היה זה משחק מטורף, עם תסריט ייחודי ולא צפוי, שנכנס היישר לפנתיאון. ואולם, במקביל, באופן פרדוקסלי למדי, הניצחון בפנדלים על הולנד אחרי 2:2 בתום 120 דקות אמש (שישי), לא היה לגמרי מפתיע בכל הקשור לארגנטינה במונדיאל הנוכחי, כי האלביסלסטה נוטים להיחלש כאשר הם עולים ליתרון – והם הרי הבקיעו ראשונים בכל המשחקים בטורניר עד כה.
זה בא לידי ביטוי מול סעודיה, אז שליטה מוחלטת במחצית הראשונה הפכה לפיאסקו מהדהד והפסד 2:1 סנסציוני במחצית השנייה. גם בשמינית הגמר מול אוסטרליה, אז 0:2 מבטיח מאוד מול יריבה נחותה משמעותית, הפך לפתע לניצחון 1:2 בשיניים, בזכות גלישה הירואית של ליסנדרו מרטינס אחרי סלאלום מופלא של עזיז בהיץ' והצלה הירואית לא פחות של השוער אמיליאנו מרטינס בשניות הסיום. יש יסוד סביר להניח שגם הפולנים היו יכולים לעשות לארגנטינה חיים קשים יותר בדקות האחרונות, אלמלא העדיפו לשמור על פיגור 2:0. אז נגד הולנד ומאמנה לואי ואן חאל, השועל המנוסה ביותר בטורניר, שבגיל 71 ראה כבר הכל והמציא אינספור פתרונות יצירתיים, היה ברור ששום יתרון לא מבטיח העפלה חלקה. וכך היה.
לעומת זאת, ליונל סקאלוני הוא המאמן הצעיר ביותר במונדיאל, רק בן 44. הוא מוכשר מאוד, עושה הכנה יסודית ומוצלחת למשחקים, ויודע גם לתקן טעויות כשצריך – כך הוא שילב בהרכב את אנסו פרננדס והפך אותו בצדק לשחקן מפתח, על אף שייעד לו תחילה את המקום על הספסל. ואולם, ההתאמות שלו תוך כדי תנועה עדיין לא מושלמות, והיריבות מבצעות בדרך כלל חילופים יעילים יותר. קל וחומר ואן חאל, אצלו זו אמנות של ממש, ולכן גם אם איש לא ידע כיצד בדיוק יתפתח קרב המוחות הזה, הרעיון הבסיסי של יתרון ארגנטיני וקאמבק הולנדי לא היה מופרך כלל וכלל.
סקאלוני היה זה שהפתיע בהרכב הפותח, כאשר שילב לראשונה במונדיאל שלושה בלמים. אנחל די מריה שלא היה כשיר לחלוטין נותר על הספסל, והמערך היה על הנייר הגנתי יותר, אבל בפועל דווקא הרבה יותר התקפי. במשחקים הקודמים, המגנים של ארגנטינה לא נטו לחצות את קו מחצית המגרש, אבל אתמול הם קיבלו חופש פעולה מלא לדהור קדימה, ועשו זאת בחדווה. סמלי מאוד, אם כך, ששני השערים של אלופת דרום אמריקה הגיעו ישירות בזכותם. נהואל מולינה פרץ לרחבה כדי לקבל מסירה מושלמת מליאונל מסי ולקבוע 0:1 אחרי 35 דקות. מרקוס אקוניה, שהוא בכלל קיצוני במקור, הוכשל ברחבה באופן גבולי למדי כדי לסדר למסי פנדל ו-0:2 בדקה ה-73. על הדרך, אקוניה גם הגביל מאוד את התרומה ההתקפית של דזנל דומפריס, שהיה אחד הכלים החשובים ביותר של הולנד במשחקים הקודמים.
אז השפן ששלף מאמן ארגנטינה היה מצוין, אבל החילופים שלו במחצית השנייה היו שגרתיים ושקופים, ואף פגמו במערך – כי לאנדרו פארדס הכסחן גרם בעיקר לכדורים חופשיים ולמהומות. ואן חאל, מצידו, שינה משהו בכל מהלך ומהלך. הוא ויתר במחצית על סוס העבודה המסור מארטן דה רון כדי לשלב את טון קופמיינרס – שחקן יצירתי הרבה יותר, שמאיים רבות על השער. הוא הבין שלא הולך לו לשחק בלי פליימייקר טבעי, והכניס את סטיבן ברחהאוס במקום סטיבן ברחוויין (והם שונים מאוד בתכונותיהם למרות השמות הדומים). המשחק הכתום היה לפתע הרבה יותר מסוכן, ואז נשלח למערכה גם החלוץ הגבוה לוק דה יונג במקום המגן השמאלי דיילי בלינד – כך עברה הולנד לרביעייה אחורית במקום חמישייה, וקיבלה נוכחות גדולה יותר ברחבה.
ואז בא המהלך הכי פחות צפוי מצידו של המאמן הוותיק. גם אלה שמכירים אותו היטב לא דמיינו שהוא יוסיף חלוץ תמיר נוסף לצד דה יונג. מה ההיגיון לשחק עם שני שחקנים לא מבריקים טכנית, עם מאפיינים דומים, בתוך הרחבה? ובכן, ואן חאל הנחה את ואוט וחהורסט להיות נייד הרבה יותר, להפעיל לחץ על מובילי הכדור הארגנטינאים עם האנרגיות הבלתי נגמרות שלו, וגם להתגנב מאחור מבלי שישמרו עליו. זה עבד מצוין כאשר הגבהה של ברחהאוס מצאה את ראשו בדקה ה-82, ומשם התחיל הבליץ האמיתי שהוציא את ארגנטינה מהאיזון והכניס את שחקניה לפאניקה. ריבוי העבירות ממש לא הועיל, וגם הניסיון הדרום אמריקאי הטיפוסי להפוך את המגרש לשדה קרב, עבד בסופו של דבר לרעתם. הכדור החופשי האחרון של קופמיינרס היה גאוני, והיה קשה להאמין, אבל וחהורסט – האיש שנכשל לחלוטין בברנלי בשלהי העונה שעברה ונמצא לכאורה מעבר לשיאו בגיל 30 – השלים צמד נדיר שיכול היה להפוך להיסטורי.
כך איבדה ארגנטינה ניצחון שכבר הרגישה אצלה בכיס, והיתרון המנטלי בשלב זה נטה באופן ברור לצד ההולנדים. זה היה הרגע בו הם היו אמורים להכות בברזל כשהוא חם, בהארכה, אך זה לא קרה, ועד לשריקת הסיום כבר חלה ההתאוששות מצד היריבה. את הדקות האחרונות בילו הארגנטינאים בלחץ עצום על השער של אנדריס נופרט, והשוער אחראי במידה לא מבוטלת לכך שהשוויון נשמר, והנבחרות הגיעו לפנדלים. עם זאת, ייתכן מאוד כי בשלב זה חלקו היה אמור להסתיים.
כולנו זוכרים כיצד הדהים ואן חאל בחילוף השוערים ברבע גמר מונדיאל 2014, כאשר הפתיע את יאספר סילסן והכניס במקומו בדקה ה-120 את המומחה לפנדלים טים קרול – וניצח את קוסטה ריקה בתום תיקו מאופס. הפעם קרול לא היה בסגל, הן בגלל סכסוך עם המאמן, והן כי הוא פשוט לא בכושר, אבל לרמקו פספייר, שוערה הוותיק של אייאקס, יש רקורד סביר בפנדלים. לעומתו, נופרט כמעט ולא התנסה בתחום, והבעיטה היחידה שעצר מהנקודה הלבנה הייתה אי שם בליגה השנייה באיטליה, במדי פרוג'ה ב-2019. זה דווקא מדגיש את סיפור החיים המופלא של נופרט, שבילה שנים ארוכות על הספסל בקבוצות קטנטנות, ולמעשה היה שוער משנה בגו אהד איגלס עד לפני פחות משנה. נסיקתו חריגה בכל קנה מידה, וההימור של ואן חאל עליו כשוער הראשון היה הזוי – אך הוכיח את עצמו מעל ומעבר, לאורך כל הטורניר וגם אתמול. למרות זאת, בפנדלים כבר היה הרבה יותר בעייתי לסמוך עליו, ואפשר היה לראות זאת בקלילות בה הכניע אותו מסי במהלך ההתמודדות.
אלא שהפעם ואן חאל השאיר את השוער הראשון בין הקורות, וכך גם השאיר את הבמה המרכזית לאמיליאנו מרטינס. השוער הארגנטינאי, שידע אף הוא שנים ארוכות על הספסל עד שפרח לפתע בשנתיים האחרונות, הוא אשף בעצירת פנדלים. בחצי גמר הקופה אמריקה מול קולומביה, הוא הדף שלוש בעיטות והעלה במו ידיו את ארגנטינה למפגש עם ברזיל בגמר – ומשם לזכייה המכוננת שהורידה את הקוף מגבו של מסי. אי אפשר להגזים בהערכת החשיבות של המשחק ההוא על ביטחונו העצמי של שוער אסטון וילה אתמול. העונה שלו בפרמיירליג לא מזהירה עד כה, בלשון המעטה, אבל זה לא רלוונטי במונדיאל כששיערו צבוע בצבעי הדגל. הוא מרגיש על גג העולם, ומתנהג בהתאם. שתי הבעיטות הראשונות של ההולנדים היו טובות, במיוחד זו של ברחהאוס, אבל מרטינס עצר אותן – וכך הפך שוב לגיבור הלאומי. לעומתו, נופרט לא הצליח לעשות דבר.
כך הציל אמיליאנו את מסי שוב, וארגנטינה עלתה לחצי הגמר, שם תחכה לה קרואטיה במקום ברזיל. ואולי זה משמח במידה מסוימת את האלביסלסטה, אבל כדאי לזכור: קרואטיה הייתה בפיגור נגד הסלסאו אתמול – ועלתה. היא הייתה בפיגור מול יפן בשמינית הגמר – ועלתה. היא הייתה בפיגור מול קנדה במשחק גורלי בשלב הבתים – וניצחה 1:4. ואגב, היא פיגרה גם מול אנגליה בחצי הגמר ב-2018 – וניצחה. איש לא יזלזל באופי הקרואטי, והסיבולת של לוקה מודריץ' עולה על זו של מסי. איכשהו, הרעיון הבסיסי של יתרון ארגנטינאי וקאמבק קרואטי לא נראה מופרך כלל וכלל. מי מוכן להמר נגד התסריט הזה?
