבית בחריפות נגד חניכו האהוב.
הולנד כולה הרגישה ברת מזל אחרי קרב האיתנים ההוא. הדריכה של ברגקאמפ התרחשה כאשר התוצאה עמדה על 1:1, זמן קצר אחרי שפרדראג מיאטוביץ' החמיץ פנדל. ליוגוסלבים היתה הזדמנות פז להדיח את הכתומים, אבל הם לא ניצלו אותה, הרגישו מקופחים, אדגר דווידס העניש אותם עם שער ניצחון מזהיר מחוץ לרחבה בדקה ה-90. החבורה של המאמן חוס הידינק עלתה, אם כך, לרבע הגמר כשהיא מרגישה שהעולם מחייך אליה, אבל גם ארגנטינה הגיחה בתנופה רצינית – כי גם לה היה המון מזל, בין היתר בגלל כרטיס אדום שכן נשלף.
ההרחקה של דייויד בקהאם אחרי ההצגה הערמומית של דייגו סימאונה נכנסה באופן מיידי לספרי הזהב של גביע העולם, וכך גם השער ההוא של מייקל אואן בן ה-18. התיקו 2:2 בשמינית הגמר בין ארגנטינה לאנגליה היה אחד המשחקים הזכורים ביותר של התקופה, וניצחון בפנדלים החדיר באלביסלסטה אמונה שזה עשוי להיות הטורניר שלהם. היה זה המונדיאל הראשון שלהם בלי דייגו מראדונה, והנבחרת מצאה מספר 10 יצירתי חדש בדמותו של אריאל אורטגה. החמור הקטן להט בצרפת, לצד סימאונה וחואן סבסטיאן ורון, גבריאל באטיסטוטה הפציץ בחוד ביחד עם קלאודיו לופס, ורוב הפרשנים נטו להאמין כי הם היו פייבורטים ברבע הגמר מול הולנד.
לכתומים היו, כמובן, תוכניות אחרות לגמרי, אבל הם היו זקוקים לשם כך לברגקאמפ ביכולת טובה, וזה ממש לא קרה. דניס אמנם בישל בנגיחה נאה מאוד את שער היתרון של פטריק קלייברט בפתיחה, אבל פיוחו לופס הישווה כמעט מיידית ל-1:1, וההולנדי הלא מעופף נראה מדוכדך ולא מרוכז. הוא איבד כדורים רבים מדי, לא השפיע על המתרחש, והאמונה העצמית של ארגנטינה רק הלכה והתעצמה ככל שהמשחק התקדם. בדקה ה-70 חלה הרעה משמעותית נוספת במצבה של הולנד כאשר המגן השמאלי ארתור נומאן ספג כרטיס צהוב שני מיותר למדי והותיר את הנבחרת בנחיתות מספרית. ברזיל כבר המתינה למנצחת בחצי הגמר, ולפי כל הסימנים היה זה אמור להיות דרבי דרום אמריקאי ענק.
אלא שאז בחר אורטגה, אחד המועמדים הבכירים לתואר השחקן המצטיין של המונדיאל באותו שלב, לזרוק את העסק לפח. בדקה ה-87, הוא התחזה וצלל ברחבה כאשר יאפ סטאם ניסה לתקל אותו, קיבל כרטיס צהוב על המרמה, והתעמת עם אדווין ואן דר סאר שהתקרב כדי לנזוף בו. החמור הקטן נגח בפניו של השוער, השופט הרחיק אותו, מספר השחקנים התאזן, והמומנטום שפיתחה ארגנטינה לקראת ההארכה נעלם. זה גם היה האגע בו הפסיק אורטגה להיות כוכב על פוטנציאלי – הקריירה שלו דעכה מאוד אחרי הפיאסקו המטופש, והוא לא מיצה אפילו רבע מהפוטנציאל שהיה ברגליו.
ובינתיים, ברגקאמפ לא מיצה עשירית מהיכולת שלו במשחק המדובר. אפילו אחרי ההרחקה הדרמטית, הוא איבד כדור שגרם למתרפצת של ארגנטינה, אבל זה דווקא התברר בדיעבד כברכה. כי זה היה המהלך שהוביל את הכדור לרגליו של פרנק דה בור, והבלם הבחין בתנועה של חברו לעבר רחבת היריבה.
האם הוא באמת קיווה שברגקאמפ יגיע לכדור הזה? הוא בוודאי לא העלה בדעתו שהמסירה הארוכה הזו תהפוך לאחד האסיסטים המפורסמים ביותר בתולדות הולנד, שני רק להגבהה הלא מוצלחת של ארנולד מורן שהניבה לפתע את השער המיתולוגי של מרקו ואן באסטן בגמר יורו 88. באשר לברגקאמפ, הרי שהוא הפך תגוצה עלובה לחגיגה אישית נדירה, ואיש כבר לא זכר לו את הדריכה על מיכאילוביץ', שלא לדבר על איבודי הכדור במארסיי. אחרי שלוש הנגיעות האייקוניות, הוא היה האל בכבודו ובעצמו.
הכוכב עצמו הבין מיידית את עוצמת הרגע. כאמן, הוא יודע להעריך אמנות, אפילו כשהוא מייצר אותה. ברגקאמפ תפס את הראש באקסטזה, נשכב על הדשא ונהנה מהתחושה הייחודית. זו היתה הפעם הראשונה, ואולי האחרונה, בה הוא היה באמת ובתמים גיבור האומה. הוא ידע הרבה מאוד אכזבות לאורך במהלך העשור בו לבש את החולצה הכתומה, ובשורה התחתונה אף לא הצליח להצעיד את הנבחרת לשום הישג משמעותי, אבל באותו יום חם באיצטדיון ולודרום האמינה הולנד כולה שהיא בדרך לזכות בגביע העולם.
כי אם יש לה שחקן שמסוגל לעשות דברים כאלה, ואם היא מנצחת פעמיים ברציפות בדקה ה-90, אין ראויה ממנה לפרס. על הדרך, זו גם באמת היתה נקמה מתוקה במיוחד על ההפסד בגמר ב-1978. דניס בן ה-29 עשה צדק למען דניס הקטן בן ה-9 שבכה מול הטלוויזיה. אחרי שהמעגל הזה נסגר, היה לו צ'אנס משלו להניף את הגביע.
החלום הזה לא התממש, כידוע. גם בחצי הגמר מול ברזיל כבשה הולנד בדקות האחרונות, אבל היה זה "רק" שיוויון של קלייברט, והפעם העסק כן הלך להארכה ולפנדלים. ברגקאמפ דייק, אבל פיליפ קוקו ורונאלד דה בור החמיצו, וסלסאו חגגו העפלה לגמר, שם הפסידו לצרפת.
התסריט הזה יכול תיאורטית להתרחש גם הפעם. ברזיל עשויה לפגוש בחצי הגמר את המנצחת בין ארגנטינה להולנד, לקבל את היריבה הכתומה במקום הדרבי הלוהט מול האלביסלסטה, לנצח, ואז להפסיד לצרפת בגמר. כדי להשלים את התמונה, היה כדאי שצרפת תפגוש בחצי הגמר את קרואטיה, אבל זה כבר מוגזם, ואולי כל הסיפור הזה לא יתרחש בכל מקרה. על מנת להדיח את הנבחרת של ליאו מסי, זקוקה הולנד להברקה, וקשה לומר שיש בסגל שלה מישהו שמתקרב ברמתו לברגקאמפ.
מצד שני, הם יכולים לשאוב ממנו השראה ולזכור כי היה זה השער האחרון בין שתי היריבות בגביע העולם. מאז, הם נפרדו בתיקו 0:0 הן בשלב הבתים ב-2006, והן בחצי הגמר ב-2014, אז ניצחה ארגנטינה בפנדלים. לפיכך, שוב הגיע הזמן לנקמה. מי המתנדב להוציא אותה אל הפועל? אולי גם ביום שישי יצרח השדר: "סטיבן ברחוויין, סטיבן ברחוויין, סטיבן ברחוויין, סטיבן ברחוויין, סטיבן ברחוויין, אאאאאאאאאאאאאאאאאאאא".
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
מה דעתך על הכתבה?